עניני שמירת הלשון על פי סדר פרשיות התורה – ח תמוז

 

"וישלחהו מעמק חברון" (בראשית לז, יד): מעצה עמוקה של אותו צדיק (רש"י שם), הקבור בחברון, לקיים מה שנאמר (שם טו, יג): "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם". הנראה לעניות דעתי, שמצרים היתה ערוות הארץ, מקום טומאה מאוד, ולכך הוסכם שמתחילה יבוא אחד מבני יעקב לפרסם שם אמונת ההשגחה, וכדכתיב (שם מא, כח): "אשר האלוקים עושה הראה את פרעה", וכן במה שציוה אותה אחר כך למהלם, והכל כדי להחליש את כוח הטומאה, שיהיה ראוי אחר כך לבני ישראל לגור שם.

 

"וימצאהו איש, והנה תועה בשדות וגו’". (שם, לז, טו): האריך הכתוב, כדי שלא יפלא, איך נסבב צרה גדולה כזו על ידי שליחות מצוה, שהלך לקיים רצון אביו? וגם איך נסבב על ידי יעקב עניין כזה? וסיפר לנו הכתוב, כי השליחות נשלם בשכם, ומה שהלך אחר כך היה מעצמו.

 

 

 

 

לפי חומר שבו וגודל עונשו [של עוון לשון הרע] עד שממנו ניקח שמכעיס הרבה לבוראו, יחרד האיש וילפת ויברח מאה שערים של היתר, כדי שלא יכנס בפתח אחד של איסור ויגור יותר ויותר כמפני חרב, כי אפילו ספק פיקוח נפש דוחה כל התורה, ואם התורה נדחית על ספק חיי שעה, על אחת כמה וכמה שידחו דברי הרשות משום ספק ספקא, אפילו אחד מיני אלף, על פיקוח נפש לחיי עולם, ושלא להכעיס את בוראו, מלך מלכי המלכים הקב"ה.

 

יברח מהעבירה ומספק עבירה כמפני חרב

 

וזה כלל גדול על כל דבר פשע להיות בורח מן העבירה ומספק עבירה כמפני חרב, ושלא להיכנס בפרצות דחוקות לבקש צידי היתר, רק כל עצמותיו יאחזמו רעד מפחד ה’ ומהדר גאונו. אשרי איש ירא את ה’, והיו הדברים האלה וכזאת וכזאת לזכרון בין עיניו, ולזכר עולם יהיה צדיק. (פלא יועץ ערך לשון הרע).