שער התורה פרק י – יא אייר

 

ובאמת היה נראה לי בתורת עצה למי שרוצה לשמור פיו ולשונו מדיבורים אסורים, שירגיל את עצמו שלא לשוח כלל בבית המדרש ובית הכנסת, כי מלבד שהוא מצוה רבה בלאו הכי משום קדושת המקום, כמו שכתבו הספרים הקדושים, עוד הוא תועלת גדול לעניין כמה דברים:

 

א. שישאר לו תורתו שלומד בבית המדרש ותפילותיו בשלמות, שלא יחסר לו שום עניית אמן ואמן יהא שמה רבה וקדושה וברכו.

ב. שעל ידי זה יהיה לו בחשבון ימי חייו, לערך עשר שנים, שלא היה בהם שום דיבור אסור, כי איש הישראלי מצוי בכל יום בבית המדרש בכל תפילותיו, וזמן מה אחר תפילה, לפחות מערך ארבע שעות ביום. ובפרט אם יש לו גם כן עת קבוע לתורה בכל יום בבית המדרש, לערך שתי שעות. לפי זה לערך חלק רביעי מכל עת לעת מיוחד אצלו לתורה ולעבודה. הנה אם כן מה טוב יהיה לו לעתיד, כשיצטרף חלק רביעי מימי חייו, שלא היה בהם שום דיבור אסור, רק תורה ועבודה.

ג. שעל ידי זה היה נקל לו ממילא בכל היום גם כן לשמור את כוח הדיבור שלו, אחרי שהרגיל את נפשו בכל יום לכבוש את כוח הדיבור שלו חמש או שש שעות כל עת שבתו בבית המדרש.

 

***

 

 

 

ולא נאבד אפילו דיבור אחד שלא נכתב, וכמו שאמר הכתוב (קהלת י, כ): "כי עוף השמים יוליך את הקול, ובעל כנפיים יגיד דבר". ובעל כנפיים – הוא מלאך גבריאל כידוע, שהוא מכריז למעלה כל העניינים הנעשים בעולם הזה.

 

ומה שאמר: "יוליך את הקול", כי העניין כמו שכתבו הטבעיים, כי כל דיבור ודיבור, הקול עם כל אות ואות שאדם מוציא מפיו נמצא באויר, ולא נאבד אפילו אות אחת. וזהו העניין כשאדם מדבר עם חברו, הקול עם כל אותיותיו מגיעים לאוזני חברו. (שמירת הלשון ח"ב, פ"ז).

 

 

"אל תבהל על פיך וליבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים, כי האלהים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים" (קהלת ה, א).

 

נראה לפרש בס"ד, דהנה כתיב "תנו עוז לאלקים" ואמרו חז"ל: ישראל מוסיפין כוח בפמליה של מעלה וכל עולם העליון מתנהג על ידי מעשה בני ישראל ותורתם, ואיך שיתנהגו ישראל למטה כן תתנהג למעלה המרכבה העליונה, וכל מה שהוא למעלה תלוי במעשי התחתונים על פי התורה.

 

 

וכתב מו"ז זי"ע בהקדמתו לקול אריה אות ג’, שהוא כעין הנקרא בלשון אחר "מאשינען ווערק" (מכונת עבודה) שיש לו מכונות ואופנים וגלגלים גדולים ולמטה יש אופן וגלגל קטן, ועל ידי שמגלגלין גלגל הקטן מתנענעים האופנים הגדולים, כמו כן על ידי תורה ומצוה שעושין יראל למטה מתנענע הכל למעלה, עיין שם.

 

ושמעתי לפרש מה שאמרו באבות (פ"ד מ"י): אם בטלת מן התורה, יש לך בטלים הרבה כנגדך, כי על ידי התורה מתנענע עולם העליון ואם מבטלין מתורה, על ידי זה שובת הנהגת עולם העליון, והוא כמו מי שתיקן מאשין (מכונה) גדולה שעובדין כמה מאות פועלים והם אינם בני אדם רק עשויים ממתכת, ועל ידי שהוא מנענע למטה בידיו וברגליו אופן אחד קטן, על ידי זה מתנענעים כל הפועלים של מתכות למעלה ועושין מלאכתם ברקמה ובאריגה, ואם הוא שובת ואינו עושה למטה אז תשבות כל המכון והגלגלים שלמעלה, וזה בטלים הרבה כנגדך למעלה, עכ"ד וש"י.

 

 

לכן מאוד צריך האדם להשגיח על דיבורו שלא ידבר דברים ריקים ובטלים וכל שכן לשון הרע וניבול פה ורכילות, כי דיבורו של אדם עושה רושם למעלה, דיבור טוב פועל טוב למעלה ודיבור רע להיפוך.

 

 

וכיום אנו רואים שהדיבור הוא דבר שיש בו ממש, שיכולין להטמינו על הרבה שנים ויכולין לשמוע דיבוריו של אדם מה שדיבר לפני עשרים שנה וישמע עתה עד שיכיר קולו ממש כאשר אנו רואין בגרמאפון כידוע, וגם מה שמדברים כאן יכולים לשמוע קולו ממש במאות פרסאות על ידי ראדיא כידוע, הרי דדיבורו של אדם הוא דבר שיש בו ממש, על כן מאוד צריך האדם להיזהר ולהשגיח על דיבורו כי דיבורו עושה רושם למעלה.

 

 

וזהו שכתוב "אל תבהל על פיך…להוציא דבר" וגו’, לדבר דברים בטלים וכל שכן דברי איסור, ותשגיח היטב על דיבוריך, "כי האלקים בשמים" – מה שעושה ה’ יתברך בשמים ממעלה אתה עושה על הארץ, כלומר הנהגת עולם העליון הכל הוא על ידי האדם, לכן אני מזהירך שיהיו דבריך מעטים בל תדבר הרבה.

 

אפשר לומר ראשי תיבות מעט הוא ט’וב ע’רב מ’ועיל, ותשגיח בל תדבר דברים רק אם יהיו ערבים לחיך ואוזן שומעת, ומועילים לבני עולם, וטובים – אין טוב אלא תורה ויראת שמים, והבן. (אבני המקום [אבן השהם אות פ"ג] לגרש"ז ארנרייך זצ"ל).