חלק שני פרק ג – יד סיון

והנה אפילו לבסוף, כשינוקה מעוונותיו על ידי רוב היסורים וצרות שיסבול, ויזכה בשביל מצוותיו ליטול חלקו בגן עדן, כמה יתבייש שם לנצח, כשיגיע לפרשיות אלו [כי כל נפש ונפש שבישראל זוכה שם להנות מאור התורה, שלמד בימי חייו], וכאילם לא יפתח פיו יהיה בהם, וזה לא לשנה ולא לשתיים, כי אם לאלפי אלפים שנים. בכל אימת שיבוא לפרשיות אלו, ינהם על נפשו, איך פעל בעצמו להפקיר חלק גדול מספר תורה קדושה ונוראה כזו, כי שם יראה בעצמו, איך כל המלאכים הקדושים זעים וחלים ממאמר ה’, והוא בריה קטנה, שפלה ואפלה הפקיר בשאת נפש את דברי ה’ למאות ואלפים פעמים בימי חייו. אשרי לאדם, שמתבונן בכל זה בעודו בזה העולם, ואז אשרי וטוב לו בזה ובבא.

 

***

 

 

"על שבעה דברים נגעים באים: על לשון הרע ועל שפיכות דמים ועל שבועת שוא ועל גילוי עריות ועל גסות הרוח ועל הגזל ועל צרות העין" (גמרא, ערכין דף ט"ז).

 

נראה נקיט לשון הרע ברישא, כי אמרינן לעיל המספר לשון הרע כופר בעיקר, ומצינו בעשרת הדברות נקיט הציווי על עבודה זרה ברישא ואחרי זה נקיט שפיכות דמים, כי נזק לשון הרע בזה קרוב יותר, וכמו שנאמר קטיל תלתא, ואחר כך נקיט שאר דברים כסדרון בעשרת הדברות. (בן יהוידע, שם).

 

 

כתב ב"פרי עץ חיים" (שער הקריאת שמע פ"ג) באומרך "להודות לך" תכוון כי הפה שנתן לנו ה’ יתברך הוא להודות לו ולא לדבר לשון הרע.

 

וזה בברכת קריאת שמע, הכנה לקבלת עול מלכות שמים, וכתוב (ישעיה מ"ג): "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו" – זו קריאת שמע, ולכן דווקא אז צריך לקבל עליו להישמר מחטא לשון הרע, כי בלשון הרע הוא כמרידה במלכות שמים וכנ"ל. (באר משה לאדמו"ר מאוז’רוב זצ"ל שמואל ב’, יט).