שער התורה פרק י – ט אייר

 

ובפרט למי שמעיין, יראה, שעל ידי קיום מידת שמירת הלשון ייגרע ממנו בכל שנה כמה מאות ואלפים עוונות, ויתוסף לו תמורתם כמה מאות ואלפים מצוות, כי אפילו אם על ידי זה לא יתמעט לו בכל יום כי אם עשרה תיבות של דיבורים שלא כהוגן, שחסם את פיו מלדברם, גם כן עולה יותר משלושת אלפים לשנה. [ובזה פרשתי מה שאמרו חז"ל (ערכין טו, ע"ב): כל המספר לשון הרע, מגדיל עוונות עד לשמים, שנאמר וגו’, ופרשו: כל מי שמורגל בעוון זה, מתרבה מזה גופא עוונותיו מאוד] ולמצוות יחשבו לו לעולם הבא אותן התיבות, כמו שאמרו חז"ל (מכות כג, ע"ב): יש אדם ולא עבר עבירה, נותנין לו שכר כעושה מצוה, ועל כל רגע ורגע, שאדם חוסם פיו זוכה וכו’. וגם ממילא יבוא על ידי זה לידי כמה מידות קדושות.

 

***

 

 

"כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שחו" (עמוס ד, יג)

 

"מאי מה שחו? אמר רב אפילו שיחה יתרה שבין איש לאשתו מגידים לו לאדם בשעת מיתה" (גמרא חגיגה, דף ה)

 

ונראה לרמז בקשר שבין הדברים, כי כשם שהרוח – אם כי אינו נראה לאדם – כוחו רב ועצום, שהרי הוא מפרק הרים ומשבר סלעים (מלכים א – יט, יא), כך גם שיחו של האדם, אף שההבל היוצא מפיו בשעת הדיבור אינו מורגש ואין לו שום חשיבות, בכל זאת כוחו רב מאוד, ולפיכך על האדם לנצור ולשמור את דיבורו, וזהו "יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שחו", ששיחו אינו דבר של מה בכך, אלא בדוגמת הרוח המפרק הרים. (באר משה, לאדמו"ר מאוז’רוב זצ"ל, פרשת מטות).

 

 

"כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שחו" (עמוס ד, יג)

 

והנה לכאורה מקשה הכתוב, דמה עניין זה לזה, ונראה בהקדים מה דאיתא בחגיגה (דף יב): תניא, רבי יוסי אומר: אוי להם לבריות שרואות ואינן יודעות מה הן רואות, עומדות ואין יודעות על מה הן עומדות. הארץ על מה עומדת? על העמודים, שנאמר וכו’, והרים עומדים על הרוח, שנאמר: "כי הנה יוצר הרים ובורא רוח" וכו’, והכל תלוי בזרועו של הקב"ה, עיין שם.

 

 

והנה כאשר נראה אחד בונה איזה חומה, מתחילה למטה בעומק הקרקע – היסוד, ועל זה בונה מלמעלה החומה שלו. ומנהג הבנאים, שהיסוד אף שהוא מכוסה בעומק הקרקע מכל מקום עושהו רחב יותר מן החומה וגם חזק מאוד כדי שיוכל להעמיד עליו הבניין מלמעלה.

 

 

וכן בענייננו, כאשר אנו רואין שהקב"ה עושה יסוד להר שיעמוד על הרוח, מסתמא יש ברוח כוח חזק מאוד שהוא יהיה היסוד ועליו יעמדו ההרים אשר בעולם. ומזה העניין סתירה לאיזה אנשים ששומרין עצמן מלעשות שלא כהוגן ואינם שומרים מלדבר שלא כהוגן, בחשבם שדיבור הוא עניין רוחני, אין בו ממש ואינו נתפס ביד כמו מעשה, על כן נקל בעיניהם הדבר הזה.

 

 

ובאמת לא כן הוא, שמה שהוא עניין רוחני הוא חזק הרבה יותר מעניין גשמי, וראיה לזה ממה שראינו שהקב"ה עשה יסוד להר את הרוח, וכולנו יודעין שהיסוד צריך לעשות חזק הרבה יותר מן הבניין שעומד מלמעלה. וזהו שאמר הכתוב: "כי הנה יוצר הרים" [ועל מה עומדים ההרים?], "ובורא רוח" [שהוא יהיה היסוד לסבול ההרים], "ומגיד לאדם מה שחו" [רצה לומר, שזה מגיד לאדם, שיתבונן בעצמו מה שחו, כלומר כמה גדול כוח דיבורו שהוא עניין רוחני].

 

והנה מדכתב "מה שחו" ולא כתב "את שחו" הורה לנו עוד עניין גדול, שלעתיד לבוא יגיד הקב"ה לאדם מה גרם למעלה בשיחתו אשר היה שלא כהוגן, ואשרי לאדם ששומר עצמו. (תורת הבית לח"ח זצ"ל פ"ב בהגה"ה).