עניני שמירת הלשון על פי סדר פרשיות התורה – ל סיון

 

וזהו שאמרו: תבנה בעולם הזה ותיכונן לעולם הבא, היינו שלעתיד לבוא יתכוננו הצדיקים בשלמות, כי לבד שיש להם חלקם מה שתיקנו בעצמם, עוד יש להם חלק הרשעים. ודרשו עוד תיבת עיר סיחון בגוונא אחרינא, דכתיב אחריו: כי אש יצאה מחשבון, להבה מקרית סיחון, אכלה ער מואב, בעלי במות ארנון. ודרשו הכי: אם אדם עושה עצמו כעַיר הזה, שמהלך אחר שיחה נאה, דהיינו שמתפתה ביצרו, תצא אש מחשבון, דהיינו ממחשבין חשבונו של עולם, להבה מקרית סיחון, אלו הצדיקים, שנקראו שיחין (אילנות טובים), ותאכל את שאינן מחשבין את סופן.

 

וביאור הדבר, לעניות דעתי, הוא על פרט האחר שהודיעו לנו חז"ל, שהרשע נוטל חלקו וחלק חברו בגיהנום. וזה שאמרו: כי אש יצאה מחשבון, היינו אש של גיהנום, שנבראה על ידי העוונות, תצא האש מהם, שלא תשלוט בהם. ועל מי תשלוט? על הרשעים, שאינם מחשבים את סופם. וזה שסיים הכתוב: אכלה ער מואב לרמוז שתאכל בעלי תאוות (כמו שכתוב (במדבר כה, א): ויחל העם לזנות אל בנות מואב). בעלי במות ארנון אלו גסי הרוח.

 

 

 

 

ועוד יש עניין נורא שאין אנו מתבוננים עליו. הלא כתוב בגמרא, למה קדמה "שמע" ל"והיה אם שמוע", כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחילה ואחר כך יקבל עליו עול המצוות. ומפני זה אנו מסיימים אחר כך אמת ויציב ונכון וכו’, ודבריו חיים וקיימים, נאמנים ונחמדים וכו’, על אבותינו ועלינו על בנינו ועל דורותינו וכו’, הוא באמת קבלה אמיתית על קיום התורה והמצוות.

 

 

אבל כאשר יתבונן האדם בנפשו, מה הן המצוות שמקבל האדם על נפשו לקיימן הן במצוות עשה והן בלאוין שלא לעבור עליהן, אינו זוכר מהן רק מעט מן המעט. ובפרט הלאוין שתלויים בחלק הדיבור שמצויים בכל יום ונצרכת לזה שמירה יתירה, שאינו נותן דעתו כלל על זה להיות זהיר בהן. וכי קבלה כזו שאמר "והיה אם שמוע" אבל אינו זוכר כלל מה קיבל, נחשבת לקבלה? הלא לפניו גלוי אם האדם יודע המצוות שמוטלות עליו, וגם אם קיבל על נפשו לקיימן.

 

 

ועל כן יש להיזהר בעת הקבלה, לחשוב שמקבל על עצמו לקיים כל דברי ה’ יתברך הכתובים בתורה, וממילא בכלל זה כל הלאוין והעשיין התלויים בחלק הדיבור והמחשבה גם כן, וזהו שציוה ה’ יתברך שיקבל האדם בכל יום בוקר וערב, על ליבו ועל נפשו, לקיים.

 

 

ובאמת מקרא מפורש הוא בפרשת האזינו "שימו לבבכם לכל הדברים וגו’ אשר תצוום את בניכם לשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת, כי לא דבר ריק הוא מכם כי הוא חייכם". ביאור הדברים, שיצוו את בניהם לשמור כל התורה, דהיינו אף הלאוין והעשיין שתלויים בכוח הדיבור והמחשבה.

 

 

והיצר הרע עושה את האדם ענו, וחושב שזה שייך רק לאנשים גדולים בתורה, אבל לא לו, שהוא איש פשוט. ולזה אמר שלא כן הדבר, כי היא חייכם, והכל צריכים חיים. (זכור למרים פ"ד וחובת השמירה פ"ז לח"ח זצ"ל).