חלק שני חתימת הספר – יב אלול

 

ובאמת בלשון "ואם לא עכשיו", נכלל, שעל כל שעה ושעה ויום ויום, צריך האדם לחשוב: אם לא עכשיו, שהקב"ה קבע לאדם כל יום ויום מה שעליו להשיג מתורת ה’ ועבודתו, ומה שיפתנו היצר, שלמחר יפרע עבור יום זה, טעות היא, כי מחר חיוב בפני עצמו הוא, ועת של עכשיו הנחסר לו, לא יוכל למלאותה, ורק מיום לערב, נמצא בחז"ל (ערכין סה, ע"א): יזף ביממא ופרע בליליא, וזהו שדייקה התורה (דברים ד, ט): "ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך", וכן נאמר בקהלת (ט, ט): "ראה חיים וגו’ כל ימי חיי הבלך", היינו שלא ילך אף יום אחד לבטלה. וכן כתב הרמב"ם (הלכות תלמוד תורה פרק א’ הלכה י): מקרא דפן יסור מלבבך כל ימי חייך, דלא יבטל מתורת ה’ אף יום אחד, עד יום האחרון. וזהו שרמז הכתוב (משלי ג, כח): "אל תאמר לרעך לך ושוב ומחר אתן, ויש איתך". רעך זהו היצר טוב, שהוא רע אמיתי להאדם, ומייעצו להאדם מה שייטב לו לעולם.

 

 

 

 

 

"זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו והובא אל הכהן" וגו’ (ויקרא יד, ב).

 

ודרשו חז"ל (ערכין טז) מוציא רע שבעוון לשון הרע נגעים באים. אבל העניין שכתוב "בראשית ברא אלוקים" וגו’, ודרשו חז"ל בשביל התורה ובשביל ישראל (בראשית רבה א). נמצא, ישראל הם דבר חשוב מאוד לפני ה’ יתברך שבשבילם ברא כל העולמות וכל הברואים, וה’ יתברך מקבל תענוג מכל אחד מישראל אפילו מרשע גדול, "כפלח הרימון רקתך" אפילו ריקנים שבך מלאים מצוות כרימון (ערובין יט).

 

וכשמדבר לשון הרע על אחד מישראל, אפילו כשאומר אמת הוא מבטל תענוג הבורא יתברך כיבכול, ומביא בו מידת עצבות כביכול, כאמור ‘ויתעצב על ליבו’ והמפך מעֺנג לנגע, לכן שכרו מכל מקום נגעים באים עליו. (מאור עיניים (צ’רנוביל) פרשת מצורע).