ענייני שמירת הלשון לפי סדר פרשיות – ח מנחם אב

 

 

ידע האדם כמה גדול כוחו של לשון הרע, כי הנה כשהיינו במדבר כמה פעמים, מרינו את פי ה’ בעגל וכהאי גוונא, ואפילו הכי לא נחתם גזר דין עליהם, אלא על לשון הרע של מרגלים בלבד. (שכן מצאנו שלא נחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע) וככתוב בערכין (טו ע"א) במשנה. ושם במשנה כתוב, שהאמירה שמקלקל האדם בפיו, חמור מן העושה מעשה. שהרי המאנס את הבתולה נותן רק חמישים כסף, ואילו במוציא שם רע קנסתו התורה מאה כסף על השם הרע שהוציא, ככתוב (דברים כ, יט) כי הוציא שם רע על בתולת ישראל. וגם הוא מחוייב מלקות עבור זה, ככתוב (שם יח): "ויסרו אותו" (וכעין מה שכתוב בפסחים קי"ג, ע"ב: בזיגוד).

 

 

 

 

 

והוא דומה לעבד שברח מאדונו, ופגש אותו אדם אחד ממכיריו ואמר לו: הלא אתה מכירנו מכבר שהיינו רעים זה לזה – עמוד ואספר לך, שנודע לי שאדוניך שלח שלוחים לבקשך, ובודאי ימצאך ויעניש אותך עונש גדול, במשפט עבד הבורח מאדונו, ושמעתי שהכריז, שאם יבוא בעצמו קודם שימצאוהו שלוחיו, יהיה פטור מן העונש.

 

על כן שמע לעצתי וחזור תיכף, וקבל על עצמך, שמהיום והלאה לא תברח עוד, ואני אעיד עליך לפני אדוניך שאני מצאתי אותך בדרך בוכה ומתחרט על העבר, ומקבל עליך על להבא לעבוד אותו באמת ובתמים, ואז בודאי יקבל אותך בנפש חפצה, אך מהר ומהר לרוץ מהרה לבית אדוניך קודם שימצאוך שלוחיו המחפשים אותך!