ענייני שמירת הלשון לפי סדר פרשיות – טו מנחם אב

 

ועתה נבאר מה שכתבנו בתחילה, שמין יצר הרע הזה של מרגלים נמצא גם אצלנו. והוא, שאם נבוא לאיש הישראלי ונאמר לו: אתה מאמין שיש שכר גדול למקיימי התורה? ישיב לך: בודאי, אני מאמין באמונה שלמה, שיפה שעת אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה. ואם תאמר לו: אם כן, למה אתה מתרפה מלימוד התורה, ועל ידי זה בא ממילא רפיון גדול לקיום המצוות? ישיב לך: אמת, אשרי מי שזכה ללימוד התורה ולקיום מצוותיה, ויזכה בזה לעונג גדול של חיי העולם הבא, אבל מי יוכל לזכות לזה, אם לא אנשים יחידים בעולם, כי לזה צריך להפקיר כל כוחות הגוף, ולא יהיו חייו חשובים אצלו כלל, דהיינו שצריך לפרוש מכל ענייני העולם ולישב בבית המדרש יום ולילה, ויהיו כל מחשבותיו דבוק בה’ ובתורתו. ולהנהגה כזו צריך להיות איש קדוש. איש כזה זוכה לגן עדן, אבל לא אנשים פשוטים כמוני.

 

אכן באמת זוהי טעות מעיקרו. לא חייבה תורה לבעל הבית שילמד כל היום וכל הלילה ולא יתעסק בעסק כלל, רק שיתעסק בעסק ויקבע עיתים לתורה. אכן זה ציוותה התורה, שיהיה העסק באמונה ובלי תרמית, כמו שאמרו חז"ל (שבת לא, ע"א): ששואלים לו לאדם: נשאת ונתת באמונה? קבעת עיתים לתורה? וכן בכל המצוות, כאשר נתבונן היטב נמצא, שלא החמירה התורה כלל על האדם, וזהו העיקר צריך להיזהר שלא להיות, חס ושלום, מורד במלכו של עולם, דהיינו שלא לבטל, חס ושלום, בידיים המצוות עשה של תורה שלא לקיימה, או לעבור בידיים על הלאוין שבתורה. אבל אם איננו מורד, בודאי יזכה למעלה באופן היותר נעלה.

 

וכאשר רואה היצר שבאופן זה לא יוכל לפתות להאדם, מתחיל לפתותו בפנים אחרות. אמת, שהקב"ה מתרצה להאדם אם רק יקבע עיתים לתורה, אבל תדע, שכאשר תבוא לחשבון של מעלה לפני כסא הכבוד, שם מדקדקים מאוד בעניין לימוד התורה. [כהאי גוונא בעניין קיום המצוות], אם היה כהוגן ובלי שום פניה בעולם, וגם אופן הלימוד, אם הפסקת באמצע בדברי שיחה בטלה, וכהאי גוונא שאלות חזקות, ואתה ידעת שאלוקי השמים הוא אלוקים אמת, ומי יוכל לזכות בדין, כי אם צדיקים גמורים. הנה בכל טענות כאלה בא היצר הרע על האדם כדי לייאשו ולהקניטו, שיהיה מתרשל מעבודת ה’ יתברך. והנה, אף שבאמת כל אלו הטענות הן צודקות, אבל היצר הרע משכיח לאדם שהקב"ה, שהוא אוהב חסד ורוצה לזכות בריותיו, ברא בשביל זה התשובה, שהיא קודם לעולם. ועל כן, אם מצא את עצמו שעשה המצווה או לימוד התורה שלא כהוגן כל כך, צריך תיכף להתחרט על זה ולקבל על להבא להתנהג כהוגן.

 

 

 

 

 

והנה ידוע מה שאמר האריז"ל שנקרא פסח על שם פה סח, שצריך לדבר עליו ולספר ביציאת מצרים, ודוגמת זה צריך לדרוש ל’ יום  (30 יום) לפני הפה הסח בהלכות פ"ה ס"ח, ר"ל איך יהיה הליכות פה סח. ומה הוא ל’ יום, ושתי שבתות, ואמאי קורים אותו שבת הגדול. ובתחילה אפרש הכלל של פה סח ואחר כך הפרט.

 

 

בהלכות פ"ה ס"ח, בעלי לשון הרע, וידוע גודל העונשים גם כן כמבואר בספר אור השנים שלי ובקונטרס בפני עצמו, ולזה נקרא שבת הגדול.

 

כי אמרו חז"ל במסכת ערכין (דף ט"ו, ע"ב): תנא דברי רבי ישמעאל: כל המספר לשון הרע מגדיל עוונות נגד שלוש עבירות: עבודות אלילים, גילוי עריות ושפיכות דמים, כתיב הכא (תהלים י"ב): "יכרת ה’ כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות", וכתיב בעבודת אלילים (שמות ל"ב): "אנא חטא העם הזה חטאה גדולה", בגילוי עריות כתיב (בראשית ל): "ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת", בשפיכות דמים כתיב (שם ד): "גדול עווני מנשוא", גדולות אימא תרתי, ומשני הי מינייהו מפקת, ע"כ. (דרוש לשבת הגדול מספר הדרושים לג"ר אריה לייב אפשטיין זצ"ל אב"ד קינגסברג, בעל הפרדס).