שער הזכירה פרק ד – כ תשרי

 

כמה גדול כוחה של לשון הרע, שהיא שקולה כנגד שלושה עוונות החמורים, כמו שאמרו בערכין (טו, ע"ב). ובמדרש שוחר טוב (פרק יב) תנא דבי רבי ישמעאל, כל המספר לשון הרע מגדיל עוונות כנגד ג’ עבירות: עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים, דכתיב הכא (תהלים יב, ד): "לשון מדברת גדולות", ואילו בעבודה זרה כתוב (שמות לב, ד): "אנא חטא העם הזה חטאה גדולה", ובגילוי עריות כתוב (בראשית לט, ט): "ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת", ובשפיכות דמים כתוב (שם ד, יג): "גדול עווני מנשוא", בא להודיעך שקשה לשון הרע משלוש עוונות הללו.

 

דבר אחר, שההורג את הנפש אינו הורג אלא נפש אחת, והאומר לשון הרע הורג שלושה: המספרו, והמקבלו והנאמר עליו. ומניין אתה למד זה? מדואג, שאמר לשון הרע על אחימלך לפני שאול, ונהרגו שלושתם. שאול שקיבלו שנאמר (שמואל א, לא, ו): "וימת שאול" וגו’, ואחימלך שנאמר עליו (שם כב, טז): "מות תמות אחימלך", ודואג שאמרו, שנטרד מן העולם, שנאמר (תהלים לב, ז): "גם א-ל יתצך לנצח" – מן חיי העולם. ומי גרם לו? לשון הרע.

 

וכתוב בספרי וכן אמרו בערכין (טו, ע"א) [במתניתין איתא וז"ל נמצא האומר חמור מן העושה מעשה, שכן מצאנו שלא נחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע, שנאמר (במדבר יד, כב): "וינסו אותי זה עשר פעמים", עכ"ל. ובברייתא תניא א"ר יהודה, עשרה נסיונות ניסו אבותינו להקב"ה במדבר וכו’] עשרה נסיונות ניסו אבותינו ובכולם לא נחתם גזר דינם אלא על עוון לשון הרע. שנאמר (שם): "וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי", וכתיב (מלאכי ב, יז): "הוגעתם ה’ בדבריכם".

 

וכן מצאנו במדרש שוחר טוב (תהלים פרק ז) ובירושלמי (פרק א, פאה, הלכה א) שבימי אחאב אף שהיו עובדים עבודה זרה, היו נוצחין (מנצחים) המלחמות, מפני שלא היה בהן עוון לשון הרע, והראיה, שלא הלשינו את עובדיה, שהחביא מאה נביאים בשתי מערות, ולא גילה אדם שיש נביא בישראל מבלתי אליהו, כמו שאמר (מלכים א, יח, כב): "אני נותרתי נביא לה’ לבדי", אף שכל העולם ידעו מזה, שהן היו נותנים לעובדיה לכלכלם לחם ומים. ובסוף ימי שאול שהיה ביניהם דלטוריא, כמו דואג והזיפים, אף שלא היה בהם עבודה זרה כמו בימי אחאב, והיה נמצא בהם תינוקות שהיו יודעים מ"ט פנים בתורה, היו יורדין למלחמה ונופלין.

 

 

 

 

"נוצר פיו שומר נפשו" (משלי יג, ג).

 

הוא השמירה לכל ה"נפש", ולכן אמרו המקובלים כאשר האדם בכעס תלך ממנו "הנפש" הטובה.

 

וזהו שאמרו (ברכות יז): "שמור פיך מכל חטא וטהר וקדש עצמך מכל אשמה ועוון", אבל מי שמרחיב שפתיו, אף על פי שיש לו "נפש" טובה ועושה מצוות הרבה וגדר עצמו בכמה גדרים, לא יועילו לו ושפתיו תהיינה לו למחיתה. (פירוש הגר"א שם).