שער הזכירה פרק ד – כב תשרי

 

ויותר מזה מצאנו במדרש, שאין הקב"ה רוצה להשתתף כלל עם בעל לשון הרע להציל אותו מצרותיו, ואין שום עצה לאדם רק שינצור לשונו מרע, וגם יטמין תמיד את עצמו מלשבת בחבורת אנשים המדברים דברי גנאי מחבריהם.

 

וזה לשון המדרש וספרי זוטא [הביאו הילקוט, פרשת תצא], אמר הקב"ה, מכל צרות הבאות עליכם אני יכול להציל אתכם, אבל בלשון הרע הטמן עצמך ואין אתה נפסד. משל לעשיר שהיה אוהב בן כפרי, הלך לשאול בשלומו, והיה שם כלב שוטה והיה נושך את הבריות, אמר אותו עשיר לאוהבו, בני, אם אתה חייב לאדם אני פורע לך ואל תתחבא ממנו. אבל אם ראית כלב שוטה, ממנו התחבא שאם נושכך איני יודע מה לעשות לך.

 

כך אמר הקב"ה, "בשש צרות יצילך" (איוב ה, יט) [ו]"בשוט לשון תחבא" (שם כא), עד כאן לשונו. וראה את המתקת דברי חז"ל שהמתיקו את דברי המקולקל בחטא זה כמו המנושך מכלב שוטה, כי באמת שיניהם שווים, כמו שאמרו ביומא (פד, ע"ב) מי שנשכו כלב שוטה אין לו רפואה, ועל לשון הרע גם כן אמרו שהמורגל בעוון זה, חס ושלום, אין לו תקנה, כמו שאמרו (ערכין טו, ע"ב) סיפר אין לו תקנה.

 

 

 

 

אמר רב: יצר הרע דומה לזבוב ויושב בין שני מפתחי הלב, שנאמר (קהלת י): "זבובי מוות יבאיש, יביע שמן רוקח". (ברכות ס"א).

 

רמז בזה ליצר הרע של לשון הרע שהוא דומה לזבוב, כמו שהזבוב נופל בשמן רוקח, מבאיש את כל השמן, כך מי שהוא בעל לשון הרע הוא מבאיש את כל התורה שבו, אפילו למד תורה הרבה (חידושי ובאורי הגר"א שם).