שער הזכירה פרק ב – טז תשרי

טז תשרי - שמירת הלשון - שער ראשון – שער הזכירה – פרק ב - והנה כאשר נתבונן רק מעט בעניין הנורא הזה, נבין מיד על ידי זה מה שהקב"ה מקפיד כל כך על עוון זה יותר מכל עוונות...

3 דק' קריאה

מערכת ברסלב ישראל

פורסם בתאריך 06.04.21

טז תשרי
 
שמירת הלשון
 
שער ראשון – שער הזכירה – פרק ב
 
והנה כאשר נתבונן רק מעט בעניין הנורא הזה, נבין מיד על ידי זה מה שהקב"ה מקפיד כל כך על עוון זה יותר מכל עוונות, עד שאינו רוצה להשתתף כלל עם הבעל לשון הרע להציל אותו מצרותיו, וכמו שיובא אם ירצה השם לקמן בשם הספרי כמו שאמרו בזוהר הקדוש פרשת שלח: אמר רבי שמעון כל כולא מחל קודשא-בריך-הוא בר מן לישנא בישא, שידוע שהוא שאהבת הקב"ה לעמו ישראל הוא עד מאוד, והם אצלו בבחינת בן יקיר וילד שעשועים, כמו שאמר הכתוב (ירמיה לא, יט): "הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים" וגו’, וכשיהיה לו לאדם בן יקר וילד שעשועים והוא רואהו שאינו מתנהג כשורה אף על פי כן הוא מחפה עליו מרוב אהבתו אותו, ואף אם ייסרנו לפעמים, יהיה ברוב חנינה וחמלה, אכן אם יבואו אליו אנשים, פעם ושתיים, ויספרו לו מרוב קלקולי בנו איך שהוא מריב ומתקוטט עם אנשים על לא דבר, ושהוא מלבין ומחפיר לכל, בודאי יתגבר באביו כוח הכעס עליו ויכהו ויבזהו עבור זה. ומי גרם כל זה? המספר.
 
כן הדבר בענייננו, כי הקב"ה מרוב אהבה שהוא אוהב את ישראל, אף שהוא יודע בעצמו כל מה שנעשה בסתר ובגלוי, וכמו שכתוב "אם יסתר איש" וגו’, אף על פי כן לא יעורר בעצמו עליהם לעשות רע, וכמו שכתוב (במדבר כג, כא): "לא הביט און ביעקב" וכפירוש רש"י שם, אכן אם יבוא אליו המקטרג ויספר לו מעניין זה, כביכול הוא מוכרח להשיב על זה שום תשובה [באומרו שמלכותא דארעא משיבה גם כן כשבא מי לצעוק לפניהם על דבר עוולה שנעשה, כמו שכתבו הספרים] כי כן יסד מלכו של עולם שענייניו של אדם יהיו מתנהגים על פי המליצים והמסטינים.
 
והנה ידוע הוא דאיתערותא דלעילא תליא באיתערותא דלתתא (שההתעוררות של מעלה תלויה בהתעוררות של מטה), לכן אם נמצא בישראל מידת השלום ואין בהם שום דלטוריא מלמטה, גם למעלה אין השטן יכול לקטרג עליהם אפילו על עוון החמור מכל, כגון עבודה זרה חס ושלום, כמו שכתוב במדרש שיר השירים (נראה דצ"ל דרך ארץ זוטא פ"ט [הערת הרב הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט"א]), שאפילו חס ושלום ישראל עובדים כוכבים ומזלות, וביניהם שלום, כביכול אומר הקב"ה, אין השטן נוגע ביניהן, שנאמר (הושע ד, יז): "חבור עצבים אפרים, הנח לו". והכוונה שכן הטביע הקב"ה בשטן, שבאופן זה לא יכול לגעת בהם כלל. וכן אמרו חז"ל (ירושלמי פאה ה"ג וכן הוא במדרש שוחר טוב פ"ז) שדורו של אחאב אף שהיו עובדי עבודה זרה היו יורדים למלחמה ונוצחין (מנצחים), מפני שלא היה בהן דלטוריא (לשון הרע), והראיה – שלא הלשינו על עובדיה, שהחיה את מאה הנביאים, שכלל הוא בכל העניינים, מידה כנגד מידה.
 
ולכן כמו שהאדם כובש את עצמו ובולם פיו מלדבר דברי גנות על חברו, ולעורר מדנים עליו, כן למעלה אין המקטרג יכול פתוח פיו לדבר קטגוריא, לא כן אם נמצא, חס ושלום, דלטוריא בישראל מלמטה, לבד מה שמעורר בזה למעלה הבעל דלטוריא על עצמו קטגוריא עבור עוונותיו, הוא מעורר כוח הקטגוריא על כלל ישאל, שעל ידי זה בא השטן ומקטרג על ישראל עבור עוונותיהם ותובע דין עליהם, וכביכול מוכרח להענישם עבור זה(*) ומי גרם כל זה? המספר לשון הרע מלטה.
 
(*)הג"ה. ולדעתי זוהי כוונת הכתוב (במדבר כג, כא): "לא הביט און ביעקב" וגו’ ה’ "אלוקיו עמו" וגו’. פירוש: אימתי לא הביט? בזמן שה’ אלוקיו עמו, אבל אם יש חס ושלום עוון לשון הרע בישראל, שעל ידי זה גורם לסילוק השכינה, כמו שכתוב במדרש רבה פרשת שופטים (ה, י), אז חס ושלום מביט על ענייניהם.
 
 
***
 
מתוך "סם החיים" השלם
 
פרק יז – בו יבואר כי עוון לשון הרע גורם ליפול ח"ו ברשת היצר הרע
 
יב – אין טוב לאדם כי אם לדבר דיבורים קדושים וטהורים
 
ולכן אין טוב לאדם כי אם לדבר דיבורים קדושים וטהורים, שעל ידי זה נמשך עליו בכל עת חיות קדוש, וממשיכו למעשה הטוב, והיינו שאמרו רז"ל: "תלמוד שמביא לידי מעשה", שדברי התורה שמדבר מביאים אותו למעשה הטוב ההוא, כי כל מצוות שלומד בודאי סופו לקיים, כיון שהוציא ענייני אותה המצוה בפיו, ובדיבורו נמשך עליו חיות מעולם המצוה ההיא, וממשיכו לעשות המצוה ההיא, וזה יהיה בהכרח כל עת שאין לימוד שלא לשמה. וזה גם כן אומרים כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא וק"ל (ערבי נחל, פרשת וישלח).
 

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה