שער הזכירה פרק ג – יט תשרי

 

והגאון רבי רפאל ז"ל בספרו "מרפא לשון", ביאר את הפסוק הזה גם כן בטוב טעם ודעת. והוא לפי מה שכתב בספר "חובת הלבבות" בשער הכניעה (פרק ז), וזה לשונו: "הרבה בני אדם יבואו ליום החשבון, וכשמראים להם מעשיהם, ימצאו בספר זכויותיהם זכויות שלא עשו אותם, ויאמרו לא עשינו, ויאמר להם, עשו את אשר דיבר בכם וסיפר בגנותכם. וכן כשיחסרו מספר זכויות המספרים בגנותם, יבקשו בעת ההיא, ויאמר להם, אבדו מכם בעת שדיברתם בפלוני ופלוני. וכן יש מהם גם כן שימצאו בספר חובותם חובות שלא עשו, וכשאומרים לא עשינום, יאמר להם נוספו עליכם בעבור פלוני ופלוני שדיברתם בם וכו’". עד כאן לשונו, וכן כתבו שארי ספרים הקדושים.

 

ואם כן הדבר, מי שמוטבע חס ושלום במידה הרעה הזאת להריק על חברו בחיצי לשונו תמיד, לא יועיל לנפשו בשום חכמה ועצה, אפילו אם ירגיל את נפשו תמיד לתורה ולמצוות, כי מיד שישתכר שבוע או שבועיים איזה אושר נצחי על ידי תורה ומצוות, יצא את חברו בחיצי פיו, ויתנם לו זכויותיו לנצח ויקח תמורתם את עוונותיו. ואם אחר כך ישתכר עוד איזה חודשים או שנים את אושר הנצחי, גם כן יסובב לו אדם אחר ויתנם לו, כנ"ל, וכן תמיד עד יום מותו, חס ושלום.

 

כללו של דבר: האדם הזה עלול הוא שיצא מן העולם נקי מנכסיו, היינו הקניינים הנצחיים של תורה ומצוות, ויהיה ממולא תמורתם בעוונות רבים ועצומים, מינים ממינים שונים, של כמה וכמה אנשים, שלקח מכל אחד לפי ערך הבזיון והכלימה שהגיע להם על ידו בימי חייו. על כן הזהיר אותנו דוד המלך ע"ה, תחילת הכל, לנצור לשונו מרע, ואחר כך סור מרע ועשה טוב. כי על ידי שינצור לשונו, כמה מהטוב שיזמין לו הקב"ה אם מעט ואם הרבה, על כל פנים בידו ישאר ולא ינתן לאחרים חילו.

 

 

 

 

"כי גם לא ידע האדם את עיתו כדגים שנאחזים במצודה רעה" (קהלת ט, יב).

 

כן הדבר באדם ברוחניותו, יש לך אדם שהוא ניצוד כולו ברשת היצר הרע שהכשילו בחטאים ועוונות רבים וגדולים, ונמצא טמא כולו ברמ"ח איבריו ושס"ה גידיו. אבל יש אדם שהוא בכל גופו צדיק גמור, מקיים כל המצוות, ואינו עובר שום עבירות, רק בדבר אחד הוא פרוץ – בלשונו! את פלוני הוא מבטל, ובאלמוני הוא מזלזל. ואינו שומר את פיו ולשונו.

 

אדם כזה נתפס על ידי יצר הרע בלשונו – כדגים הנאחזים במצודה רעה – זו חכה! וכאמור, ואכן בשאר דברים הוא צדיק גמור, אלא אדרבא כיון שהוא אדם גדול, הרי לא ידבר לשון הרע על איש פשוט, כי אנשים פשוטים אין להם שייכות איתו, ובודאי את מי הוא לוקח לתוך פיו לבטל ולבזות? אנשים גדולים וטובים העומדים במדרגתו, הנה נתפס זה במצודה רעה – זו חכה – בלשונו נתפס וניצוד, ואף על פי שכל גופו נמצא מחוץ למצודה, הרי הוא אבוד, כי אין הוא יכול להנתק מלשונו. (לב אליהו לג"ר אליהו לאפיאן זצ"ל, פרשת קדושים).