שער הזכירה פרק יב – כא מרחשון

ודע עוד, שמי שרוצה לזכות במידת השלום, צריך לשמור את עצמו גם כן מעניין קבלת לשון הרע ורכילות, שמלבד עצם העונש שיש על זה, כמו שאמרו חז"ל (פסחים קיח ע"א, ועיין לעיל פרק ח, ד"ה וחלק ב פרק יג ד"ה כי שמעתי, חלק ב פרק ד ד"ה פרשת כל המקבל לשון הרע ראוי להשליכו לכלבים, שנאמר (שמות כו, א): "לא תישא שמע שוא", וסמיך ליה (שם): "לכלב תשליכון אותו", עוד בא האדם על ידי זה לשנאת חינם וקטטות ומריבות לבסוף. כי מכיון שמקבל את הדבר תחילה לאמת, שפלוני דיבר עליו או עשה לו עניין פלוני ופלוני, כמעט אי אפשר לאדם שימנע עצמו מלצער אחר כך את חברו ולהתקוטט עמו עבור זה, ולבסוף נסבב הדבר, שעל ידי זה נעשים שונאים גדולים שכל אחד רוצה לבלוע דמו של חברו ושמח לאידו.

 

וכל זה נעשה על ידי הקבלה, שקיבל את הדבר מתחילה לאמת גמור. ואילו היה הולך בדרך התורה, לא היה בא לזה, כי כשבא אחד אצלו, וסיפר לו איך שפלוני עשה לו וסיפר עליו כך וכך, יש לו לחשוב בדעתו אולי הדבר שקר מעיקרו או הוסיף בו מעט שקר, ועל ידי זה נשתנה הדבר בכולו, או אפילו אם המספר לא הוסיף בזה העניין כלל, אולי לא סיפר כל העניין כמו שהוא וגרע בו איזה מספר תיבות, או אמר בניגון אחר, ועל ידי זה נשתנה הדבר לגמרי, או לחשוב איזה צד זכות אחר על האיש, שבשגגה היה העניין וכיוצא בזה, וממילא לא היה בא הדבר לידי קטטה ומריבה ולידי שנאת חינם.

 

^*) הג"ה. אך בעניין כזה היצר הרע שרוצה שיקבל האדם לשון הרע, בא אל האדם ומסיתו לאמור, איך אחשוד את המספר שיאמר דבר אשר לא היה ושקר מעיקרו, או יוסיף בו מעט מן השקר ויעבור על "מדבר שקר תרחק". אף אתה השב לו: טוב לי לחשוד המספר הזה שאמר דבר שקר על חברו, משאאמין מה שסיפר לי, כי הלוא אם היית רואה אדם שהוא לובש שעטנז ומקיף פאת ראשו וזקנו, ואחר כך היה בא אליך ומספר על אחד מחבריך שדיבר עליך איזה רעה, בודאי לא היית מקבל את הדבר לאמת, והיית משיב לו: לך ממני, לא אאמין על חברי, אחרי שהופקר אצלך שאר לאוין דאורייתא, ובודאי הותר לך גם איסור שקר. והלוא אף בענייננו כן הדבר, שזה המספר אפילו אם כדבריו כן הוא, עבר על לאו דאורייתא (ויקרא יט, טז): "לא תלך רכיל", שהוא איסור גדול עד מאוד, והוא אפילו על אמת כבואר בכל הפוסקים, אם כן, חשוד הוא גם כן לבדות שקר מעיקרו מליבו, או על כל פנים לערב בתוך העניין מעט מן השקר ועל ידי זה נשתנה הדבר מראשו לסופו.

 

 

 

 

אמר רבי לוי" לעתיד לבוא הקב"ה נוטל את עובדי כוכבים ומזלות ומורידם לגיהנום, ואומר להם: למה הייתם קונסים את בני? והם אומרים לו: מהם ובהם היו באים, ואומרים לשון הרע איש על חברו. והקב"ה נוטל אלו ואלו ומורידם לגיהנום. ("מדרש רבה וירא, פרשה כ’).