שער הזכירה פרק יג – כז מרחשון

ומה טוב ונכון להתנהג כמו ששמעתי, שחכם אחד יעץ לאוהבו, שלא יעמוד בשם פעם בקיץ בשבת קודש אחר סעודה שלישית סמוך לבית הכנסת ולבית המדרש לספר לאחד איזה דבר מה, כי משניים נעשה שלושה, ומשלושה ארבעה, חמישה, ששה, עד שלבסוף נעשה חבורה גדולה, וכל אחד מספר ענייניו ומסחוריו שהיה לו בשבוע שעבר, ואי אפשר שלא יבוא על ידי זה ללשון הרע וליצנות, וכל זה נעשה בגרמו של ראשון שהביא לכל זה. על כן החכם עיניו בראשו.

 

ומי שקלקל עד עתה והחטיא את הרבים בעניין זה, ורוצה לתקן את נפשו, ידוע מה שאמרו חז"ל (תנחומא פרשת בשלח, כד): הצדיקים, באותו דבר שחוטאים, בו מתרצים. על כן תחילת הכל ירגיל את עצמו להתרחק מלישב בחבורות אנשים, נגד טבעו שהיה לו עד עתה. וכמו שכתב השל"ה הקדוש רמז לזה מפסוק (ויקרא יט, טז): "לא תלך רכיל בעמיך", שפירושו, אתה רכיל עצתך שלא תלך בעמיך. וגם יראה לזכות את הרבים בלשונו ולהוכיחם ולזרזם לתורה ולמצוות, ולהביא שלום בין אדם לחברו.

 

 

 

 

וגם לעתיד לבוא, אפילו כשיזכה לקום בתחיה, יהיה בעל לשון הרע כאילם ממש, לא יפתח פיו, וכמו שאמרו חז"ל (דברים רבה ו, יד): שעתיד הקב"ה לחתוך לשונם של בעלי לשון הרע, שנאמר (תהלים יב, ב): "יכרת ה’ כל שפתחי חלקות, לשון מדברת גדולות", וכוונתם היא לעת התחיה.

 

ומי יוכל לשער גודל צערו של האיש ההוא ובזיונו לנצח, שאז ידעו הכל טבעו של האיש ההוא, שהיה איש רע מעללים, ובשפתיו החלקלקות היה מטיל שנאה בין איש לרעהו, וכמו שאמר הכתוב (קהלת יב, יג): "סוף דבר הכל נשמע", ותרגם בתרגום: כל עובדי בני עלמא דיתפרסמון וכו’. עיין שם.

 

ועל כן בא עליו העונש הזה, שכל האנשים קמו בחיותם ובדיבורם בשלמות כמאז, וזה האיש כאילם ממש. מכל זה יוכל האדם להתבונן חומרת העוון, שהוא נוגע לנפשו בזה ובבא. (שמירת הלשון ח"ב פ"ז, לח"ח זצ"ל).