שער התבונה פרק ה – ל כסלו

 

וכן שייך מצוה זו של אהבת רעים קודם המעשה גם כן, כדי שלא יבוא חברו לידי בזיון. כמו שאם היה משיא את בנו בעיר אחרת, או שהוא בעצמו היה בא לגור במקום אחר, אשר איננו יודע דרכו והנהגתו של אותו המקום, הוא משוטט ברעיוניו למצוא שם אוהב נאמן אשר יודיע לו דרכי הנהגה של אותו המקום, ואם יראה שהוא מתנהג באיזה דבר שלא כהוגן יאמר לו בינו לבין עצמו, כדי שידע ממה להיזהר ולא יתבזה על ידי זה בעיני אנשי העיר. כן בזה האופן ממש צריך לעשות לחברו, דהיינו אם הוא רואה שיכשל באיזה דבר אשר לא לכבוד יהיה לו, אף אם אין בזה איסור, מחויב הוא לומר לו, כדי שלא יתבזה על ידי זה [וכהאי גוונא מצינו בהוריות דף יג’ בר’ יעקב בן קרשי עם רבן שמעון בן גמליאל עיין שם, ויותר מזה מצאנו בסנהדרין דף יא ע"ב, בכמה תנאים שהמשיכו על עצמם בזיון כדי לסלק בזה מעל אחר]. וכל שכן אם הוא רואה עליו שעושה דבר שלא כהוגן על פי הדין, בודאי מחויב הוא לומר לו בינו לבין עצמו ולהוכיחו על הדבר ההוא, כדי שלא יפול ברעה בזה ובבא, ויקיים בזה מצוות עשה של הוכחה, וגם המצוה של ואהבת לרעך כמוך וכנ"ל.

 

ויגיע מזה נחת רוח גדול להבורא יתברך, שתיקן את בנו לעבודתו. אבל אם חס ושלום, לא יעשה כן, ואדרבה ילך ויבזהו עבור זה בפני אחרים, מה יש לו לבורא יתברך מזה.

 

 

 

 

ועתה נראה אנו, מה חמור יותר, "אם אש לא נופח" (איוב כ, כו), שהוא הגיהנום, אפילו אם היתה כאש שלנו [שבאמת היא גדולה שישים פעמים מהאש שלנו, אפילו במדור הראשון, וכל שכן שעונשו הוא במדור השלישי, כמו שאמרו חז"ל], או חמש-עשרה שנה עבודת פרך? והנה ראינו אנשים, שהיו כמה שנים בעבודת פרך, ואחר כך באו לביתם.

 

וכבר כתב הרמב"ן, ששעה אחת בגיהנום קשה יותר מיסורי איוב כל ימיו. ומי יודע כמה זמן נגזר עליו בית דין של מעלה? אפילו אם כבר כלתה נפשו ורוחו על ידי הלהב הראשון של הגיהנום, חוזרים ובוראים אותו פעם שניה ושלישית עד שיכלו כל חטאיו.

 

ועל כרחך הוא אחת משני אלה, כמו שאמרנו: או שהיצר הרע מקשה את רוחו כמו לפרעה מלך מצרים, שלא יתבונן כלל מה יהיה בסופו עם נפשו ורוחו, כשלא יעשה תשובה ולא יחוש כלל לעונש של הגיהנום ולא ירצה להתבונן עליו, או שאינו מאמין שהיא מצוות השם ויצטרך לתת דין וחשבון על זה. (זכור למרים לח"ח זצ"ל פי"ד).