שער התבונה פרק טז – יח שבט

 

הנה על ידי זה עובר על העשה של "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט, יח), וגם עלול מאוד לבוא לעוון שנאת חינם, שיש עליה לאו מפורש בתורה (שם יט, יז): "לא תשנא את אחיך בלבבך". ונחרב עבור זה המקדש השני כדאמרינן ביומא (ט, ע"ב) ואמרינן בשבת (לב, ע"ב) בעוון שנאת חינם מריבה רבה בתוך ביתו של אדם, ואשתו מפלת נפלים, ובניו ובנותיו של אדם מתים כשהם קטנים וכו’.

 

ועובר על יד זה גם על מה שאמרה תורה (ויקרא יט, טו): "בצדק תשפוט עמיתך", ופירוש חז"ל שהכוונה לדון את חברו לכף זכות. ואיתא בספר חרדים, שהדן את חברו לכף חובה, הוא מרכבה לקליפת הטומאה הנקראת חובה.

 

וגם על ידי זה עלול מאוד לחשוד בכשרים, ואמרו חז"ל (בשבת צז, ע"א): "החושד בכשרים לוקה בגופו". וגם לבוא על ידי זה לידי איסור אונאת דברים, והלבנת פנים, וגם לעוון המחלוקת, שעונשה קשה עד מאוד, וכנ"ל בשער א’ בפרק טו. הנה על כן, הרוצה להציל נפשו מני שחת, יתרחק נפשו מהמידה הרעה הזו, ואז טוב.

 

 

 

 

וכאשר נתבונן באמת, נמצא שקיום מצוות לדון את חברו לכף זכות ומידת שמירת הלשון תלויים בקיום מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך (ויקרא יט, יח), שאם יאהב את חברו באמת, בודאי לא ידבר עליו לשון הרע, ויחפש עליו בכל כוחותיו זכות. כמו שאם אירע לו שעשה איזה דבר שלא כהוגן, ובני אדם היו עומדים ומספרים בעניין אותו הדבר, והוא יודע בנפשו שום צד זכות על עצמו, או שהיה דבר זה בשגגה או סיבה אחרת, כמה מהתשוקה היה לו שימצא מי שילמד זכות עליו, כדי שלא יתבזה כל כך, כן באופן זה ממש צריך לעשות לחברו. (ה"חפץ חיים" זצ"ל).