שער התורה פרק א – כח שבט

 

גם לימוד התורה הוא תקנה שלא יבוא לידי לשון הרע, כמו שנאמר שם: מה תקנתו שלא יבוא לידי לשון הרע? אם תלמיד חכם הוא יעסוק בתורה. והטעם הוא פשוט, ככתוב (סנהדרין צט, ע"ב) "אדם לעמל יולד" (איוב ה, ז), איני יודע אם לעמל מלאכה אם לעמל פה, כשהוא אומר כי אכף עליו פיהו הוי אומר לעמל פה, ועדיין איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה, כשהוא אומר וכו’ הוי אומר לעמל תורה נברא, והעניין הוא שנתן לאדם טבע מעת שניתן לו הדיבור, שכלי המבטא יעשו את שלהם, לא יתעצלו בזה, כמו שאר איברי האדם, שצריך האדם לעורר את עצמו לזרזם, לא כן כוח הדיבור, וזה שאמרו: לעמל פה. אך יתבונן שלא ניתן לו כוח זה כי אם כדי שיזכה בתורה, ולזה אמר שהתקנה שלא יבוא לידי לשון הרע הוא רק בעסק התורה. דאי לאו הכי בודאי יכשל בדברים אסורים, כי מטבע האדם שכלי המבטא שלו לא יהיו סגורים, אם לא מי שיכול להתגבר על יצרו ולעשות עצמו כאילם כמו שאמרו בחולין פט.

 

 

 

 

 

ואין לפלפל ב"כמוך" עד היכן הוא מגיע, אלא רק לקיים באופן מעשי כל אשר אפשר לקיים, מתוך הסכמה בלב ש"אני אוהב את חברי", ולצייר בנפש – כל אחד לפי רוחב ליבו – מה הן האפשרויות אשר ניתן בהן להטיב עם הזולת. וגם עם אותם אשר אין להטיב עמהם בפועל, מכל מקום יש חובה לקבוע אהבתם בלב. (לקט שיחות מוסר ח"ב לגרי"א שר זצ"ל, ראש ישיבת סלבודקא).