שער התורה פרק א – ד אדר

 

וכתב ב"חובות הלבבות", שראוי לאדם לשית אל ליבו, אילו הגיע לו ספר ממלך בשר ודם, והיה מסופק בהבנתו מפני הידמות הכתיבה ודקותה, או עומק הלשון, אז יצטער צער גדול עד שיבינהו, וישים כל ליבו ושכלו להבין זה. ואם ככה הוא עושה על ספר בשר ודם, שהיום כאן ומחר בקבר, על אחת כמה וכמה על ספרו של מלך מלכי המלכים הקב"ה, אשר הוא חייו והצלתו כעניין שכתוב (דברים ל, כ): "כי הוא חייך ואורך ימיך".

 

והנה בעוון זה נכשלים כמה בני אדם, שהולכים בכל מאמצי כוח להשלים חוקם בהבנת חוקי מלך בשר ודם, ומתרשלים בחוק ספר מלך מלכי המלכים הקב"ה. וזה דומה למה שנאמר בו (דניאל ה, כג): "ולאלהי דכספא ודהבא נחשא ופרזלא אעא ואבנא, די לא חזין ולא שמעין ולא ידעין, שבחת, ולאלהא די נשמתך בידיה וכל אורחתך ליה, לא הדרת". ואמרו חז"ל (ב"מ פה, ע"א): "ויתר הקב"ה על עוון עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים, ולא ויתר על עוון ביטול תורה, שנאמר (ירמיה ט, יא-יב): "על מה אבדה הארץ ויאמר ה’ על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם".

 

ולפי שיש כמה אנשים שהופקר אצלם עוון ביטול תורה, ומשימים כל זמנם בהבל, ואינם חושבים זה לעוון כלל. ועבירה גוררת עבירה, שאינם מחזיקים את בניהם לתורה, ועל ידי זה נתמוטטו הררי עולם. אמרתי להעתיק קצת ממאמרי חז"ל, גודל השכר של לימוד התורה בזה ובבא, ולהיפך גודל עונשו, חס ושלום, אולי על ידי זה יתעוררו במקצת להחזיק בתורת ה’.

 

 

 

 

ובפירוש אי"נ (על הכוזרי מ"ד סימן נ"ה) באר, כי יורה גדולה מלאה מים והאש תחתיו, כל כמות המים מתחממים בשווה כאחד הגם שהאש קרוב לחלק התחתון, והניסיון מראה שאדרבה חלק התחתון נשארים קרים אף שהיורה כבר מרתחת, כי החום שבמים הסמוך לאש מתפשט במים כולם ואין חלק ממנו חם טרם יתחמם כולו. גם חכמי החימיא"ה אשר יוציאו מכל המורכבים ומן הדומם והמתכות ועפר הארץ כמה מינים מתחלפים, כגון מלח גפרית כסף חי, אך מהמים אי אפשר להוציא רק מים וגם אם ישתנה לאדים ועננים או לשלג וכפור הם חוזרים כשנימוסים למים לבד, עיין שם. (תכלת מרדכי, פרשת מצורע למהרש"ם מברעזן זצ"ל).