שער התורה פרק ו – ז ניסן

 

ובעוונותינו הרבים אנו רואים בעינינו, שיש הרבה נערים, שהיו יכולים להיות מורי הוראות בישראל, ומפאת שאין להם מלמד, נשארים עמי הארץ גמורים, ויש מהם, שיוצאים על ידי זה לתרבות רעה גם כן. ואף אותן עיירות, שיש בהם ישיבות, הם הולכים ומתדלדלים, שלא ימצא מי שיחזיק אותם כראוי בהספקת צרכיהם. אוי לנו לעיניניו, שכך רואות, ואין איש שם על לב למצוא מזור ותרף לזה, שלא תפוג תורה, חס ושלום, ומה נדבר ומה נצטדק לפני כסא כבודו, יתברך, כשיתבע ממנו עלבונה של תורה.

 

 

 

 

ולכן זה צריך שמירה ביותר, כי באמת ראוי להתקנאות בעושי עוול, אבל מבלי להרבות במחלוקת, וכמו שאמר הרמ"א מיום שגברו בעלי זרוע אי אפשר להעמיד הדת על תילה, ולכן ראוי לכל איש ירא חטא לשקול בפלס טרם יכנס במחלוקת אף שהוא לשם שמים, לבל יהיה ח"ו אחר כך דמיא לבידקא דמיא. (יערות דבש חלק א, דרוש ה).