שער התורה – כה אייר

 

והיא גדולה יותר ממצוות הצדקה, כמו שאמרו חז"ל (בסוכה מט ע"ב): אמר ר’ אליעזר: גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה, שנאמר (הושע י, יב): זירעו לכם לצדקה קיצרו לפי חסד. אם אדם זורע, ספק אוכל ספק אינו אוכל, אדם קוצר ודאי אוכל. תנו רבנן: בשלושה דברים גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה: צדקה בממונו, גמילות חסדים בין בגופו בין בממונו, צדקה לעניים, גמילות חסדים בין לעניים בין לעשירים וכו’. והיא אחד מהדברים שהאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא, כדאיתא בפאה פרק א’.

 

עוד אמרו חז"ל (ילקוט תהלים רמז תתנט): החסד עומדת לו לאדם עד סוף כל הדורות, שנאמר (תהלים קג, יז): וחסד ה’ מעולם ועד עולם על יראיו וכו’, ומידה זו היא אחת משלוש מידות טובות שהוטבעו בישראל: ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים, כמו שאמרו חז"ל (יבמות עט ע"א).

 

***

 

 

 

מעשה ברוכל אחד שהיה מחזיר (מחזר, הולך) בעיירות שהיו סמוכות לציפורי, והיה מכריז ואומר מאן בעי למזבן סם חיים וכו’, הוציא לו [לרבי ינאי] ספר תהלים מכורך הראה לו פסוק (תהלים לד): "מי האיש החפץ חיים" מה כתב בתריה "נצור לשונך מרע" וגו’ "סור מרע ועשה טוב". אמר רבי ינאי כל ימי הייתי קורא הפסוק הזה ולא הייתי יודע היכן הוא פשוט, עד שבא רוכל זה והודיעו "מי האיש החפץ חיים".

 

 

ומן התימא הוא איך נסתרה דרך הכתוב הזה מן הכל ונעלמה מעיני כל חי, עד שהוצרך הרוכל הזה להשמיענו. ואמר רב ינאי כל ימי הייתי קורא מקרא זה ולא הייתי יודע היכן הוא פשוט וכו’.

 

 

[ויש לומר] שאדרבה, קשיא איפכא מנא לן דחיים תלויים בלשון. הא אמר נמי סור מרע ועשה טוב שיש בכללו לקיים רמ"ח מצוות עשה ושלא לעבור על אחד משס"ה לא תעשה ומנ"ל דאנצור לשונך גרידא אתיא.

 

 

לכך נראה שזהו מה שבא להשמיענו רוכל הזה להכריז כי אין החיים תלויים אלא בלשון לבד שאם תאמר סור מרע אשאר מצוות קאי לשתוק קרא מנצור לשונך ובכלל שסור מרע הוא. (דרשות מהרי"ט פרשת מצורע).