עולם חסד יבנה

 

המילה חסד בלשון המקראית ובלשונם של חז"ל, כוונתה למחווה או למעשה טוב, הנעשה לרווחתו הפיזית או הכלכלית של הזולת מבלי שום כוונה לקבל תמורה ומבלי שהמקבל מתחייב לשלם או להחזיר על כך. ובלשוננו אנו, כיצד נקרא החסד? "לעשות טובה" – צירוף מילים שנשמע צורם למדי ובמידה מסויימת אף שלילי, ורק בגלל העובדה שהרבה פעמים "לעשות טובה" לא נעשה בלב שלם, וכמובן שהכל תלוי בטון ובצליל בו נבקש או נעשה את "הטובה".

 

מצוות החסד, או כפי שמעשים אלו מוכרים לרובנו, עשיית מעשים טובים ועזרה לזולת, הם דברים בסיסיים וחשובים בכל חברה. החברה היהודית, בכל רחבי העולם, בכל הזמנים הצטיינה בעזרה לזולת והגנה על החלשים. עובדה מעניינת מאוד היא שגם בקרב ציבור היהודים שאינם שומרים תורה ומצוות קיימת מודעות לחשיבות הערכית של מעשי חסד ועזרה לזולת.

 

לכן, לא לחינם נאמר על עם ישראל שהם "ביישנים, רחמנים, וגומלי חסדים", גמילות חסדים שאינה דבר מיקרי בתוכנו, אלא אופי, מהות ומפעל חיים, עם שמטיבעו אוהב להיטיב. הוכחה ניצחת לכך אפשר לשאוב מהמציאות בה אנו חיים. מי שמשכיל לפקוח את עיניו לראות סביבו המון ארגוני חסד ומרכזי סיוע שעוזרים תומכים ומסייעים בכל תחומי החיים, לכל מי שרק דופק על דלתותיהם.

 

גרעין הטוב הזה הוטמן בנו עוד מראשיתנו, מאברהם אבינו שנחשב עמוד החסד ועד ימינו אנו. על פי השקפת התורה כל אדם יכול לקיים מצוות חסד כמעט כל הזמן ובכל מעשה, ואפילו במעשים קטנים ופעוטים שמטרתם היחידה היא לטובת עצמו, בני משפחתו ולחברה כולה. בנוהג שבעולם נכמרים רחמי אנוש על אדם מסכן וחסר אונים. כאשר הוא מתמוטט כליל ומצוי באפיסת כוחות מוחלטת, נזעקים רבים לעזרתו, ואל לנו לזלזל חלילה בעזרה שתועלתה רבה יותר, אולם התורה מלמדת אותנו להשתדל בעשיית חסד בטרם יכרע אותו אדם תחת נטל מצוקתו. עזרה המוגשת בשלב מוקדם חשובה מאוד וגם קלה יחסית. באותה שעה עדיין מסוגל הנצרך לחסד להשתקם בדרך קלה ומכובדת יותר, ועל ידי זה ניתן אף לחסוך ממנו גם הרבה בושה ועוגמת נפש.

 

אחד משלושת עמודי העולם הינו "גמילות חסדים". כשאנו גומלים חסד אחד עם השני, נוכל לקיים חברה מתוקנת ובריאה עם הרבה הארת פנים אחד לשני, חברה שבה אחד משלים את חבירו. בזכות עשייה זו מתגלים סודותיו של עם ישראל וקיומו המופלא לאורך כל הדורות.

 

מקור נוסף שמעלה בנו את אחד הרעיונות המרכזיים ביותר במקרא על נושא זה הוא – מגילת רות. בתקופה שלא היה קיים מוסד לביטוח לאומי ולא היו דמי אבטלה מתגלה בחברה מודעות גבוהה מאוד בכל הקשור לעזרה לזולת.

 

כפי שמצאנו, מגילת רות מלאה בחסד. חז"ל אמרו שמגילה זו באה להפגיש אותנו עם גומלי חסדים. אין היא ציווי של עשיית חסד, אלא פגישה עם עושיה ועם שכרם הטוב שבא בעקבותיו. מגילת רות מתארת לנו בצורה הכי פשוטה – שדרך ארץ קדמה לתורה!

 

במגילה מתגלה החסד במלוא הדרו על ידי הדמויות המצויינות בה.

 

רות וערפה גומלות חסד עם נעמי הגלמודה, כאשר הן מתלוות אליה בדרך לבית לחם. שתיהן אף גמלו חסד עם מחלון וכליון, שני הבעלים שמתו, וכפי שנעמי עצמה מעידה: "יעש ה’ עמכם חסד כאשר עשיתן עם המתים ועמדי".

 

רות גומלת חסד עם נעמי בכך שחוזרת איתה לארץ ישראל, ועל ידי זה עוזבת את בית אביה, מלך מואב, ואומרת היא לנעמי: "אל תפגעי בי לעזבך לשוב מאחרייך, כי אל אשר תלכי – אלך, ובאשר תליני – אלין, עמֵך – עמי, ואלוקיך – אלוקי". אולם רות אינה מסתפקת בכך, היא הולכת ללקט שיבולים בשדות בועז למחייתן, ולעצמה מסתפקת במועט.

 

בועז מופיע אף הוא כדמות גומלת חסדים. הוא איפשר לעניי הארץ ללקוט בשדהו שיבולים למחייה. כשפגש את רות, גמל עימה חסד בגלותו לה יחס אדיב – "אל תלכי ללקוט בשדה אחר וגם לא תעבורי מזה", וכששמע מהיכן באה ואת אשר קרה, הוא עשה עימה חסד גדול וגאל אותה על ידי מצוות ייבום, וכל זאת כדי "להקים שם המת על נחלתו ולא כרת שם המת מעם אחיו".

 

המשנה במסכת אבות אומרת: "שמעון הצדיק היה משיירי כנסת הגדולה, הוא היה אומר: על שלושה דברים העולם עומד: על התורה, על העבודה, ועל גמילות חסדים".

 

לאורך כל הדורות שמענו על אנשים, מאדם פשוט ועד לאדם רם מעלה, שנהגו חסדים עם הזולת. מסופר על המהרש"א הקדוש שביתו היה פתוח לרווחה, ונתן לכל עובר אורח ועני, לחם לאכול ומקום ללון. על משקוף ביתו היה חרוט הפסוק: "בחוץ לא ילין גר, דלתי לאורח אפתח" (איוב לא).

 

בצוואתו של הרב אברהם סג"ל הורוביץ זצ"ל, נכתב: "תעשו בכל עת כרצון איש ואיש כפי יכולתכם. וכבר ידעתם כי הייתי רגיל למלאות בקשות בני אדם, אם היו דרישותיו כהוגן אפילו במקצת. ועל כל פנים לא קרה שאדם הלך ממני בפחי נפש, כי אם שבע רצון ומפוייס וכן תעשו…"

 

על מעשי חסד נפלאים מהעבר ומההווה אפשר למלא דפים אין-ספור, ולא רק במעשיהם של הגדולים, אלא גם את מעשיהם של הקטנים והפשוטים, ואף את מעשה החסד שכל אחד ואחד עושה, ולו הקטן ביותר. אומנם התרגלנו לעובדה שבמשך החיים המעשים שכל אחד מאיתנו עושה הם לטובת עצמנו בלבד או לטובת המשפחה – מעשים שלעיתים לא נראים לנו כחסדים בעלי ערך משמעותי. אולם לא כך הדבר. אמרו חכמינו: "הטבת האדם לנפשו בכלל דרך החסד הוא, שיתכוון להיטיב לנפשו כפי הצריך לה מיגיע כפיו, כפי הצריך לקיום הבריות". ומשמעות הדברים – אדם האוכל כפי צורכו ומשתמש בעולם לקיום גופו נחשב לגומל חסד. כך גם לגבי אכילה נכונה ומנוחה על פי צורך הגוף, וכן כל הפעולות השומרות על בריאות הגוף, הם מעשי חסד שאדם גומל לגופו, בדיוק כמו עזרה או מתן סיוע לכל אדם אחר!

 

פרט לעובדה שהאדם גומל חסד עם עצמו, הוא גומל חסדים אף בתוך ביתו. מדי יום ביומו עושים הורים לילדים, ילדים להורים, וההורים בינם לבין עצמם מאות חסדים אחד עם השני מבלי להרגיש. אישה מטפלת במסירות נפש במשפחתה ובביתה, מנקה ומסדרת, מטפלת, מכינה, מאכילה ואף עובדת לפרנסתה – אישה כזו נחשבת לבעלת חסד גדולה מאוד. כך גם לגבי הבעל העובד כל היום לפרנסת המשפחה ודואג לכל מחסורם – נחשב הוא לאיש חסד גדול, למרות שהדעה הרווחת שמעשים אלו הם מחוייבויות מובנות מאליהן, ומי שלא מקיימם יחשב בעיני החברה כאדם רע וחסר רגישות.

 

כל אדם מוקף במעגלים חברתיים. האדם עצמו נמצא במעגל המרכזי וסביבו מעגלים שבהם נמצאים אנשים אחרים, וכל מעגל מייצג סביבה חברתית שונה אליה הוא נחשף במשך חייו. בכל אחד ממעגלים אלה יכול האדם למצוא עצמו גומל חסד עם זולתו, הן בתוך המעגל המרכזי שבו הוא נמצא, ולאחר מכן במעגל בו נמצאת משפחתו, וכך לגבי המעגלים בהם נמצאת החברה, ובהם נכללים כל המעשים החברתיים (צדקה, מעשי חסד ועוד) המבוססים על "ואהבת לרעך כמוך", כלומר אהבת הזולת.

 

חשוב לדעת שבכל המעגלים האלה, ‘עניי ביתך קודמים’, כלומר, עשיית החסד בתוך המעגלים הקרובים יותר אל האדם (הבעל, האשה הילדים, המשפחה) קודמים לעשיית חסד במעגלים החיצוניים יותר (שכנים, חברים ועוד). ואומרים חז"ל שעיקר מעלת גמילות החסדים היא כלפי בן הזוג, כי הקרוב, קרוב-קודם לכל, ואין לאדם קרוב יותר מאשר בן זוגו. על כן החסד בתוך הבית הוא גדול יותר. ואין לצפות שבן הזוג יבין את השני, ורק בגלל שיש לו רצון לגמול חסד יותר עם הזולת (המעגלים החברתיים) מאשר עם בן הזוג. עשיית חסד לאדם רחוק נעשית לרוב בגלל העובדה שהאדם רוצה לזכות בהערכה חברתית, או בגלל שהוא רוצה ליצור תדמית חברתית טובה ואהודה. אולם צריך האדם להשקיע ולגמול חסד בתוך ביתו לפני שהוא מיטיב עם אחרים.

 

אדם הגומל חסד מחוץ לביתו, חושב שהוא עושה דבר חשוב ונעלה, שהרי הוא עוזר נותן ותומך במוסדות ובאנשים, ובכך מקיים הוא את אחד העמודים שעליו העולם עומד – החסד. ואין לשער את הסיפוק שממלאים אותם מעשים אלו, וחושב הוא שקנה את עולמו. אבל לא כך הדבר. עיקר מיבחנו של האדם בכל מידותיו הוא בתוך ביתו עם בן הזוג והילדים. ואם אין חסד בית, אלא רק עם אנשים בחוץ, אז אין לכך שום ערך. הצדקות שעושה האדם מחוץ לביתו לא סוחטות דמעות אצל בן זוגו. עשיית החסד בבית היא עשיית חסד עם נפשו ממש, שזה אומר בתוך המעגל המרכזי שבו האדם נמצא, ועל כך נאמר – "גומל נפשו איש חסד".

 

העולם כולו נבנה בחסד – "כי אמרתי עולם חסד יבנה", ואמר שלמה המלך, החכם מכל אדם: "רודף צדקה וחסד, ימצא חיים צדקה וכבוד". ומי מאיתנו לא רוצה חיים צדקה וכבוד. חיים כפשוטם של דברים. לכבד את הבריות ולהתכבד על ידן. לגמול חסד עם הזולת אף עם מי שאין אנו מכירים וגם לא חייבים לעזור לו.

 

החסד – בחברה מתוקנת גורם להארת פנים אחד לשני, להשלים את זולתנו ולגלות את הסודות של הקיום המופלא שבתוכנו. היום יותר מתמיד, למרות המירוץ המטורף אחר החיים, אנו צריכים להתחזק בעשיית חסד ועזרה לזולת, כדי שנזכה לחיות בסביבה יפה ונעימה יותר ובזה נקיים את העולם שבו אנו חיים.

 

עולם חסד יבנה!