בול במידה!

כל אדם נולד עם מגוון מידות ותכונות שבחלקן הן חיוביות ובחלקן שליליות. הבורא שנתן את אפשרות הבחירה איפשר לאדם לכוון מידות אלו לטוב או לרע. אין ספק שיוכל האדם לרמות את כל העולם כלפי חוץ בכל תחום שיבחר, אך מידותיו יסגירו את עולמו הפנימי ויתנו עדות נאמנה על טיבו האמיתי.

 

דרכיו של האדם מנותבות בכל התחומים ובהן כלולים היחס של האדם לבוראו, יחסו כלפי הזולת וכן יחס האדם כלפי עצמו. ההתקדמות בדרכים אלו צריכה להיעשות בעזרת תיקון המידות, מכיון שמידה רעה הופכת עם הזמן להרגל וטבע רע המפריע לו להתקדם. בסולם העדיפויות יש להציב את המטרה בראש הסולם, כי כאשר משהו מפריע ולא מאפשר את תיקון המידות יהיה קשה להגיע למטרה, הוויתור וההתגברות על ההפרעה יעזרו לנו לטפס בשלבי סולם זה כלפי מעלה אל המטרה.

 

תיקון המידות הוא דבר אינדיבידואלי ומשתנה מאדם לאדם, לכן התורה מתייחסת לתיקון זה ומאפשרת לכל אחד להציב את החוקים שלו לעבודה זו. בתורה מובאות מספר דוגמאות המאפשרות לנו לראות עבודה על המידות שהופכת להיות מורה דרך עבורנו. בעזרת דמויות המשמשות דוגמא חיה לאדם השלם מאפשרת היא לנו ללמוד מהן עבודת המידות מה היא.

 

יעקב אבינו –

 

אדם שמילא את תפקידו במסירות נפש בביתו של לבן. במשך שנים ובתנאים קשים עם נאמנות ואחריות גדולה כלפי רכושו וביתו וכל זאת בתמורה להתחתן עם רחל. אך לא כך נהג לבן, הוא רימה אותו והתרמית התגלתה בבוקר שלמחרת – כאשר גילה יעקב שהיתה זו לאה ולא רחל.

 

אם כן תתבקש כאן תגובה קשה ונוקבת למעשה מחפיר זה –  כעס והטחת האשמות כלפי לבן. אך מהי תגובתו של יעקב? גילוי שלוות נפש עם פניה רגועה ללבן: "למה זה רימיתני?" ובהמשך אף מסכים לפשרה שמציע לבן ומסכים לעבוד שבע שנים נוספות תמורת רחל. יעקב בחר להבליג כי הבין שכעס לא יעזור אלא רק יחמיר את המצב.

העובדות בשטח ברורות – לאה היא אשתו ולבן הוא הקובע בכל הנוגע לבנותיו. לכן מעדיף יעקב להמשיך לשרת את לבן בצורה נאמנה, וגם בשבע השנים הבאות תמורת רחל הוא יעשה זאת בכל כוחו.

 

כאן מתגלה מידה נוספת  – מידת היושר. יעקב יכול היה ‘לוותר’ מעט מיושרו והגינותו כלפי לבן, כפי שזה לא חסך את רמאותו כלפי יעקב, אולם יעקב לא נוהג כך משום שבליבו לא קיימת מידת הנקמה. יעקב מאפשר להיגיון הבריא לשלוט ולא לרגשות. יעקב מחליט להיות ‘בעל הבית’ השולט בעצמו ומניח להיגיון להיות הקו המנחה למעשיו ולא לרגשות כמו כעס ונקמה, שינחו את פעולותיו. הוא צריך לבצע את מה שדרוש ונחוץ מבלי לערב רגשות ולפגוע בטוהר מידותיו.

 

מלך ישראל –

 

ממלך ישראל דורשת התורה לשאת ספר תורה לכל מקום שילך. למה?

התורה מבקשת למעשה למנוע מצב של גאווה, שהמלך לא יתגאה על עמו ויזכור הוא שהוא רק בשר ודם כמו כל נתיניו, ואף הוא נתין ועבד לבורא עולם כשאר בני האדם. המלך מבחינה חיצונית צריך להפגין נוכחות מלכותית עם גאווה וגינוני מלכות כיאה למלך ובנוסף לכך, קובעת ההלכה: "מלך שמחל על כבודו, אין כבודו מחול".

צריך לדרוש מהמלך מצד אחד שלא יתגאה ומצד שני לשמור על כבוד המלכות. כיצד יעשה זאת? גם כאן עונה התורה באומרה שעל המלך להפריד בין ההנהגה החיצונית לבין ההנהגה שבלב, דהיינו ההרגשה שבלב. בזמן שכל העם מהללים ומשבחים את המלך, בתוך תוכו עליו להבין ולשכנע עצמו שאין הלל ושבח זה הוא לחשיבותו האישית, אלא לכבוד המלכות, מלכות שמים. לא יראה המלך את עצמו יותר חשוב מהאזרח הקטן בממלכה.

דוד המלך – מלך בישראל שהעיד על עצמו: "ואנוכי תולעת ולא איש, חרפת אדם ובזוי עם" – עדות נוקבת זו מעידה על הענווה הטהורה בליבו למרות היותו מלך שנהג בגינוני מלכות ושמר מכל משמר על כבודה של מלכות.

 

כאן מאפשרת לנו התורה לראות כיצד מלך בישראל שומר על מידותיו ולא מתגאה ומתנשא על אף אדם. פניה זו לא מופנית רק למלך בישראל, אלא לכל אדם ואדם כדי למצוא את תוואי הדרך הנכונה לתקן את המידות ולהובילן לאפיק הרצוי. בדוגמא זו מסבירה לנו התורה, שאדם גאוותן נמצא ביריבות מתמדת עם הבורא. מקרים רבים יעידו שבני אדם שאיפשרו למידה זו להתפשט הגיעו למצב של התנצחות מול הבורא. במקרה כזה אומר הבורא: אין אני והוא יכולים לדור במקום אחד – דהיינו, שאין הבורא דר עם אדם גאוותן, ממילא הוא עוזבו.

 

 דוגמא נוספת: אברהם אבינו –

 

דמות שייצגה את מידת הענווה על הצד הטוב ביותר בתורה היא אברהם אבינו. למרות היותו אדם בעל כישורים נעלים, איש מלחמה, עשיר, מפורסם בין העמים ועוד תכונות יוקרתיות, העיד הוא על עצמו "ואנוכי אפר ואפר", כאשר הוא מתכוין לכל מילה במשפט זה.

 

מידה נוספת שנעסוק בה היא: צורת הסתכלות חיובית על אנשים ומאורעות שונים, וכלשון רבי נחמן: לדון כל אדם לכף זכות. ואמר הוא: "דע כי צריך לדון את האדם לכף זכות, ואפילו מי שהוא רשע גמור, צריך לחפש ולמצוא בו איזה מעט טוב, שבאותו המעט אינו רשע, וע"י שמוצא בו מעט טוב, ודן אותו לכף זכות, על ידי זה מעלה אותו באמת לכף זכות, ויוכל להשיבו בתשובה" (ליקו"מ רפב).

 

מידה זו מקורה ברובד הטוב של נפש האדם. אדם שהוא טוב בפנימיותו יכולת ההסתכלות שלו תהיה בעיקר אל הנקודות הטובות של הזולת, הסתכלות שלמעשה תחשוף רק נקודות אלה. אולם אדם שברובד הנפשי שלו יש משקעים שליליים, כשהוא מסתכל על הזולת יבקש לראות רק את הרע בסובבים אותו.

 

לדון לכף זכות זוהי מידה הגורמת לאדם למצוא את הטוב ביותר גם כשהוא נתקל באדם שעשה מעשה שלילי. הוא יראה כיצד למצוא בכל דרך נקודות שמהן יוכל לדון לכף זכות את הזולת, כגון: אדם עשה מעשה מסויים כי היה בלחץ ובשל סיבות שהובילו אותו לכך, ובעל המעשה בטיבעו הוא אדם חיובי. עלינו אם כן לנטרל את הכיעור והגנות שבמעשה ולהיצמד רק לפנימיות שמקורה בטוב.

 

 

כדי לנתח את פנימיותנו ולהעמיק אל נפשנו ובכך לתקן את מידותינו עלינו לעשות חשבון נפש. לערוך ביקורת עצמית כדי לבדוק היכן אנו עומדים והיכן יש מקום לשפר ולתקן. ביקורת זו תאפשר לנו למנוע סטיות מדרך הישר ולהפוך כישלון ליתרון.

 

כולנו בני אדם וכולנו עושים טעויות, אך חשוב ללמוד מהטעויות. העולם הוא בית ספר שבמערכת שעות-הלימוד שהוא מציע יש שיעורים העוסקים בתיקון המידות, אמונה, יחסי חברה מתוקנים המבוססים על מידת הנתינה וההעמקה שלנו לזולת, וכמובן יחסי האדם לבורא. שיעור לא פחות חשוב הוא עמידה מול החשיפה מבלי "לטייח" ולתרץ בכל מיני תירוצים ואמתלאות, שיעור שבו לומדים לטפח את מידת האמת.

 

תיקון המידות הוא עבודה המצריכה סבלנות, זמן והרבה כח רצון. דברים אלו עומדים לרשותנוועלינו רק להושיט יד ולקחת. ככל שירבה האדם לעסוק בעבודה זו כך יזכה ללכת בעקבות בוראו, וכפי התגדל הנער כך תרבה דעתו – ימצא הוא מציאות ועניין בעבודה נעלה זו של תיקון המידות, ויזכה להתרחק מהתרמית והטעות ומהמידות הרעות, כי עבודה זו היא שורש מציאות הטוב והרע בכל מקום שהם.