עצור בטרם תעבור!

 

 

"אלה שרוצים לקנות זפת וסחורות גסות – מטפלים בהם מיד. אלה שרוצים לקנות ענבר – מבקשים מהם לחכות" – כך אומר לנו התלמוד.

 

עצור! המתן! אומר לנו הקב"ה בבואנו להיכנס לארמונו.

 

אתה רוצה לקנות אבן יקרת ערך?

 

אתה בהחלט לקוח חשוב, ואפילו רק בעד הרצון שלך לקנות אבן כזאת הינך משובח ואהוב. לכן מקום טוב כבר שמור לך אצלנו, אבל יש תנאי: אתה צריך להמתין. אתה צריך סבלנות.

 

כאשר רבי עקיבא, בהיותו בן ארבעים שנה, החל ללמוד משנה, הוא השקיע בלימוד את כל לבבו וכל נשמתו, עד שתוך זמן קצר הגיע לשלב די מכובד. למרות זאת, הוא ידע להחריש במשך חמש עשרה שנה, לא לגלות בבית המדרש את מה שידע, עד שהתגלה ונודע כתנא רבי עקיבא. גדולתו היתה בכך שידע להחריש ולחכות, להמתין בסבלנות.

 

למרות שהתחיל רק בגיל ארבעים, מכיון שעד לפני כן הוא היה רועה צאן כידוע, ובכל זאת המתין בסבלנות במשך שנים רבות, עבר את כל התהליך של היטהרות הגוף והנשמה, לימוד תורה, והגיע לאן שהגיע. ראוי לציין גם את סבלנותה הגדולה של רחל, אשתו של רבי עקיבא. היא ראתה בו תכונות ומידות טובות והאמינה בזה, ובעזרת סבלנותה הרבה והמתנה של שנים רבות המלוות בסבל ועוני רב, היא קיבלה אותו כתנא רבי עקיבא.

 

לסבלנות יש מחיר! לכן כל מה שעלינו לעשות הוא, להקשיב לקול הקורא לנו ממעל להיות סבלניים. לא לסגת, לא משנה מה שיקרה בינתיים. אם זוכים להבין זאת, בודאי שלא נעזוב את מקומנו בעד שום הון שבעולם. לכאורה, לא תמיד רואים השתפרות או התקדמות, אבל עצם העובדה שנשארים במקום ומנסים להתקדם כמיטב יכולתנו – עובדה קטנה ופשוטה זאת, היא בעצם שיפור ענק.

 

אפשר לדמות את התהליך הזה לגרעין הטמון מתחת לאדמה, המתאמץ ועמל במשך חורף שלם לפרוץ החוצה. אף אחד לא רואה את התקדמותו. אף אחד לא רואה את נסיונותיו לצאת החוצה ואף אחד לא יודע מה עובר עליו, ולעיני כל נראה הדבר כאבוד. אולם כשמגיע האביב הוא פורץ מהאדמה.

 

מי שמחליט לחכות לאביב שלו יתכן ויחווה לילות חורף ארוכים ואפלים, החולפים לאיטם. אבל אם ידע להרגיע את עצמו ואת ליבו, וימתין בסבלנות בודאי יראה תוצאות. בזמן ההמתנה אפשר לקבל הרבה נקודות השראה של חיזוק ועידוד כדי לא ליפול ברוחנו: בורא-עולם אוהב אותי, הוא נמצא לידי, הוא שומר עלי, הוא נותן לי רעיונות איך וכיצד להיאבק, הוא זה שנותן לי עצות ודרכים להמתין בסבלנות, להירגע ולהתחזק, והוא זה שיתן לי את האות והכוח לפרוץ החוצה.

 

כמובן שאפשר לפרוץ החוצה בבת אחת, כלומר לעקור את הרע במהרה, אך כשהדברים סבוכים האחד בשני, יהיה אפשר לעקור אף את הטוב יחד איתו, מה שמסביר לנו שאלימות אינה פתרון. גם לא המהירות. מצב רוח טוב וסבלנות הם אלה שיכולים לעזור, והם אלה שיובילו אותנו ליעד הרצוי בבטחה.

 

מוטלת עלינו אחריות לפעול. זה נכון. אך חשוב מאוד שגם בדרך פעולה זו נבין שהכל רצוי על ידי ההשגחה העליונה. אם אין ביכולתנו לעשות משהו, או שלא ‘הולך לנו’ בזמן ביצוע משימה או מטלה מסויימת שאנו רוצים יותר מכל, עלינו להבין שהדלת סגורה באופן זמני. הקב"ה לא מאפשר לנו עדיין להיכנס. אולם מאידך, הוא מבקש ואף רוצה שנמשיך לרצות, לקוות, לחפש ולחכות והכי חשוב – עם הרבה סבלנות.

 

דרכו של בורא-עולם לסגור דלתות, באופן זמני כמובן, היא רק כדי לעזור לנו לעבוד ולרכוש מידות חשובות מאוד, מצרך חשוב בבואנו לשערי ארמונו. סבלנות והתמדה הן שתיים מתוך מידות אלו, והן גם הכלים החזקים אליהם אפשר למשוך אור רב.

 

התעקשות מבלי להישבר, מבלי ליפול ברוחנו מכל מה שקורה לנו, בתום תקופת ההמתנה ייפתחו הדלתות.

 

כשאדם מתעורר לעשייה מסויימת, ובפרט כשמדובר בעשייה רוחנית, מיד מתעוררת בתוכו תגובה שלילית. יצרו הרע מתחדש ומתחזק ככל שהוא מתעקש להמשיך הלאה בעשייה זו, וככל שהוא יתקדם בכיוון הזה, ההתנגדות שהוא יפגוש מולו תתקדם אף היא ב’מעלותיה’, לכן על האדם תמיד לחדש את כוחותיו.

 

חשוב לדעת ששום דבר אינו מעל לכוחותינו, ואין אנו נדרשים לעשות משהו שהוא לא ביכולתנו. כאשר נשלח לאדם נסיון, זה סימן שהוא מסוגל להתגבר עליו, לכן גם אין לחשוש שמא ההתנגדות תהיה מעבר לכוחותיו, מכיון שהיא לא!

 

ידיעה זו תעזור להרבה אנשים שעוצרים על אם-הדרך, מכיון שהם לא מודעים לכוחם! הם לא מעריכים נכון את יכולתם ואת ההשגחה העליונה עליהם. הם לא מצליחים להבין שבשלבים מסויימת נצרכת סבלנות והמתנה, לעצור בטרם נעבור ונמשיך הלאה. לא מבקשים מאיתנו לעצור כדי שניפול ליאוש והרמת ידיים, אלא כדי להבין שהמתנה זאת נועדה על מנת שנצבור כוחות.

 

אדם צריך להאמין בעצמו ביכולתו ובכוחו, לא מהבחינה של – כוחי ועוצם ידי הם עשו לי את החיל הזה, אלא בעזרת אמונת חכמים וקיום עצתם, ואחת מהן היא, ששום קושי אשר נשלח לנו אינו מעל לכוחנו. עלינו להאמין בזה, כי יש פעמים שאנו צריכים לעצור ולהמתין כדי להתכונן לקושי, לאותה התנגדות הבאה מולנו.

 

רבי נחמן כתב באחד מחיבוריו:

 

חזק ונתחזק!

אל תהיה כפִּיל הגדול וכגמל

אפילו כשמשכהו בחוטמו העכבר,

לא יבעט לו,

כי כל זה מחמת שטות,

שאין יודע מכוחו!

 

כדי לקצור פירות על כל אחד מאיתנו ללמוד סבלנות. רבי נתן נותן לנו דוגמא נפלאה, בספרו "ליקוטי הלכות", כדי שנבין ונעריך את חשיבותה של מידה זו:

 

עם ישראל הגיעו למדרגות רוחניות גבוהות מאוד כאשר קיבלו את התורה במעמד הר סיני. הם נצטוו להמתין ארבעים יום וארבעים לילה עד שישוב משה מן ההר, אולם לקראת סוף ההמתנה הם איבדו את סבלנותם. כתוצאה מכך הם טעו בחישוב זמן שובו של משה רבנו, ובמקום לחכות מספר שעות נוספות, כפי שהתחנן בפניהם אהרן אחי משה, הם מיהרו לעשות לעצמם עגל מסכה. בחיפזון זה הביאו על עצמם ועל כל הדורות הבאים אחריהם סבל, שיבוא לקיצו רק עם ביאת משיח.

 

החיפזון עלול להשפיע על האדם, בכל תחומי חייו, ומתיר לו לשקוע בהנאותיו בלי להתחשב בתוצאות מעשיו. בברכת יעקב לבנו ראובן נאמר: "ראובן, בכורי אתה…יתר שאת ויתר עוז…פחז כמים, אל תותר…" – מדברים אלה ניתן להבין שהחיפזון והמהירות מזוהים עם תכונות המים. המים מהווים גורם חשוב בהנאות האדם. עם המים מתרחצים, שותים אותם והם מרכיב חיוני ברוב סוגי המאכלים.

 

המים הם לא דבר דומם. משב רוח הכי קל יחולל בהם גלים, ומשבי רוח חזקים יותר יחוללו סערות אפילו מתחת לפני המים. החיפזון מזוהה עם תכונה זאת. גם כשנראה שעל פני השטח הכל רגוע ושקט, דחף בלתי נשלט יחולל גלים שיובילו לסערת רוחות פנימית שתוביל לחוסר שלווה ותנודות במערכת הרגשות של האדם. לכן אנו זקוקים לשפע של סבלנות. לאמץ ולטפח את מידת הסבלנות וההמתנה, כדי שסערות אלו העוברות עלינו במהלך ימינו יחלפו מבלי לגרום נזקים. הסבלנות מאפשרת לנו להמתין עד שהסערה תחלוף ואף לנצח את הכוחות המבקשים להתגבר עלינו.

 

ותהילה לבורא עולם שאנו ילדיו ועל שנטע בתוכנו את הרצון לעבוד ולטפח את מידותינו, כך שמידת הסבלנות מהווה חלק בלתי נפרד מחיינו ומשגרת היום-יום שלנו. כשאנו קמים בבוקר אנו מקצים זמן לתפילה, לימוד ולשאר עיסוקינו הרוחניים, ואין פנינו מועדות למטבח כדי להתנפל על האוכל ומשם החוצה לעינייני החולין, אלא ממתינים בסבלנות גם כשמדובר בפעולות מסוג זה.