להרגיש יהודי

 

שאלת הגדרת האדם כיהודי לא עלתה בכל אלפי שנות קיומו של העם היהודי. ברור היה, כי יהודי הוא אדם הנולד לאם יהודיה, או שנתגייר כדת משה וישראל. המונח ‘יהודי’ מקיף את כל משמעויות ההווייה של העם היהודי על כל היבטיו. כבר אז, בברכתו של יעקב אבינו ע"ה, אנו רואים את דבר זכותו של יהודה בנו, שיקראו כל בני ישראל על שמו – "יהודה אתה יודוך אחיך" –  יהיו כל אחיך נקראים על שמך, כי אין אדם אומר ראובני אני או שמעוני אני, אלא יהודי אני.

 

בזמנים שונים בגולה הוכרחו היהודים ללבוש בגדים מיוחדים, או שהוצמד לבגדיהם אות וטלאי, או לחבוש ‘כובע יהודי’ על מנת שיבדילו אותם משכניהם, ובדרך זו נתנו להם שכניהם ‘להרגיש’ שהם יהודים. אך לא זה מה שנתן לעם שלם להרגיש שהוא יהודי, אלא מורשת והווי, קיום מצוות, חגים, שבת, אחדות ואהבה – הם אלה שנתנו אז ועד היום, להרגיש יהודי.

 

אולם לרבי נחמן היתה שאלה, אותה שאל בלב נשבר –  איך באמת זוכים להרגיש ולהיות יהודי?

 

אמירה זאת שאמר רבי נחמן אל עצמו כמה פעמים מעוררת קצת תמיהה אצלינו – רבי נחמן מברסלב, צדיק יסוד עולם, שהעיד על עצמו שזכה למדרגות נשגבות במיוחד, שואל בלב נשבר "איך זוכים להיות יהודי"??? לכאורה זו  סתירה לא מובנת, היש יותר יהודי ממנו? ננסה לבאר את הסתירה והתמיהה הזאת במאמר זה.

 

בתורה מאד מפורסמת שכתב רבי נחמן (תורה רפ"ב בליקוטי מוהר"ן), תורה שהזהיר רבי נחמן "ללכת" איתה, כלומר להגות בה תמיד ולקיים את העצות היוצאות ממנה, כותב הוא שם בין היתר, שצריך האדם תמיד לחפש ולמצוא בעצמו איזה נקודות טובות של מצוות ומעשים טובים שזכה לעשות, ובזה לשמח את עצמו עד שיוכל לזמר ולשיר לבורא עולם ברוב שמחה וכך יוכל לעשות תשובה שלמה על עוונותיו, מאחר ורואה שיש בו גם טוב ואינו רשע גמור, ויוכל הוא להתפלל לקב"ה ולבקש שיקרב אותו לעבודתו באמת, כי זאת צריך לדעת, שכשאדם רוצה להתקרב לקב"ה אם הוא עצוב ומדוכא, אפילו אם זה בגלל החטאים שלו, דבר זה אינו מאפשר לו להתחבר לבורא-עולם ולתקן מעשיו, כי עצבות היא מידה רעה מאד המחלישה מאד את האדם ואינה מאפשרת לו להתגבר ולחזור בתשובה.

 

לכן נתן רבי נחמן עצה – אפילו אם רבים הם עוונותיו של האדם, ונראה לו שאין לו סיכוי להשתנות ולהיטיב את מעשיו, ידע שכל זה נובע מסיבת העצבות המתגברת עליו. אבל ברגע שמוצא בעצמו נקודות טובות ומשמח את עצמו, חוזר להאמין בעצמו שיש גם לו תקווה טובה לשוב אל הקב"ה ולחיות חיים טובים של יהודי. 

והנה רבים מהמתקרבים לעבודת הבורא, מרגישים לפעמים שהמעשים והמצוות שהם עושים, הם בלי הרגשה ושמחה ושאין להם קשר פנימי עם המצוות. לכן ישנם אנשים הנחלשים מאד ויש אף המתרחקים בגלל זה, וישנם כאלה הנמנעים לכתחילה מלהתקרב בגלל הרגשה זו, וטענתם האמיתית, לכאורה, שמה פתאום שיעשו דברים שאין להם חשק ושמחה לעשותם, וכל עשייתם תהיה חיצונית בלבד בלי פנימיות?

 

אך זאת צריך לדעת, שלכל אדם בכל מדרגה רוחנית בה הוא נמצא, יש דברים שהוא עושה שהם עדיין חיצוניות בלי פנימיות, ודברים שהוא כבר הפנים והם אצלו פנימיות ואמת ברורה, ואפילו בצדיקים גדולים

קיימות שתי בחינות אלו.

 

אמנם הדרך היא ללכת מדרגא לדרגא ולהפוך את החיצוניות לפנימיות, ואז יש מדרגה גבוהה יותר שהיא חיצוניות כרגע, שאותה צריך להפנים וכן הלאה והלאה עד אין סוף.

כאן אפשר כבר להסביר קצת את דברי רבי נחמן – "איך זוכים להיות יהודי". לאחר שהשיג האדם מדרגה מסויימת בפנימיות ממש, מיד רואה את המדרגה הבאה, והנה היא רק חיצוניות בלי פנימיות, ושאל בלב נשבר "איך זוכים להיות ולהרגיש יהודי?", כלומר איך זוכים להפנים את הערך הזה שרואים מרחוק ולחיות אותו באמת בפנימיות, היינו "להיות" – יהודי ממש לגבי הנקודה הזאת.

 

ואם ישאל המעיין במאמר זה, מה זה נוגע לו ה"מדרגות" של רבי נחמן והוא מרגיש בעצמו שאין לו שום מדרגה? אין הדברים כך כלל והוא טועה בעצמו מאד. בכל אחד ואחד יש את העניין הזה. כי הנה מה שאדם רחוק למשל משמירת שבת ומקדושת שבת, זה שווה בדיוק למה שהצדיק מרגיש רחוק ממה שהוא מרגיש ומתגעגע להשיג. לכן גם היהודי הפשוט ואפילו הרחוק, צריך גם לומר בלב נשבר "איך זוכים להיות יהודי?" – לשאול למעשה, איך יזכה שהדברים שהוא עושה והם אצלו חיצוניים, יכנסו פנימה לליבו להיות באמת יהודי בפנימיות.

צריך לדעת דבר נוסף, שתמיד החיצוניות קודמת לפנימיות, שהיא פשוט שלב בדרך פנימה. למשל יש אדם שלא חובש כיפה ובשביל להגיע למצב שהוא כן יחבוש כיפה, וגם בפנימיות הוא מרגיש וחי את הנקודה הזאת בשלמות, הוא צריך בשלב ראשון לחבוש את הכיפה על הראש ואז הדבר כבר קרוב אליו יותר מקודם. ואם אמנם הוא עדיין מרגיש שזה מעשה חיצוני בלבד, בכל זאת, זה יותר קרוב אליו משלב קודם שבכלל לא היתה לראשו הכיפה. כאן נכנסת העבודה של "איך זוכים להיות יהודי", כלומר התפילה והגעגועים להרגיש באמת את המהות של הכיפה שתהיה אצלו דבר פנימי ואמיתי – "להיות יהודי" באמת ולא רק בחיצוניות. והכיפה היא רק דוגמא וכל אחד יוסיף מדעתו לגבי הדברים שנוגעים לליבו.

 

וידוע הוא, שכל יהודי מלא מצוות כרימון, אם כן למה הוא לא שמח בהן? – על פי רוב הסיבה היא שהוא מרגיש שכל מצוותיו הם בלא פנימיות והרגשה, לכן הוא מרגיש שאין בהם שום טעם ואין לו על מה לשמוח. אמנם לאור מה שהסברנו לעיל, מובן שגם המעשים האלה, חיצוניים ככל שיהיו, הם מתנה נפלאה מאד והם הכנה הכרחית לפנימיות שתבוא אם נעבוד כמו שצריך. למשל בדוגמת הכיפה – אדם חובש כיפה על ראשו אבל ליבו מלא תאוות רעות ומידות רעות, והוא חושב בליבו: הנה הכיפה שלראשו היא סתם שקר גדול וצביעות, מאחר ובאמת אין לו (לדעתו) שום קשר איתה ועם מה שהיא מייצגת, לכן סובר שעדיף בעצם להוריד אותה ולהיות "אמיתי".

 

אין זה כך כלל וכלל והיא רק עצת היצר. רבי נחמן מלמד אותנו שההיפך הוא הנכון, אדרבא צריך לשמוח בכיפה הזאת מאד ולדעת שהיא יקרה מאד ומהווה חוליה חשובה והכרחית בדרך פנימה, רק שלעת עתה עליו לשמוח בה כמו שהיא מונחת על ראשו ולהתפלל שתיכנס פנימה, לתוך ליבו. וכך לגבי כל המצוות והמעשים הטובים שזוכה לעשות, וישמח שעל כל פנים יש לו אותם בחיצוניות ויתפלל בשמחה להפנים אותם.

 

"להיות יהודי" או להרגיש יהודי, כלומר מידת האמת של "איך זוכים להיות יהודי", היא לא סתירה למעשים החיצוניים שבהם אני עדיין "לא יהודי", אלא היא הדרך להפוך אותם לפנימיות. וכאמור בכל שלב ושלב ישנם דברים שבהם אני עדיין "לא יהודי" באמת, רק צריך להתגעגע בלי שום עצבות ולהכניסם פנימה, ואפילו אצל צדיק עצום כמו רבי נחמן ישנה העבודה הזאת, קל וחומר אצלינו, שאנו צריכים ללכת בדרך הזאת בלי שום חלישות הדעת, רק לדעת שלחיות כיהודי אפילו רק במראה ובמעשים החיצוניים זו גם מתנה נפלאה, זכות גדולה וסיבה טובה מאוד לשמוח ולשיר לבורא-עולם, וממילא לצאת מהעצבות. אז יצליח האדם באמת להתפלל, להרגיש ולהבין "איך זוכים להיות יהודי".