שער התורה פרק ה – ה ניסן

 

וכל זה בא מתרמית היצר, שמסית לאדם לאמור: ‘שלא תבוא בתו להצלחה ולמעלה העליונה, אם יתחתן איתה בן תורה, מה שאין כן אם יתחתן עם פלוני ופלוני’. ובאמת לא כן הדבר, כי הקב"ה, הוא אלוקי עולם, ומכין מזון לכל ברואיו, כמו שכתוב (תהלים קלו, כה): "נותן לחם כל בשר", האם ימנע מזון מהאדם, חס ושלום, בעבור שהוא לומד תורה ומקיים מצוותיו? אוי ואבוי למי שחושב כזאת על בורא עולם יתברך.

 

ואין אני מדבר מאותם האנשים, שלא נגה עליהם אור התורה, שאינם משתדלים להתחתן עם הבן תורה, אחרי שלא טעמו מנופת צוף אמריה, לא הכירו את מתק ענייניה. כי אם אני מתפלא על אותם האנשים בעלי בתים בעלי התורה, שמכירים את גודל ערכה, כשהם מתרשלים בזה. גם מזה יצא קלקול גדול לשאר אנשים, שאינם חוששים כלל לזיווג עם הבן תורה.

 

ובאמת מה מאוד ראוי לכל אחד, שישתדל בכל כוחו להתדבק עם הבן תורה, ואף אם צריך להזיל על זה סך רב מנכסיו, וכמו שאמרו חז"ל בפסחים (מט, ע"א): לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו, וישא בת תלמיד חכם, וישיא בתו לתלמיד חכם וכו’, וכל הנותן בתו וכו’. ובזמננו החיוב עוד יותר ויותר, כי כאשר יזדווג עם תלמיד חכם, יצמח אחר כך ממנו גם כן דורות של יראי ה’ ומקיימי מצוותיו. לא כן אם יעשה בהפכו, מי יודע מה יולד יום מיוצאי ירכו, וכאשר אנו רואים בחוש בעוונותינו הרבים בעיתים האלו, שכל מי שהוא יותר עשיר, יותר קשה לו להינצל מערמת היצר ותחבולותיו. על כן יראה לקרב עצמו לתורה וללומדיה, והתורה אגוני ומצלי כמו שאמרו חז"ל (סוטה כא, ע"א).

 

 

 

 

תתנהגו בענווה כי הוא סולם לעלות למעלות הרמות, ועמה לא תצטרכו לסבול, דעו כי אין עדי כענווה, הנה רבן של נביאים לא נתייחס על כל מידותיו כמו על הענווה. שימו מחסום לפיכם ורסן ללשונכם וכו’. (לשון הרמב"ם באגרת המוסר לבנו רבי אברהם).