איך היית מגדיר רגעים של אושר?

 

 

אם נעבור ברחוב ונשאל אדם שעבר באופן אקראי לידנו כיצד היה מגדיר את דורנו? "דור הטכונולוגיה" – היה עונה העובר וממשיך בדרכו. "דור הטכנולוגיה", כך מכונה דורנו בפי כל, דור של התקדמות טכנולוגית-מדעית, משהו מאוד מכני. ומכיון שכך, המריאה רוחו של האדם לשחקים הגבוהים ואפילו עד לירח. זוכרים את האסטרונאוט הראשון על הירח? למרות שריחף אי-שם במרחבים השמימיים נשא הוא תפילה (ואיתו עוד רבים אחרים) שיזכה לשוב לביתו הקטן, אל חייו, עיסוקיו ותחביביו, לאישה ולילדים – הוא בעצם חיכה לחזור אל האושר האמיתי לו, כי למעלה במרחק של כמה שנות אור מעולמנו, קצת קר לבד.

 

הדבר מצביע אם כן על העובדה העיקרית שהאושר בחיינו לא נמצא במרחבים ובמרחקים הגדולים, אפילו לא על הירח, כי אם בתוך עולמנו הקטן, בתוך ד’ אמותיו שיוצר לו האדם, בעיסוקיו השונים, במפגשים עם חברים ובכל דבר שמעלה חיוך ממעמקי ליבו על פניו.

 

האדם רוצה להיות מאושר. אולם כדי לומר ‘אני מאושר’ צריך אושר. נמחיש את העניין בדרך הבאה: אדם שיאמר שיש לו מכונית, יצטרך מן הסתם להצביע עליה בחניה ולומר ‘זאת המכונית שלי’ (ונכון, אושר לא מסתכם במכונית). גם על האושר צריך להצביע, אך באמצעות אותם דברים המובילים אותנו אליו. ושאל אדם חכם: מהי הדרך אל האושר? והשיב: האושר הוא הדרך!

 

משמעות הדברים היא, שעלינו לחיות את הרגעים המאושרים, וקיימים רבים כאלה אם רק נסתכל בדרך בה אנו הולכים. עלינו לצעוד במסלול שבו נאסוף את חבילות האושר המחכות לנו. הליכה בנתיב האושר יכולה להתקיים בתנאי שידע כל אחד מאיתנו: שלכל אחד יש דרך משלו, ובדרך זו מחכות אותן חבילות אושר השייכות רק לו, וברור הדבר שאם רצון האדם להתמקד בחסר, במה שלא נמצא בדרכו, אלא בדרכו של זולתו, ידע שתמיד יחסר לו, וכל מה שהוא יאסוף לעולם לא יגרום לו אושר. אבל אם יזכור האדם, שכל מה שיש לו הוא מתנה שלא זכה בה אף אדם, אלא רק הוא, יוכל הוא להיות מאושר.

 

אך מה לעשות שיש אנשים שאפתנים שאינם שבעי רצון? וחשוב להסביר, שבאופן כללי מידת השאפתנות והרצון אינם דברים שליליים, אפשר לומר שניתן לתאר אותם כתכונות חיוביות, אך מי שפוזל ורוצה לרעות בשדות זרים, בדרך שאינה שייכת לו, לא יוכל להיות מאושר ובודאי שלא יסתפק וישמח במה שיש לו. נמחיש זאת בדרך הבאה: אדם רוכש מוצר מסויים, למרות שמוצר זה ישמש אותו לשביעות רצונו, הוא ימשיך לחפש משהו טוב יותר, ויצטער על העובדה שאת המוצר היה יכול להשיג במקום אחר או במחיר זול יותר – כמה חבל!

 

לעומת זאת, אדם שהחליט קנה והבין – שבמוצר זה בחרתי ואני מרוצה ממנו – יהיה מאושר ושמח במה שבחר, בלי האופציה: ‘שתמיד יש אופציה להחליף למשהו טוב יותר’ – בהחלט יוכל להיות מאושר ולהנות מרכישתו.

 

נו באמת, האם קניית מוצר פשוט וקטן תעשה אותנו מאושרים? כן בהחלט. ברגע שבחרנו ושמחנו בבחירה, כבר לא נצטרך ‘לשבור את הראש’ בחיפושים ודאגות – אולי היה יכול להיות יותר טוב, אולי יותר זול, ועוד מחשבות כאלה ואחרות שיגרמו לנו רק לטרדות ולחוסר מנוחה, ובמקרים קשים יותר גם לחוסר שינה. לכן אדם שההשקעה שלו היא מעין ‘עיסקה סופית’ לא יצטרך לסבול את כל החוסרים האלה ויהנה בהחלט ממה שיש לו, ועל זה אפשר לומר אדם מאושר. ואמרו חז"ל: איזהו עשיר? השמח בחלקו! – ולא סתם עשיר, אלא עשיר באושרו.

 

החבילות הממתינות לנו בדרך האושר מכילות את האושר השייך לכל תחומי החיים. יש בהם קריירה, עבודה, בית, תחביבים, נתינה-וקבלה, דרכים ועצות להתמודד מול קשיים בהם אנו נתקלים בחיינו, חיי משפחה וכמובן רגעים קטנים של אושר – קטנים שהופכים להיות גדולים עבורנו. 

 

באחת מהחבילות הנמצאות בדרך האושר, ישנה חבילה של חיי משפחה. כ-ו-ל-ם, רוצים חיי משפחה מלאים באושר: בעל, אישה, ילדים, בית, אהבה, שמחה, טיולים, בילויים, פינוקים, נתינה וקבלה, אמון הדדי – וכל אלה הם רק חלק מאותה חבילה שנקראת "חיים בשניים". כשדברים אלה לא מתקיימים יכול אדם למצוא את עצמו בתוך אחת הסטטיסטיקות (מתוך רבות) עם גרפים ועקומות העוסקות בנושא נישואין וגירושין. מציאות חיים עגומה שצוברת תאוצה משנה לשנה והופכת להיות משהו כואב.

 

הדברים שמרכיבים את האושר בחיי המשפחה מבוססים על אותו עיקרון שעומד מאחורי כל דבר ודבר שממתין לנו בדרך האושר. כלל ראשון – היה שמח בחלקך! – ולא משנה אם מדובר במוצר שזה עתה רכשת, או להבדיל, בבן/בת הזוג שנבחר להיות השותף/שותפה של חייך. נכון, אישה אינה טלויזה (כשנמאס מערוץ אחד מחליפים לערוץ אחר), והבעל אינו מכונת כביסה (כשיוצא דגם חדש פשוט מחליפים אותה), והילדים בטח לא כבל-מאריך.

 

עבודה קריירה וכל עיסוק אחר שבו נבחר, אף הם מבוססים על אותו עיקרון. אם אנו חיים בידיעה שהעושר לא מביא אושר, נוכל להיות מאושרים. כי אז היציאה לעבודה לא תהפוך לרדיפה אחרי הכסף. ונכונה העובדה שרמת חיים וקצת כסף בחשבון הבנק גורמים לנחת בדרך מסויימת ולישוב-דעת, אבל גם לא צריך להגזים ולהפוך את היציאה התמימה בשעה שמונה בבוקר למירוץ מטורף אחרי כסף, וכבר אמרו חכמים: מרבה נכנסים – מרבה דאגות. ומי שירבה דאגות ימעיט מן הסתם משינתו, ומי שימעיט משינתו פשוט הדבר שיגרע ממנוחתו ושלוותו – והאדם לפי מידת שלוותו יוכל לקבוע את אושרו.

 

הרדיפה אחר חיי היום-יום, המודרניזציה, הטכנולוגיה, הרצון והשאיפה הלא מבוקרים יוצרים אצל האדם לעיתים לחצים ומתחים המשכיחים ממנו את רגעי האושר הקטנים והקסומים, וגורמים לאי סיפוק ממה שכבר יש לו. אולם האושר לא מסתכם במה שאדם רוצה להשיג, אלא אושר הוא – לרצות, להנות, לשמוח ולהיות מאושר ממה שכבר יש לך.