הבריחה אל המבצר

אחת המעשיות המפורסמות שסיפר רבי נחמן, היא ‘מעשה משבעה קבצנים’. מעשיה מיוחדת במינה המספרת על ילד וילדה שהלכו לאיבוד ביער. במשך שבעה ימים הופיע מדי יום קבצן אחר בעל מום, ונתן להם לחם ומים. כל אחד מהקבצנים סבל ממום מסויים, כגון: עיוורון, חירשות, כבדות-פה, צוואר עקום, גיבנת, והאחרון היה חיגר (ללא ידיים).

 

כל קבצן השאיר את הילדים הצעירים עם מעט לחם נוסף, ובירך אותם שיזכו להיות "כמוהו". כעבור זמן החלו הצעירים לחפש את דרכם בעולם, ובסופו של דבר הם עזבו את היער וחזרו הביתה, כשהם חסרי כל. וכעבור זמן נוסף הם התחתנו.

 

בסיפור מעשיה זה ישנו עוד סיפור מעשיה נפלא שנקרא "בת המלך ומבצר המים", ואת סיפור מעשיה זה מספר לזוג הקבצן האחרון, החיגר, ביום השישי של שבעת ימי השמחה שאחרי החתונה (במשך כל שבעת ימי המשתה התגעגעו הזוג אל אחד מהקבצנים, שהופיע "לפתע פתאום" וסיפר להם סיפור מיוחד).

 

וכך היה:

 

בחגיגת כלולותיהם ובמהלך שבעת ימי השמחה שאחרי החתונה, נזכרו הזוג הצעיר, בחסדיו של הבורא שסיפק להם מזון בימי נעוריהם ביער באמצעות הקבצנים. הם התגעגעו מאוד לקבצנים ההם, ובכל יום מהימים שלאחר החתונה בא אחד הקבצנים לשמוח יחד איתם.

 

לכל אחד מהקבצנים היה סיפור משלו לספר, שבאמצעותו הוא הסביר שהפגם שממנו הוא סובל איננו פגם, אלא דווקא הנכס הגדול ביותר שלו – לכן מובן מדוע כל קבצן בירך את הצעירים שיהיו "כמוהו".

 

ביום השישי היו גם כן שמחים, והיו מתגעגעים ואומרים: "כיצד אפשר להביא לכאן את אותו אדם שהיה ללא ידיים?". לפתע הוא הופיע ואמר: "הנני! באתי לחתונתכם!". הוא דיבר איתם כמו שדיברו קודמיו, הקבצנים האחרים, ונישק אותם.

 

ואז אמר: "אתם סבורים שידיי פגומות? למעשה, אין בהן שום פגם. יש לי כוח רב בידיי. אולם אינני משתמש בידיי בעולם הגשמי, כיון שאני זקוק לכוח הזה למטרה שונה לחלוטין. יש לי על כך אישור ממבצר המים".

 

סיפר הקבצן הגידם כיצד הוא ישב פעם עם קבוצה של אנשים שהתרברבו והתגאו על מה שיכלו לעשות בידיים שלהם. בעודו מבטיח כי לו יש כוח רב יותר בידיו מאשר להם, סיפר להם הקבצן הגידם את הסיפור המדהים על "בת המלך ומבצר המים".

 

וסיפר:

 

לפני הרבה שנים היה מלך שחשק בבת מלך אחת. הוא זמם וטיכס עצות ותחבולות כיצד לשבות אותה, עד שהצליח בסופו של דבר ולכד אותה.

 

לילה אחד חלם המלך חלום שבת המלך הרגה אותו. כשהתעורר, החלום העיק על ליבו. הוא זימן אליו את כל פותרי החלומות שיסייעו בידו להבין את פשר החלום, וכולם אמרו שהחלום אכן יתגשם במובנו הפשוט, ובת המלך תהרוג אותו.

 

המלך לא יכול היה להחליט מה לעשות עם בת המלך השבויה. אם הוא יהרוג אותה, אז בודאי שהוא יצטער על כך. אם יגרש אותה, הוא יתרגז כיון שהיא תהיה לאיש אחר, ודבר זה מאוד יתסכל אותו, הרי הוא עמל קשה מאוד להשיגה. יתירה מזאת, אם הוא ישלח אותה למקום אחר היא תהיה לאיש אחר, ואז יתחזקו הסיכויים להגשמת החלום, כי בעזרת בעל ברית יהיה לה קל יותר להרוג אותו. בסיכומו של דבר, הוא חשש מאוד בגלל חלומו, ולא רצה להחזיק את בת המלך בקירבתו. אולם, המלך לא ידע מה לעשות איתה.

 

כתוצאה מחלומו, החלה אהבתו אל בת המלך דועכת. וככל שעבר הזמן, רצה בה פחות ופחות, והדבר השפיע גם על רגשותיה כלפיו – אהבתה אליו דעכה אף היא, עד ששנאה אותו, ובסופו של דבר החליטה לברוח. המלך שלח את אנשיו לחפש אחריה, ובשובם הם דיווחו לו שהיא נמצאת בקרבת מבצר-המים.

 

מבצר המים הינו ארמון העשוי כולו ממים. היו לו עשר חומות, זו לפנים מזו, כולן עשויות מים. גם המרצפות בארמון זה היו עשויות מים. לארמון היו גם עצים ופירות, כולם עשויים מים. הכל הכל היה עשוי ממים. ואין צורך לומר עד כמה יפה היה הארמון ועד כמה היה יוצא דופן ומיוחד במינו. ארמון-מים הוא בודאי דבר נפלא שאיננו בשיגרה.

 

למבצר זה אף אדם לא היה יכול להיכנס. הרי הוא עשוי כולו מים, וכל הנכנס אליו בודאי יטבע!

 

בינתיים התהלכה בת המלך מסביב למבצר המים. המלך שמע שהיא סובבת את המבצר, לכן גייס את חייליו ויצא ללכוד אותה. כאשר הבחינה בת המלך בהתקרבותם החליטה שאין לה ברירה, והיא תצטרך לברוח אל תוך הארמון. היא העדיפה לטבוע מאשר להילכד בידי אנשי המלך ולחיות את שארית חייה עם המלך. כמובן, שתמיד היתה אפשרות שהיא תשרוד את כניסתה למבצר ותוכל לשהות שם. כאשר ראה המלך שהיא נכנסת אל תוך המים, הורה לאנשיו לירות בה, כשהוא אומר: "אם תמות, תמות!".

 

חיילי המלך ירו בה בעשרה סוגי חיצים שנימשחו בעשרה סוגי רעל, ופגעו בה. בת המלך הצליחה לחדור אל תוך הארמון, ועברה את השערים בין חומות המים. היא עברה את כל עשר החומות של מבצר המים, עד שהגיעה פנימה. וכשהגיעה לשם, נפלה מחוסרת הכרה.

 

 

לפני שסיפר הקבצן את סיפורה של בת המלך, כאשר תיאר את המפגש עם קבוצת האנשים המתרברבים בכוח שיש בידיהם, סיפר הקבצן שאחד מהם טען שביכולתו להשיב חץ גם לאחר שנורה ופגע ביעדו. הקבצן הגידם שאל אותו אם הוא יכול גם להשיב למקומם את כל עשרה סוגי החיצים, שנימשחו בעשרה סוגי רעל – כל אחד רעיל יותר מקודמו. הודה האיש שביכולתו להשיב חץ מסוג אחד בלבד. "אם כן", הסיק הקבצן, "אינך יכול לרפא את בת המלך".

 

חבר אחר בקבוצת המתרברבים, שהוא בעצמו התרברב ללא הרף שהוא בעל צדקה גדול, שכן כל פעם שהוא מקבל מתנה, הוא בעצם נותן לאותו אדם. הודיע לו הקבצן החיגר שישנם עשרה סוגי צדקה, ושאל איזה סוג של צדקה הוא יודע לתת. האיש השיב שהוא מפריש מעשר. "אם כך" הסיק שוב הקבצן, "אינך יודע לרפא את בת המלך. אינך יכול אפילו לגשת למקום הימצאה, תוכל לעבור רק חומה אחת". (אחד הדברים שמשולים למים היא הצדקה, ככתוב (ישעיה): וצדקתך כגלי הים. לכן הוא לא מסוגל לעבור את כל עשר החומות של מבצר המים ולהציל את בת המלך).

 

האדם השלישי, מתוך קבוצת המתרברבים, התגאה ביכולתו להעניק לזולתו חוכמה באמצעות הידיים. שאל הקבצן הגידם: "איזה סוג של חוכמה אתה יודע להעניק בידיך? הרי ישנם עשרה סוגי חוכמה". כשהשיב האיש שהוא יכול לתת רק סוג אחד, הסיק שוב הקבצן: "אם כך המצב, לא תוכל לרפא את בת המלך. לא תוכל להבין את הדופק שלה, שהרי ישנם עשרה סוגי דופק". ‘המתרברב’ ידע לתת רק סוג אחד של חוכמה, ומכאן שיכול להבין רק סוג אחד של דופק.

 

קם חבר רביעי מתוך אותה חבורה, והתגאה שיש ביכולתו להדוף בידיו רוחות סערה. הוא מסוגל היה להפוך את הרוח ולגרום לכך שתנשוב כראוי, שתועיל ולא תזיק. אמר לו הקבצן הגידם: "ישנם עשרה סוגי רוח, המקבילים לעשרה סוגי הניגון, האם יש לך את כולם?". השיב החבר שיש לו שליטה רק על סוג אחד של רוח. גם כאן הסיק הקבצן: "להציל את בת המלך או לרפא אותה, גם אתה אינך יכול".

 

לבסוף, שאלו כל נוכחים את הקבצן הגידם מהי היכולת המיוחדת בידיו? על כך השיב להם ואמר: "אני יודע לעשות מה שאינכם מסוגלים לעשות. ישנם תשעה חלקים שאינכם יכולים להשיג. אני יכול להשיג את כולם". ואז סיפר את סיפורה של בת המלך.

 

 

אני מרפא אותה. מי שאין לו את כל עשרת סוגי הצדקה אינו יכול להיכנס ולעבור את עשר החומות, הוא יטבע במים. המלך וחייליו ניסו לרדוף אחריה, אך כולם טבעו במים. אני, לעומתם, הצלחתי לחדור את כל חומות המים.

 

עשר חומות מים אלה היו דומות לגלי הים הניצבים כחומה. הרוחות תומכות בגלים ומרוממות אותם, הצלחתי להיכנס מבעד לכל עשר החומות. הצלחתי גם לשלוף מבת המלך את כל עשרת סוגי החיצים שפגעו בה. אני מכיר גם את כל עשרת סוגי הדופק והצלחתי לזהותם בעשר אצבעותיי. לכל אחת מעשר האצבעות יש כוח לזהות את אחד מסוגי הדופק. לכן הצלחתי לרפא אותה באמצעות עשרת סוגי הניגון. לכן אני מרפא אותה, כי יש בידיי כוח גדול כזה. עתה אני מעניק לכם, זוג צעיר יקר, את כוחי כמתנה. וכשסיים הקבצן את סיפורו המשיכו כולם לחגוג כששמחה רבה ועצומה הורגשה בכל עבר.

 

 

הקבצן הגידם מייצג את הצדיק הגדול. הוא מסוגל להיכנס אל תוך ארמון המים ולא לטבוע כיון שיש לו את כל עשרת סוגי הצדקה. הוא מסוגל אף לשלוף את כל עשרת סוגי החיצים, ולאבחן את המחלה באמצעות עשרת סוגי הדופק. לכן גם יכול היה הגידם לרפא את בת המלך בעזרת עשרת מיני הנגינה, כיון שהשמחה מייצגת את הבריאות ואת הריפוי, וכמו שאומר רבי נחמן: כל החולאים הרעים הבאים על האדם, זה רק בגלל קילקול השמחה.

 

בת המלך היא הנשמה שניצודה ונלכדה על ידי המלך, שהוא היצר הרע. בתחילה היא חשה בנוח, אך בהדרגה היא מתחילה להבין שבחיים יש יותר מסיפוק גשמי, ולכן היא בורחת. אבל היצר הרע אינו מוותר. הוא מנהל מרדף מתמיד. בת המלך מבינה שעליה לבחור בין חיי גשמיות לבין חיי רוחניות. בדיוק כפי שבחרו עם ישראל להיכנס לים סוף בזמן שרדפו אחריהם המצרים, כך גם בת המלך בוחרת להיכנס למבצר המים, ורק לא להילכד על ידי היצר הרע. ומפליא הדבר, הרי בזמן לחץ ומצוקה אדם בורח ממקום סגור אל מקום פתוח, ואילו כאן בת המלך בורחת אל תוך מבצר, ולא סתם מבצר, אלא מבצר שעשוי כולו ממים וכל מי שינסה להיכנס אליו יטבע.

 

 

מבצר המים מייצג ידיעה אמיתית, ככתוב: "כי מלאה הארץ דעה את ה’ כמים לים מכסים". אך בכדי להיכנס ולעבור את החומות של המים, כלומר לזכות לדעת אמיתית של תורה, צריך לתת צדקה, ולא – עלול האדם ליפול, חלילה, ולטבוע בחוכמות של כפירה.

 

מבצר המים הוא מקומו של צדיק האמת, שהוא כולו מים, והאדם נמצא בידיו של המלך האכזר. העצה היחידה להתקרב אל צדיק האמת היא להיכנס אל מבצר זה, אך האדם חושב שדבר זה בלתי אפשרי, כי הוא צריך לוותר על העולם הזה וזה מפחיד אותו. אבל ברגע שהוא רואה את הסכנה, להיות שבוי בידיו של מלך זה, הוא רץ בלי לחשוב ובלי להסס ונכנס אל המבצר.

 

המים הם טהרה, חוכמה ודעת. אלו הם מימי הדעת מהמים שהיו לפני הבריאה. מים הם תורה, והמים הם מעל הטבע, מכיון שבתוך המים אין שום רוח רעה ושום טומאה.

 

לצדיק האמיתי יש את הידע הנחוץ, ולכן רק הוא יכול לחדור בביטחה אל מבצר זה, כי זה מקומו. הוא מסוגל לחוש את הדופק של הנשמה, לאבחן במדוייק את מחלותיה הרוחניות ולרפא אותה באמצעות עשרת מיני הניגון. רבי נחמן מלמד אותנו שעשרת מיני הזימרה הללו נמצאים בספר תהלים, שכולו שבח לבורא, סיפור חסדיו ומעשי הצדקה שלו כלפינו. בסופו של דבר רק "הקבצן הגידם", שהוא הצדיק האמיתי, מסוגל להבין הכי נכון את הדופק של בת המלך ולרפא אותה.

 

עשרה מיני נגינה אלה, אומר רבי נתן, באים לרמז לנו שעלינו להשתדל על כל פנים, למרות שחיצי היצר פגעו בנו, להביט אל הטוב שיש בתוכנו ובסובבים אותנו. ללקט את הטוב שבתוכנו ועל ידי זה נוכל להחיות את עצמנו ולהתחזק, עד שנצא מהעדר הדעת ונכנס אל הדעת, בעזרת אותו ‘גידם’ שהוא הצדיק האמיתי, הממשיך לבת המלך את הדעת והרפואה לה היא זקוקה.