זה טוב או רע? תלוי איך מסתכלים!

 

 

האדם צריך שלום בעצמיו, דהיינו שצריך שיקבל באופן שווה את כל מאורעותיו, ולא יהיה חילוק אצלו בין מאורעותיו אם טובים ואם רעים חלילה, ועל הכל יודה ויהלל את הבורא, כמו שכתוב בתהילים: "בה’ אהלל דבר באלוקים אהלל דבר" – שפירושו, שבין אם הבורא מתנהג עימי במידת הרחמים שזה מרומז בשם ‘הויה’, דהיינו בה’ אהלל דבר, ובין שמתנהג עימי במידת הדין חלילה, שזה מרומז בשם אלוקים שהיא מידת הדין כידוע – אולם בכל מצב – אהלל אותו.

 

מובא בשם רבי ישראל הבעש"ט זצ"ל על הפסוק: "שיויתי ה’ לנגדי תמיד", שצריך שיהיה שווה בעיני האדם כל מה שקורה איתו ועם העולם, בבחינת "שיוויון נפש", כלומר שיהיה תמיד בשלום עם הבורא בכל אופן שהוא משגיח עליו. כי זהו כלל גדול לגבי כל מה שמתרחש בעולם, הכל בהשגחה פרטית והכל לטובה. ואפילו הדברים הקשים והלא נעימים, הכל מאיתו והכל לטובה.

 

יתירה מזאת, גם הדברים שהקב"ה מצווה עלינו להלחם בהם ולמגר אותם, כמו היצר הרע והקליפות, גם הם ממנו יתברך, וצריך שיהיה לאדם שלום בנפשו עם עובדת קיומם והצורך להלחם בהם.

 

 

צריך לקבל את המלחמה בשלום. גם את היצר הרע הקב"ה ברא, ורצונו שאנו ננצח אותו בעזרת ריבוי תפילות ותחנונים לפניו, ואת המלחמה הזאת אנו צריכים לעשות בשמחה.

 

מסופר על הקיסר הצרפתי נפוליאון, שניצח במלחמות רבות וכבש הרבה מדינות, וכמעט שהשתלט על כל רוסיה. כששאלו אותו מהו הסוד של הצבא החזק שלו, אמר: שבכל בסיס ובסיס הוא העמיד זמרים ובדרנים שישמחו את חייליו, ועל ידי השמחה יצאו חייליו לקרב בביטחון וניצחו את האוייב.

 

עניין השלום בעצמיו ושלוות הנפש אף במצבים הפחות נעימים שבחיים, כגון שיש לאדם חובות כספיים כבדים או בעיות של שלום בית וכדומה, תלוי בעיקר באמונה שיש לו בהשגחה פרטית. ברגע שאדם מאמין באמונה שלימה שהכל ברצונו של הבורא, ושהכל לטובה, והוא מחפש בכל מצב את השכל והמסר שיש בדבר: למה הקב"ה מנהיג אותו באופן הזה? מה הבורא רוצה ממנו? – אזי הוא בשלום עם הבורא ואינו מבעט ומתחבט כנגד המציאות וההשגחה שיש בעולם. עיקרון זה שייך גם לכל העניינים שעוברים על כלליות העולם, שהאדם צריך להשלים עם המציאות כמו שהיא למרות שהיא מלאה גם בדברים רעים ולא נעימים, פשוט! כי ככה הבורא רוצה שיהיה לעת עתה!

 

למרות שאני שואף לתקן ואפילו מצֻווה על זה, וגם רצון הבורא הוא שהעולם ישתנה ויהיה יפה וטוב יותר, אף על פי כן לעת עתה רצון ה’ הוא שיהיה העולם כמו שהוא. וכל מה שעלי לעשות, הוא רק להרבות בתפילות ותחנונים לבורא עולם, שירחם ויחוס עלי ועל כל העולם כולו ויזכנו לתקן מה שצריך לתקן, לנצח ולמגר את היצר הרע והכסילות.

 

כאשר אדם זוכה להסתכלות הזאת על החיים, אז הוא מסתכל בעין טובה. נאמר על דוד המלך שהיה "יפה עיניים וטוב רואי", בודאי שאין כוונת דברי הפסוק על מראה עיניו שהיו כחולות או עם ריסים ארוכים, אלא הכוונה על האופן שדוד המלך הסתכל על העולם. גם דוד המלך בעצמו מבקש כמה פעמים בספר תהילים, לראות טוב ולא רע, ככתוב: "העבר עיני מראות שווא…", "מי האיש החפץ חיים.. לראות טוב" ועוד פסוקים רבים בהם הוא מבטא עניין זה.

 

כאשר אדם עומד בפני מציאות שאינה לרוחו, עליו להיות בעל עין טובה על הבורא המשגיח עליו, ולהאמין שבודאי הבורא רוצה את טובתו. אם אינו מסתכל בעין טובה, אזי הוא מסתכל בעין רעה על הקב"ה ח"ו, כאילו כוונת הבורא בהשגחתו היא לרעתו.

 

כדי לזכות לעין טובה צריך האדם לעצום עיניו, כלומר שירגיל את עצמו לעצום עיניו ולא לראות את הרע שיש בעולם, בין אם זה ראִיות אסורות או אפילו לראות את פגמיו ופגמי זולתו – הכל תלוי בשמירת העיניים. ומצד שני, ירגיל את עצמו להסתכל כל הזמן על דברים טובים, ועל דברים קדושים, וירבה לחפש בעצמו ובזולתו נקודות טובות, וכאשר רואה איזה רע מיד יעצום את עיניו ויחפש את הטוב להסתכל עליו, עד שיזכה לעיניים טובות וללב טוב, ועל ידי זה יהיה לו שלום בפנימיות ושלום עם כל העולם, והעיקר- שלום עם הבורא. כלומר, שלא יגיע למצב שהוא מורד או מתנגד למציאות המוכרחת, אלא יקבל אותה בשיוויון נפש ורק יתפלל על מה שמראים לו שצריך הוא לתקן.

 

אדם שעושה כן וזוכה לזה בפנימיותו, יכול להתרפאות מכל התחלואים, מאחר וכל התחלואים באים מהמחלוקת שיש לאדם בין ארבע היסודות המרכיבים את נפשו וגופו. כאשר יש לאדם שלום בעצמיו הוא נהיה בריא כמו שכתוב: "שלום לרחוק  ולקרוב אמר ה’ ורפאתיו".

 

בשביל לזכות לאמונה השלימה המביאה לשלום הזה ולרפואה הזאת, צריך להרבות בהתבודדות, שישפוך האדם את ליבו לפני הקב"ה וגם יעסוק הרבה בתורה, ועל ידי זה זוכה להינצל מעוונות וזוכה לתשובה שלימה, דבר המבטל את כל הדינים מעליו, ומסיר את כל המסכים המסתירים מעיניו את הקב"ה והשגחתו, וכמובן שזוכה לעונג המופלא של חיי אמונה בשלימות.