הזדמנות שאינה חוזרת

נשאלת שאלה, הלא הנשמה היא חלק אלוקי ממעל, מה היה חסר לה כאשר היתה בעולם העליון דבוקה ליוצרה ונהנית מזיו השכינה?

3 דק' קריאה

הרב יעקב הרצברג

פורסם בתאריך 06.04.21

הנשמה היא חלק אלוקי ממעל, מה היה חסר לה
כאשר היתה בעולם העליון דבוקה ליוצרה ונהנית
מזיו השכינה?
 
רבי נחמן כותב בספרו ליקוטי מוהר"ן, שאצל הצדיקים כל יום הוא גדול מאוד, והם מצליחים למצות כל יום ולמצוא בכל יום הרבה תוכן חיובי ומחְכים, ועל ידי זה הם מתעלים ומתמלאים יותר ויותר בהשגות רוחניות נפלאות.
 
החיים בעולם הזה לא קלים. כל מי שנמצא בעולם הזה, אפילו מספר שנים, מרגיש זאת. יש שמקבלים את המציאות הזאת יותר בקלות ויש כאלה שלא.
 
אמנם עם קצת ישוב הדעת, כלומר התבוננות אמיתית, אפשר להבין איך להתייחס לחיים בצורה נכונה, ועל ידי זה לעבור אותם – לא רק יותר בקלות – אלא אפילו בשמחה עצומה והתעלות רוחנית מתמדת.
 
והכלל הוא – שהאדם צריך להגדיר את החיים שלו בעולם הזה, ואת עצם קיומו בעולם הזה כ"הזדמנות להתקרב לקב"ה". כלומר, עצם העובדה שהורידו את נשמתו לעולם הזה היא רק כדי לתת לו הזדמנות להתקרב לבורא. לכן הוא צריך להתייחס לכל רגע ורגע בחיים שלו, כאל הזדמנות נפלאה ובלתי חוזרת להתקרב לקב"ה. ורק זוהי ההגדרה הנכונה והאמיתית לכל העולם הזה.
 
כשמבינים את החיים ומסתכלים עליהם באופן הזה, זוכים להבין שכל הקשיים, היסורים והניסיונות שיש לאדם הופכים מדבר שנוא ומתסכל, שמפיל ומוריד את האדם, לדבר שהוא הוא הכלי והמנוף להתעלות והתקרבות לבוראנו לנצח נצחים.
 
ההסבר לכך הוא, שתכלית ירידת הנשמה לעולם הזה היא, כדי שהנשמה תתקרב לה’. ולכאורה נשאלת שאלה, הלא הנשמה היא חלק אלוקי ממעל, מה היה חסר לה כאשר היתה בעולם העליון דבוקה ליוצרה ונהנית מזיו השכינה?
 
התירוץ לכך הוא: כאשר נמצאים במציאות קבועה ובלתי נמנעת, כגון זו שתיארנו, היינו שהנשמה קרובה באופן קבוע לבוראה, אין בזה הנאה שלימה ומתחדשת, אלא שיגרה המביאה לידי הרגל וממילא לא מעריכים כראוי את מה שיש.
 
לעומת זאת ברגע שהנשמה הורחקה משורשה, מהאור האינסופי של הבורא, והיא מתגעגעת ומתייגעת לחפש אותו ולבקש אותו יותר ויותר, לכן בכל התקרבות והתנוצצות של אור ה’ שהיא זוכה לו, היא מתענגת ביותר.
 
וזהו בדיוק התפקיד של העולם הזה והגוף הזה – להסתיר מהנשמה את אור ה’, כדי שהאדם יזכה להתעורר ולחפש את מה שבאמת חסר לו, ואם הוא זוכה להבין, שכל מה שחסר לו באמת זה אורו יתברך, הרי הוא מתחזק לבקש את ה’ ולעשות רצונו, על מנת להתקרב אליו.
 
לפי ההסבר הזה מובן, שכל בעיה שיש לאדם או צער או חסרון, הכל הוא כדי לעוררו לחפש את ה’. ואם כן זוהי טובה עצומה לאדם שיש לו חסרונות, ושהוא נמצא בעולם מלא בעיות, מאחר וזה גורם לו – אם ירצה – להתקרב לה’ התקרבות גדולה מאוד, שהיא הדבר היחידי שישאר עימו לנצח נצחים. ככל שיתחזק לחפש ולבקש את בוראו, שזהו השכר שלו לעתיד לבוא לנצח נצחים, מזה יהיה העולם הבא שלו. ולא רק זה, אלא גם בעולם הזה יזכה לחיים טובים ויפים מאוד מכיון שהוא זוכה כל הזמן להתקרבות זאת, ולקבל הארות והתנוצצויות מאורו יתברך, דבר הממלא את חייו בתוכן ועונג אמיתיים.
 
לכן האדם צריך לדעת: כל חיסרון שיש לי בכל תחום מחיי כגון, בממון, בחיי הנישואין, בבריאות וכדומה – הכל הוא טובה גדולה מאוד, מכיון שמרמזים לי משמים על החיסרון של הנשמה, היינו הריחוק מה’. וכל שעלי לעשות על מנת להפיק את הטוב ממה שעובר עלי, הוא לפנות אל הקב"ה בתפילה ובתחנונים ולהתאמץ לחפש ולבקש את ה’ עוד ועוד. על ידי זה, לא רק שינצל מהצרות שיש לו, אלא גם יזכה לתענוג הנפלא של ההתקרבות. והעיקר הוא להתחזק באמונה שלימה, לדעת שכל מה שקורה לו זה מה’ יתברך והכל לטובתו הנצחית.
 
כשהאדם יזכה ליישב בדעתו ויבין את כל מה שעובר ומה בעצם רוצים ממנו, ויפנה בתפילה ובתחנונים אליו יתברך, בוודאי שיפיק מכך תועלת נצחית של התקרבות לה’, וגם בעולם הזה הבעיות שלו יתהפכו לישועות גדולות, מאחר ועשה את מה שצריך לעשות, כלומר לחפש את ה’, לכן גם לא תהיה סיבה יותר לצרה ששלחו לו מלמעלה, שהיתה רק בשביל לעורר אותו לחפש את ה’, וממילא חייו הם חיים יפים ונעימים.
 
וחשוב להבין, שלא חיי הנוחות וההרווחה של העולם הזה הם העיקר, כי זה מה שבעצם מתסכל את כולם, שאינם מצליחים לחיות חיים של נוחות בלי בעיות בעולם הזה, שזהו בעצם דבר בלתי אפשרי ולא מציאותי, מכיון שעצם ירידת הנשמה לעולם הזה, נועדה כדי לעמוד בנסיונת ובקשיים להתקרב על ידם לבורא.
 
העיקר בחיים הן ההזדמנויות האינסופיות שניתנות בכל רגע ורגע להתקרב אל ה’. ורק כך ראוי לאדם להתייחס לחיים שלו, הן מצד השמחה העצומה הטמונה בכך, שבכל רגע ורגע הוא יכול לזכות להתקרב לה’ על ידי האמונה בו והתפילה אליו, ועל ידי קיום המצוות מצוותיו – והן מצד ההתעוררות, שלא לאבד רגע מחייו על ידי הבלי הזמן וענייני העולם הזה, שהרי כל רגע שעובר הוא הזדמנות שלא תחזור יותר כדי להתקרב לה’, וחבל לאבד אותה.
 
כדי להתגבר על השקר והבליו של העולם הזה, חייבים להתקרב לצדיקים האמיתיים, שרק הם נותנים לנו את הכח להכיר באמת ולהרגיש מה היא התכלית האמיתית של חיינו, מאחר והם דבוקים ומחוברים לעולם הבא, וממשיכים עלינו משם הארה של התכלית הניצחית.
 
הקב"ה יזכנו להתקרב לצדיקים ולחיות חיים מלאים ויפים, ושכל יום ויום בחיינו יהיה גדול מאוד וחשוב מאוד, אמן כן יהי רצון.

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה