שבת – מקור השמחה

 

 

כולם מכירים את המשפט המפורסם שאמר רבי נחמן – "מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד". מצד שני כולם גם יודעים כמה זה קשה להיות שמח, ובמיוחד כשצריכים להיות בשמחה.

 

בשבת למשל, זה עוד יותר קשה. וכמו שמסופר על רבי נחמן, שלימד את תלמידיו כמה גדולה וחשובה השבת, וכמה שחייבים לקבל את השבת בשמחה גדולה מאוד. ולימדם שצריך להרחיק העצבות ולא להראות שום דאגה כלל ביום שבת.

 

לאחר שלימדם את כל זה והרחיב בדיבור על נושא זה, התבונן רבי נחמן על תלמידו הנאמן רבי נתן ואמר לו בחיוך: "נו רבי נתן, עכשיו יש לך על מה להיות בעצבות בשבת, כי מאחר שלמדת כמה חשובה השמחה בשבת אתה תהיה מודאג שאתה לא מספיק שמח וממילא לא תהיה שמח". רבי נתן התפעל מאוד מההבחנה של רבו, כי באמת זה מה שעבר במחשבתו באותו רגע, שהתחילו לעלות בליבו דאגות איך יזכה להיות שמח בשבת.

 

כמו שהקדמנו, עיקר הקושי להיות שמח הוא בזמן שאדם מקבל ציווי. ואין אנו עוסקים באותה שמחה מזדמנת וחולפת שרוב בני אדם מכירים אותה, שתלויה בכל מיני גורמים חיצוניים כגון הצלחה או הנאה מסוימת. לא זוהי השמחה שאנו רוצים להשיג. אלא אנו רוצים ללמוד על שמחה אחרת, שמחה פנימית ואמיתית, והעיקר- שמחה תמידית שאינה תלויה בשום דבר חיצוני, רק בדברים מצויים וקרובים לנו, שכל עוד אנו חיים יש לנו תמיד את האפשרות לזכות בהם והם תמיד זמינים לנו.

 

רבי נחמן לימד אותנו כמה עצות עיקריות שעל ידן זוכים לשמוח. אחת מהם מופיעה בספר ליקוטי מוהר"ן (ח"א, רפ"ב) והיא – שהאדם צריך לחפש בעצמו נקודות טובות. לכל אדם יש נטייה לרדוף את עצמו ובפרט כשלא הולך לו בחיים. הנטייה הטבעית היא להאשים את עצמו ולראות את הכל שחור.

 

גם כשיש לאדם רצונות לערכים ודברים רוחניים והוא רואה את עצמו שהוא רחוק מהם, זה בדרך כלל גורם לו להיות עצוב והערך העצמי שלו יורד בעיניו, וכמובן שהוא רחוק מאוד משמחה. אולם ברגע שמשתדל לראות בעצמו איזה משהו טוב ואחרי שמוצא מחפש עוד דבר טוב וכן הלאה והלאה, על ידי זה מאיר בו האור של מעשיו הטובים, וכך הוא זוכה, למעשה, לצאת מהעצבות ולהיות שמח.

 

עצה זאת היא בדוקה, אלא שמאוד קשה לקיים אותה. והסיבה לכך היא, שטבע העולם הזה הוא שיש הרבה בעיות וקשיים בכל יום, וטבע האדם הוא להימשך לעצבות ובפרט בימי החול קשה מאוד שהאור של מעשיו הטובים יתגבר על החושך שהוא נמצא בו.

 

גם לזה קיבלנו עצה, והיא שמירת שבת. בשבת קודש האדם משתחרר מכל המועקות היום-יומיות ואין לו שום עסק עם ענייני העולם הזה, רק כולו פנוי להתענג ולנוח ולתת לנפשו מרגוע. בשבת הדרך של חיפוש הנקודות הטובות מאירה הרבה יותר, והאדם יכול בקלות להמשיך על עצמו שמחה, על ידי חיפוש הנקודות הטובות שיש בו.

 

אולם אם הוא לא מתאמץ לחפש בעצמו נקודות טובות, אז יכול להיות שיהיה לו עוד יותר קשה להיות שמח בשבת. כי בימי החול אדם עסוק בכל מיני עניינים ואין הוא מרגיש כל כך את החיסרון שיש לו במידת השמחה, ובדרך כלל הוא מחיה את עצמו בעסקי החול שהוא רגיל בהם. אבל בשבת, שהוא פנוי מכל ענייניו ועיסוקיו, יכול להיות שהוא ירגיש פתאום ריקנות, והעצבות עלולה להשתלט עליו. אולם ברגע שמצליח הוא לשמח את עצמו בנקודות הטובות שיש בו, אז ממשיך על עצמו שמחה רוחנית אמיתית. שמחה תמידית שהוא יכול להמשיך גם על ימי החול. כך גם בימי החול, יוכל בקלות לשמוח בנקודותיו הטובות ולא יצטרך לשמח את עצמו בדברים שהם זמניים וחולפים כמו כל מיני תאוות והנאות.

 

השמחה הרוחנית בנקודות הטובות שיש בו היא תמידית ומצויה תמיד, כי אין אדם שאין בו נקודות טובות של מצוות ומעשים טובים שעשה, והאור של מעשיו הטובים הוא גדול מאוד ומאיר בעיקר בשבת קודש.

 

לכן עיקר השמחה היא בשבת, כי על ידי השמחה הזאת מאיר האור של מעשיו הטובים גם בימי החול, וזוכה להיות בשמחה.