הגעת למבוי סתום? יש לך ספק? יש מוצא!

 

 

כל הבירור של הטוב מהרע הוא במחשבה, ואם היתה לאדם מחשבה מבוררת מהו הטוב ומהו הרע, בודאי היה הולך בדרכי ה’ בשלימות. כמו שאנו רואים בחוש, שכאשר יש לפני האדם דרך ברורה ורעיון ברור מה עליו לעשות, אין לו שום בלבול וקושי בדבר, ומצב זה הוא שלימות מצב הבחירה שלו.

 

כל עבודתו של היצר הרע, שהוא עמלק, היא להטיל ספק באדם שלא יהיה לו בירור מה היא האמת, ובכך יוכל להכשיל אותו ולהטעות אותו. לכן "עמלק" גימטריה "ספק". זו הסיבה שאנו מצווים לעסוק בתורה ולעמול בה באמת, עד שיתבררו לנו ההלכות וההנהגות הנכונות לכל מצב בחיים, בכדי שלא יהיה לנו שום ספק איך לנהוג ומה לחשוב, ובכך לא נכשל לעולם בשום חטא ועוון. לדוגמא: אדם שברור לו שאסור להדליק אור בשבת, אין לו שום ניסיון וקושי לעמוד בכך, ולעומת זאת לגבי דיבור של לשון הרע, מאחר ולא ברור לאדם האיסור שבכך הוא נכשל בזה שוב ושוב כמו שעינינו רואות.

 

אחת מהדרכים שניתנו לנו בכדי לברר את הטוב מהרע היא ההתבודדות, לדרך זו יש שני חלקים: האחד – הודאה והלל, והשני – משפט ותשובה. כלומר, את התבודדותו ותפילתו של האדם לפני הקב"ה צריך לחלק לשני חלקים: הודאה ותשובה.

 

שתי הדרכים הללו, הן ההודאה והן התשובה, שתיהן מביאות לאותה תוצאה: בירור הטוב מהרע. לגבי ההודאה כותב רבנו (תורה נד): "וזה בחינת ‘אזכרה נגינתי בלילה עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי’. בלילה, שאז הוא פקדונות הרוחות, בחינת בידך אפקיד רוחי הנ"ל, אזי הזמן לקבץ הרוח טובה מתוך הרוח רעה. היינו שאז עיקר הזמן של ההתבודדות, להתבודד בינו לבין קונו, ולפרש שיחתו לפני ה’ יתברך, לשוח עם לבבו, ולחפש הרוח טובה, כלומר את הנקודות הטובות שיש בו עדיין, לבררם מתוך הרוח רעה…" ופירוש הדבר הוא, שכאשר האדם מתבודד ומחפש את הנקודות הטובות, שהם החסדים והטובות שה’ עשה ועושה עמו ומודה עליהם, על ידי זה מתברר הטוב מהרע, כי בלא העבודה הזאת, הטוב נשאר מעורב ברע, במחשבתו של האדם, ואין הוא יכול לראות ולהבחין בטוב הזה מחמת שמעורב ברע המסתיר אותו.

 

לדוגמא: אדם מרגיש שאין לו על מה לשמוח, ואם תאמר לו לשמוח בנקודה מסויימת, כגון שתאמר לו לשמוח שהוא בריא, אזי יאמר לך שזה לא משמח אותו כי יש לו צרות אחרות המעיבות על המעלה של בריאותו. אבל אם אותו אדם יעשה חשבון נפש וישאל את עצמו: זה שאני בריא, זה טוב או רע? בודאי שזה טוב, אז תודה רבה לך ה’ יתברך שאני בריא. בכך הוא בירר את הטובה שבזה, שהוא בריא, מתוך הערפל של הצרות שיש לו. וכך ילך לעוד נקודות טובות: נתתי צדקה היום, זה טוב או רע? זה בודאי טוב. תודה לך ה’ יתברך שזיכית אותי לתת צדקה היום. והעיקר שלא ישאיר את הטוב מעורבב ומוסתר בתוך הרע, אלא יוציא ויברר אותו משם, ואז יוכל לראותו ולשמוח בו.

 

אחרי שעבר כך והודה לה’ על כל מיני טובות שעשה לו, הן בגשמיות והן ברוחניות, יעבור למשפט, היינו שיתחיל לשפוט את מעשיו שעושה: אם כך ראוי היה לו לנהוג אם לאו, ובזה גם יברר מהו הטוב ומהו הרע. כי בלי העבודה הזאת כל אדם קרוב אצל עצמו וכל דרך ישרה בעיני איש. לכן גם כאן ישנו הערפל של היצר הרע שמערבב לו את הטוב ברע, כגון כשמחלל שבת, אומר הוא לעצמו: מה ביכולתי לעשות? זה קשה לי ובלתי אפשרי שאשמור שבת, ומתוך כך אינו מברר את הטוב מהרע.

 

לעומת זאת, אם ישפוט את עצמו ויניח בצד את הסיבות והאילוצים שיש לו, ורק ישאל שאלה כזאת: לחלל שבת זה טוב או רע? אם זה לא טוב זה רע, כי אין באמצע, יש או טוב או רע. באמצע זה עמלק, זה ספק, זה מחשבה של טבעיות המנותקת מהתורה. לכן צריך להחליט – זה טוב או רע? אם מבין שבשורה התחתונה זה רע, יעשה על כך וידוי וחרטה ובקשת סליחה וקבלה שלא ישוב על זה, וכך ימשיך לשפוט את שאר מעשיו, ויברר לעצמו מהו הטוב ומהו הרע, וינצל מהיצר הרע שכל כוחו הוא מהספק והערבוב.

 

גם כאשר רוצה להתחרט על מעשהו יזהר מהערבוב של היצר הרע ומהמחשבה הטבעית המנותקת מתורת ה’, כגון שהיצר הרע אומר לו שאין בחרטתו ממש מאחר והיה עושה אותו דבר בדיוק אם היה באותו מצב. אבל אין זו המחשבה הנכונה, אלא המחשבה הנכונה היא: האם אתה שמח ומרוצה מזה שחיללת שבת, או שלא? אם אתה לא שמח בזה, אלא היית מעדיף לשמור את השבת, (בלי קשר לאם אתה מסוגל או לא, אלא בצורה מופשטת) – זה נקרא חרטה. ויכול להגיד בפה מלא שהוא מתחרט. וכן הוא הדבר לעניין הסליחה: היצר הרע אומר לו: מה אתה מבקש סליחה, הלא אתה עתיד לחזור על אותו עוון? גם כאן צריך להתנתק מהמחשבה הטבעית הזאת ורק יאמר לעצמו: היית רוצה שה’ יסלח לך על כך? בודאי שכן! לכן יאמר: ריבונו של עולם אנא תסלח לי על העוון הזה וכו’.

 

וכן לעניין הקבלה שלא לשוב על זה. היצר הרע אומר לו: איך תקבל על עצמך שלא לשוב על זה, הלא אתה יודע שאתה לא מסוגל ובודאי תשוב על כך. אולם אין זו מחשבה נכונה, אלא יחשוב כך: בלי להתחשב ביכולת שלי, אם היה מצב שיש בי את הכוח לשמור שבת, האם הייתי בוחר שלא לשמור אותה או שמא הייתי בוחר לשמור אותה? בודאי הייתי בוחר לשמור אותה. זה נקרא שמקבל על עצמו שלא לשוב על כך, ויוכל לומר בפה מלא: הריני מקבל על עצמי לשמור שבת. ואחרי כל זה יוסיף תפילות לה’ שיקרב אותו ויתן לו את הכוח ללכת בדרכיו.

 

הנה דרך התשובה ברורה לפנינו: א. לימוד תורה באמת עם בירור אמיתי של האמת והדרך הנכונה על פי התורה. ב. התבודדות של הודאה על כל הטובות והחסדים. ג. התבודדות של משפט ותשובה. ד. תפילה לה’ שיקרב אותו לעבודתו.

 

ה’ יתברך יזכנו לבירור הטוב מהרע, ולביטול כל הספקות ומחיית קליפת המן עמלק בשלימות. אמן כן יהי רצון.