העוצמה שמסתתרת מאחרי הדברים הקטנים

המשותף לכולן הוא, שאין להם סימנים חיצוניים המראים על קדושה ופרישות יתירה, והן יכולות להתקיים כולן באדם הנראה פשוט והמוני...

3 דק' קריאה

הרב יעקב הרצברג

פורסם בתאריך 06.04.21

המשותף לכולן הוא, שאין להם סימנים חיצוניים
המראים על קדושה ופרישות יתירה, והן יכולות
להתקיים כולן באדם הנראה פשוט והמוני…
 
 
כותב רבי נחמן (ליקו"מ רמ"ג): "דע שיש צדיק גדול מאוד, שאין העולם יכול לסבול קדושתו, על כן הוא מתעלם מאוד, ואין רואים ממנו שום קדושה ופרישות יתירה, זה מחמת גודל קדושתו מאוד…"
 
כוונתו הקדושה של רבי נחמן נעלמה מעינינו, אבל כבר אמרו רבותינו ז"ל: "מקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו", היינו שבכל דור ודור ניתנת הרשות לכל אחד ואחד לחפש רמזים ולחדש בתורה כיד ה’ הטובה עליו, ובלבד שלא יתנגד ויסתור דברי הראשונים והקודמים לו. כמו כן ציווה רבנו הקדוש לחדש בתורתו לפי העת והזמן שעומדים בו, ולהוציא מדבריו עצות על מנת להתחזק בתורתנו הקדושה. ואמר: שאין דבר בעולם שלא ימצא לו רמז וביאור בדברי תורתו, כי תורתו היא כלליות גדול, וכולה הקדמות ושכלים הפותחים שערי החכמה לעוסקים בה. ואף על פי שהחידוש אינו תמיד מכוון בבירור לכוונתו, כל אשר יצא מזה איזה רמז והתעוררות לעבודתו יתברך – טוב הדבר.
 
אפשר שמרמז במאמר זה על אותן עבודות שיש בעבודות ה’ שלא תואר להן ולא הדר, לכן אין לבני האדם משיכה מיוחדת לעסוק בהן – ואף על פי כן הן עבודות קדושות מאוד, ומרוב קדושתן אין נראה על ידם על האדם שום קדושה או פרישות יתירה, כעין הצדיק הנ"ל, והעבודות האלה הן: השמחה, כבוד ורגש לזולת, קניין מידת השלום, האמונה, התחזקות, התחדשות, ארך אפיים וסבלנות, הכנעה וענווה, ביטול, ועוד…
 
המשותף לכולן, שאין להם סימנים חיצוניים המראים על קדושה ופרישות יתירה, אלא הן יכולות להתקיים כולן באדם הנראה פשוט והמוני, אך באמת הן בחינת קודש קודשים, והעוסקים בהן מתקדשים בקדושת קודש קודשים, מבלי שידע על זה שום אדם, כי הן עבודות פנימיות ונסתרות.
 
כי צריך האדם להתחזק מאוד לחפש תמיד אך ורק את האמת לאמיתה, מבלי להיות משוחד לכבוד ולתפארת, ולבקש תמיד מה’ יתברך: "הדריכני באמיתך…", היינו באמת שלו יתברך, ומה שהוא רוצה, ומה שעושה לו יתברך נחת רוח באמת. כלומר, שיבקש האדם לתקן נפשו בעומק וביסודיות, מבלי להיתפס דווקא לעבודות גדולות הנותנות לו הרגשה של קדושה ורוחניות, אלא העיקר שיהיה תם וישר ויסור מרע, ואם ירצה ה’ יקרבו גם לעבודות והשגות.
 
דרך זו דייקא היא הדרך הקדושה בה הלכו אבותינו מאז ומעולם. כי מה הערך בעבודתו של אדם הבוער והורס לעלות אל ה’, ובדרכו דורס את אשתו ובניו, את משפחתו ומכריו, והוא מתרחק ומתגאה על כלל ישראל הפשוטים ואין לקב"ה שום נחת רוח מעבודתו האנוכית. מה שאין כן באותו אדם הלוקח צעד אחד אחורה בכדי להתבונן בתוצאות של מעשיו וההשלכות שיש להם על סביבתו, והוא בוחר לעשות עבודתו בנחת ובשמחה, ולשתף עצמו תמיד עם כלל ישראל, ותמיד הוא מקפיד להישאר בגובה העיניים עם אשתו וילדיו, עם משפחתו ומכריו, ועם כל יהודי ויהודי באשר הוא שם, ובכך הוא נושא חן בעיני ה’ יתברך ויזכה למעלות רמות מבלי לפגוע בשום בריה, אלא הכל בדרכי שלום ואהבה, והוא מקדש את שמו יתברך בכל מקום. ועבודתו זו, אף על פי שאין היא ניכרת כקדושה יתירה, היא בעצמה בחינת קודש קודשים, כפי שמובא בדבריו של רבי נחמן, שמרוב קדושתה אין נראים בה סימני פרישות וקדושה וכו’.
 
זאת היתה דרכם של חסידי ברסלב לאורך כל השנים, שהיו מהם צדיקים נעלמים מאוד שאיש לא ידע מקדושתם וידענותם, ויכלו לשבת על אותו ספסל בבית הכנסת במשך שנים עם כולם, מבלי שאיש ישער בדעתו כמה תורה יש בהם, עד לאחר מותם, שאז יצאה לפעמים לאור מעלתם וגדולתם האמיתית.
 
כך מסופר על הרב לוי יצחק בנדר זצ"ל, שאף שעכשיו כבר פורסמו שיחותיו, ומודים כולם שהוא היה החוליה המקשרת והמעבירה לנו את דעת רבנו הקדוש בדור האחרון, על כל פנים לא נתגלתה גדולתו לעולם אלא סמוך לפטירתו ממש, כאשר כבר לא היה יכול ללמוד כי איבד את מאור עיניו, וביקש שישלחו אליו אברכים צעירים שיקראו לו מן הספר, ואז התברר שיודע הוא את כל התורה בעל פה ממש, והיה מתקן את אותם האברכים אם טעו בגירסא, אם במשניות או גמרא ופרושיה.
 
רבי לוי יצחק בנדר זצ"ל כל ימיו היה יושב בישיבה ומתמיד בסדריו בענווה ובהצנע גדול, ואף על פי שהעריכו אותו והחזיקוהו לאיש תם וישר, לא שיער אף אחד בדעתו מעלתו וידיעתו בתורה. וכן בהשארת דעת רבנו בעולם, מעטים הם שהבינו מעלתו והאוצרות הגנוזים עמו, עד אחר פטירתו, שאז התברר שכל דעת רבנו עברה דרכו: מהרבי לרבי נתן, ומרבי נתן לרבי נחמן מטולטשין, ומרבי נחמן לבנו רבי אברהם חזן, ורבי אברהם לרבי לוי יצחק בנדר זצ"ל, וממנו לתלמידיו הקיימים היום, יאריכו ימים ושנים, שזכו להשגת רוח קדשו של רבנו הקדוש וממשיכים את דעת רבנו בעולם ביתר שאת ויתר עוז, אשריהם.
 
כי זה העניין הוא חידוש אצל רבנו הקדוש, שאמר שצריך לעשות דבר בעולם, שהתלמידים יעשו תלמידים והתלמידים יעשו תלמידים, ובכך תהיה השארה לדעת הקדושה שתביא לגאולה. ודבר זה לא נמצא בשום צדיק בעולם, שיהיו תלמידיו ממשיכים את דרכו בכח כזה, ומוסיפים חידושים על חידושיו, ונותנים למתקרבים אליהם לטעום טעם גן עדן ממש, והכל בכח רבם, שנפטר מן העולם כמה וכמה דורות כבר, ואף על פי כן הוא חי ממש, בתלמידים ובכל המתקרבים אליו. ודבר זה לא יפסק עד ביאת המשיח, ורק ילך ויגדל…
 
אשרי המתקרבים לזה הצדיק האמיתי ולתלמידיו הקדושים, ואשרי ההולכים בעצותיהם ומחפשים תמיד רק את האמת לאמיתה, ואינם מטעים את עצמם, ואינם מבקשים כבוד לעצמם, כי הם זוכים לקדושת קודש קודשים, והכל בהסתר והעלם גדול.
 
ה’ יתברך יזכנו ללכת בדרכיו בתמימות ובפשיטות למען שמו באהבה, מבלי לחפש שום כבוד ופרסום, רק לשמו יתברך באמת, לעשות נחת רוח ליוצרנו ולעשות רצון בוראנו. ויהי נועם ה’ אלוקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו.

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה