שלום בלי חריקות

 

 

גדול השלום ועל ידו תבוא הגאולה, כמו שאמרו חז"ל, שאליהו הנביא יביא את השלום ורק אחרי כן יבוא משיח, כמו שכתוב: "והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם", היינו שיישב כל המחלוקות והסתירות שיש בדעותיהם של בני העולם. וכן כותב רבנו, שעל ידי שיש שלום בין הבריות הרי הם מדברים ביניהם ומבררים יחד מה היא האמת, ומה התכלית האמיתית של החיים.

 

השלום תלוי בראש ובראשונה במידת האמונה. ואמונה זה תפילה, כי אמונה שאינה באה לידי ביטוי בתפילה אינה אמונה שלימה, כי עיקר האמונה היא האמונה שיש בורא מחדש ומשגיח, שהוא הכח הפועל שמניע את כל הבריאה ברצונו, וכל תנועה וכל מחשבה היא על ידו בלבד, לכן אין שום דרך לפעול ולעשות איזה מעשה מלבד הדרך של התפילה.

 

ואף על פי שנראה הדבר שיש לאדם את העצמאות ואת הבחירה החופשית לעשות כרצונו, אף על פי כן, אחרי הכל, רק מה שבורא-עולם רוצה יוצא בסופו של דבר לפועל, כמו שכל אחד רואה, שהרבה דברים שהוא רוצה לעשות אינם עולים בידו, וזה מפני שהקב"ה לא נותן לו להצליח בכך, וכל עוד הקב"ה לא רוצה שיצליח, לא יועילו לו כל מאמציו והשתדלותו, כמו שכתוב: "אין עצה ואין תבונה כנגד ה’".

 

ומצד שני, כל דבר שהאדם מצליח לעשות, הוא רק משום שהקב"ה נותן לו להצליח לעשות אותו, דבר המסביר מדוע צריך כל כך להודות ולהלל את השם-יתברך בכל יום, כי כל תנועה שהצליח האדם לעשות היא בגלל רחמיו של הבורא יתברך עליו, ואפילו פעולה פשוטה ומובנת מאליה כמו הנשימה, היא רק ברצון השם. לכן כאשר מגיע יומו של האדם להיפטר מהעולם, נפסקת נשימתו ולא יועיל דבר להחזיקה בפעולתה, ועל זה אמר דוד המלך עליו השלום: "כל הנשמה תהלל י-ה", ודרשו חז"ל על זה, שעל כל נשימה ונשימה צריך האדם להלל את השם.

 

לכן צריך להסביר את הבחירה של האדם, שכאשר הא-ל רוצה, אזי האדם מוצא את עצמו עושה מעשים ובוחר בחירות טובות כרצונו, בפשיטות ובלי תסבוכות וריבוי מחשבות ותחבולות, וזה מסביר את כל ההצלחות והדברים המתנהלים כראוי בחיי האדם (לעיתים אפילו מבלי שיבחין בכך שהם מתנהלים כראוי). ואילו כאשר הא-ל אינו רוצה, אזי מסתבכת ונמנעת ממנו הבחירה, וזה מתבטא בכך שהאדם אינו מצליח לממש בחירתו בפשיטות, אלא כל פעולותיו מלוות בריבוי מחשבות ותחבולות והסתבכויות שכליות,  ומזה באות כל המניעות והתקלות ושיש לאדם בחייו.

 

נמצא שבאמת אם היה האדם מצליח להשפיע בתפילתו על הבורא שיעזור לו בכל ענייניו, אזי בודאי היה מוציא לפועל כל רצונותיו ומאוויי נפשו, וכן היה מסיר מדרכו כל מכשול והפרעה, בלא שום פעולה של כוחניות ואלימות, מילולית או פיזית, אלא בתפילה בלבד, והכל בדרכי נועם ובהרמוניה מושלמת. מכיון שכאשר הקב"ה מוציא לפועל איזה עניין שהתפללו עליו, אזי הדבר בא לפעולתו בשילוב נעים עם כל הנוגעים בדבר בלי ‘חריקות וצרימות’, אלא הכל במקומו ובזמנו בזרימה הרמונית, כמו ניגון מתוזמן ומורכב היוצא מתזמורת המונהגת על ידי מנצח מושלם, וכמו כל הבריאה והטבע המופלא, שכל חוקריו מעידים על השילוב המדהים והאין סופי של כל הגורמים והמשפיעים שיש בו, מהאטום הזעיר ועד לגלקסיות האדירות.

 

לכן השלום תלוי בראש ובראשונה באמונה של האדם, היינו האמונה שלו בכח שיש לו לפעול על ידי תפילתו, שזה תלוי באמונה שלו ברחמנות של הבורא לקבל תפילתו, ובאמונה שלו בשליטה המוחלטת של הבורא בכל הבריאה בלי שום חיוב טבעי, ופירושו – שהאדם מאמין שהבורא הוא כל יכול לפעול כל פעולה שירצה, ואפילו פעולה הנוגעת לפנימיות נפשו, כגון, לשנות את מידותיו או לבטל ולהוציא ממנו כל תאווה רעה ונטייה שלילית.

 

המעיין בדברים אלו מבין, שכל פעולה כוחנית היא ביטוי לדבר אחד בלבד: חוסר אמונה בכח התפילה! כי אם היתה אמונתו בכח התפילה ברורה, אזי בכל עניין ועניין שמפריע או מטריד אותו, במקום לנסות לסלק את ההפרעה או המטרד בדרך של הערה וגערה, או גרוע מכך, באלימות ותוקפנות, היה פונה אל השם בתפילה ותחנונים, והיה ניצל מכל צרה בלי לריב עם אף אחד, דבר שהיה משאיר אותו בשלום ובאחווה עם כל הסובבים אותו.

 

המקום העיקרי שבו צריכים את העבודה הזאת, ומשם היא מתפשטת לכל העולם, הוא ביתו של האדם. כי כל אחד רוצה הרבה דברים, ויש לו שאיפות ומטרות, והמציאות ההכרחית היא, שיהיו רצונותיו מתנגשים בהרבה מקרים עם רצונות האנשים החיים עמו, ואם יודע האדם את כח התפילה, אזי לעולם אינו רב או מתווכח עם בני ביתו, וכן אינו כופה אותם לרצונו, אלא מתפלל ומבקש ממי שהדבר בידו, הבורא יתברך שמו, לכן לעולם אינו פוגע בהם, או מבזה אותם, אלא חי איתם בשלום ובאהבה. וכן כאשר בני ביתו מצערים אותו או מונעים אותו מרצונותיו, אינו מנסה להילחם בהם או להתנער מהייסורים הבאים מהם בדרך כוחנית, אלא מתפלל למי שמנהיג את כל הברואים, שירחם עליו ויתן בלב הסובבים אותו, להיות לו לעזר ולתמוך בו, ולתת את כוחם בשותפות עמו לתכלית שלמענה הוא חי.

 

כאשר אדם זוכה לדעת הנפלאה של האמונה והשלום בביתו, אזי בנקל לו לחיות בשלום עם שאר קרוביו ומכריו, ובכל דרך שהולך בה הוא משרה שלום, מאחר והוא לעולם אינו פוגע או מעליב שום אדם, אלא תמיד מפייס ומקרב את כולם, וגם כאשר אחרים פוגעים בו הוא אינו מחזיר להם, אלא מתפלל בלבד, ואז מתקיים בו המאמר: "הנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים, עליהם נאמר: ‘ואוהביו כצאת השמש בגבורתו’, וכל רואיו מתאחדים עמו באחווה וריעות, ועליו גם נאמר: "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם".

 

וכבר אמר אחד הצדיקים המפורסם במידת האמונה והשלום שזכה לה, שאפילו אם היה חי עם השטן בכבודו ובעצמו, היה מסתדר עמו בלי שום ריב, כי היה פוטר את כל בעיותיו עמו רק על ידי תפילה.

 

ה’ יתברך יזכנו להיות מתלמידיו של אהרון הכהן, שהיה אוהב שלום ורודף שלום, והיה אוהב את הבריות ומקרבן לתורה, וכן יזכנו להיות מתלמידיו של הלל הזקן, שבמידת ענוותנותו ידע לקרב ולא לרחק, אפילו את הגרועים ביותר, והכל בכוח האמונה הפשוטה שה’ הוא האלוקים ואין עוד מלבדו, ורק לו ראוי להתפלל, ורק לו הכח להושיע, והוא הכתובת לכל בעיה, כמו שכתוב: "טוב ה’ לכל", ואמר על זה רבי נחמן – שהקב"ה הוא טוב לכל דבר שצריכים: טוב לפרנסה, טוב לרפואה… ואנו נוסיף: טוב לשלום בית, טוב ליראת שמים, טוב לתשובה, טוב לביטול כל המחלוקות בעם ישראל, וטוב להביא את משיח צדקנו במהרה בימינו אמן ואמן.