איך אפשר לשמוח מתוך מצב של עצבות?

 

 

לפני שהחל רבי נחמן מברסלב לספר לתלמידיו את סיפור המעשה "משבעה קבצנים" (מתוך הספר "סיפורי מעשיות") פנה אל תלמידיו ושאל אותם: "האם אתם יודעים כיצד לשמוח מתוך מצב של עצבות ומרה-שחורה? כעת אספר לכם איך פעם היו שמחים!"

 

והחל מספר:

 

פעם אחת היה מלך והיה לו בן יחיד. רצה המלך למסור את המלוכה לבנו בחייו, לכן עשה משתה גדול. וכשהמלך עושה משתה גדול זאת שמחה גדולה מאוד, בפרט עכשיו, כשמסר את המלוכה לבנו בחייו, בודאי היתה שמחה גדולה מאוד.

 

והיו במשתה כל שרי המלוכה וכל הדוכסים והשרים והיו שמחים מאוד. גם המדינה כולה נהנתה מזה שהמלך מוסר את המלוכה לבנו בחייו, כי הוא כבוד גדול למלך. והיתה שם שמחה גדולה מאוד, והיו שם כל מיני שמחה ומקהלות זמר, משחקי הצגות וכיוצא בזה כל מיני שמחה, הכל היה שם בזמן המשתה.

 

וכשנעשו שמחים מאוד, עמד המלך ואמר לבנו: היות שאני חוזה בכוכבים, ואני רואה שאתה עתיד לרדת מן המלוכה, על כן תראה שלא תהיה לך עצבות כשתרד מן המלוכה, רק תהיה בשמחה. וכשתהיה בשמחה, גם אני אהיה בשמחה. וגם כשתהיה לך עצבות, אף על פי כן אני אהיה בשמחה על שאין אתה מלך, כי אינך ראוי למלוכה, מאחר שאינך יכול להחזיק את עצמך בשמחה כשאתה יורד מן המלוכה, אבל כשתהיה בשמחה, אזי אהיה בשמחה יתירה מאוד.

 

(עד כאן לשון רבנו ז"ל).

 

***

 

המלך מרמז על מלכו של עולם, הקב"ה, וקורא לו רבי נחמן בלשון עבר "היה מלך" מכיון שלפני חטא אדם הראשון היתה מלכות הבורא לעין כל וכולם ידוע שהקב"ה הוא המלך, וכל מה שנעשה – נעשה ברצונו, הן בדברים "הטובים" והן "הרעים" – שניהם מאת הקב"ה, וכל הנעשה בבריאה נעשה בהשגחה עליונה ובודאי שהכל לטובה.

 

ה"בן היחיד" מרמז על האדם הראשון שהיה בבחינת "בן יחיד" לקב"ה, ואף מרמז על כל יהודי שאף הוא נחשב "בן יחיד" לאבינו שבשמים, כמו שאמרו חז"ל: "חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם" (סנהדרין לז).

 

המלך רצה למסור את המלוכה לבנו בחייו, כלומר כוונת תכלית בריאת העולם היתה שימשלו הצדיקים בתפילתם והקב"ה יעשה כל חפצם, כמו שדרשו חז"ל על הפסוק "צדיק מושל יראת אלקים" – שכך אומר ומכריז הקב"ה: מי מושל בי? הצדיק! שאני גוזר גזירה והצדיק מבטלה בתפילתו, הצדיק גוזר גזירה ואני מקיים גזירתו!

 

 

המשתה הגדול שעשה המלך מרמז על תחילת חינוך האדם בקניין מידת השמחה, משום שבעת משתה כגון חתונה, בר מצווה או כל אירוע אחר, אזי כולם שמחים מאוד ומראים פנים צוחקות. המשפחה, בעלי השמחה, האורחים וכל שאר המוזמנים – כולם מאירים פנים ושמחים, ואף שכמעט לכולם ישנן דאגות וצרות לרוב, הם דוחקים את מחשבות הדאגה הצידה ומשתדלים להראות פנים שמחות, ואם אחד המוזמנים יספר את כל אשר בליבו, צרותיו ודאגותיו בעת השמחה, הרי הוא יעכיר את האוירה.

 

כך צריך לנהוג אדם הרוצה לזכות במידת השמחה – הוא צריך בתחילת דרכו לעשות עצמו שמח ולדחוק את העצבות לצד, כעין מצב של משתה. ואמר רבי נחמן מברסלב: "עדיף להיות כאילו שמח מאשר עצוב באמת". והחכם באדם, שלמה המלך, אמר: וטוב לב משתה תמיד" (משלי טו), ופירש רש"י: מי שליבו טוב בעושרו, כל שנותיו דומות לו לימי משתה, ללמדך שיהא האדם שמח בחלקו".

 

רבי נחמן חוזר ומדגיש בסיפור קצר זה שהיתה שם שמחה גדולה מאוד וכולם היו שמחים מאוד, והיו שם כל מיני שמחה ומקהלות זמר, משחקים והצגות, וזאת ללמדנו שהאדם צריך להתאמץ בכל יכולתו בכל מיני דרכים ואופנים להיות בשמחה תמיד.

 

ובעניין זה כותב רבי נחמן (ליקו"מ ח"ב, כד): "מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד, ולהתגבר להרחיק העצבות והמרה שחורה בכל כוחו…והכלל שצריך להתגבר מאוד בכל הכוחות להיות אך שמח תמיד, כי טבע האדם למשוך את עצמו למרה שחורה ועצבות מחמת פגעי ומקרי הזמן, וכל אדם מלא יסורים, על כן צריך להכריח את עצמו בכוח גדול להיות בשמחה תמיד ולשמח את עצמו בכל אשר יוכל, ואפילו במילי דשטותא (דברי צחוק)".

 

אם כן, כדי לזכות לשמחה המיוחלת צריך האדם להשתמש בכל "הכלים" האפשריים, כגון: שירים וניגונים, מילי דשטותא (שעליהם מרמזים המקהלות זמר, ומשחק ההצגות, וזאת משום שהיצר-הרע אף הוא משתמש בכל "הכלים" האפשריים כדי להפיל את האדם ברוחו ולהביאו למצב של חידלון, עצבות ומרה שחורה "בעזרת" פגעי הזמן – שהם היסורים, הקשיים, הנסיונות והמכשולים העוברים על כל אחד מאיתנו בגוף ובנפש. לכן העצה להינצל מ"רשתו" של היצר היא – להתגבר בכל הכוחות כדי להיות בשמחה תמיד, ואפילו להיות בשמחה מדומה, שהיא כעין מצב של משתה.

 

 

"וכשנעשו שמחים מאוד" – כאן אומר לנו רבי נחמן שהגיעו המלך ובנו וכל משתתפי המשתה הגדול ל"פיסגת" השמחה. אומנם עכשיו אומר המלך לבנו "רואה אני שאתה עתיד לרדת מהמלוכה", וזאת משום שאחרי שמעפילים ועולים לפסגת ההר בכדי להמשיך ולהתקדם, חייבים דווקא לרדת מההר ואז שוב לעלות ושוב לרדת. עניין זה דומה להליכה של האדם בעולם הזה, מעין הליכה הררית בה פעמים עולים ופעמים יורדים, וישנם זמנים לטובה וזמנים לרעה.

 

ממשיך המלך בדבריו ואומר: "היות שאני חוזה בכוכבים ואני רואה שאתה עתיד לרדת מן המלוכה" – כאן רמז המלך לבנו מה עליו לעשות וכיצד ינהג ויתחזק ולא יפול בדעתו כאשר ירד מן המלוכה, ועצתו היא – להיות "חוזה בכוכבים" – שמסתכל וצופה בכוכבים הנראים כנקודות אור מפוזרות ברקיע השמים השחור והאפל – כך צריך לעשות האדם בשעת ‘הירידה’ ממדרגתו ובעת הסתלקות הדעת "והחושך" הרוחני – להביט ולהסתכל על "הכוכבים" שלו, שהם אותן הנקודות הטובות שבו, שהם המעשים הטובים שזכה לעשות במשך חייו וכן לראות את  הרצונות הטובים שבו, ועל ידי זה יתעודד ולא יפול בדעתו ויוכל לאזור כוח לעליה הבאה.

 

"כמו כן תראה שלא תהיה לך עצבות כשתרד מן המלוכה, רק תהיה בשמחה" – כאשר האדם ‘בעליה’ רוחנית ומצליח לעבוד את בוראו כרצונו, או כשהוא מצליח במשהו מסויים – הוא כמובן מלא שמחה וחדווה, אולם עדיין אין ערבות שהוא באמת שמח מעצם עבודת ה’, כי יכול מאוד להיות שהוא שמח מה"אגו" שלו שתפח וגדל. דבר זה "נבחן" בעת ‘הירידה’ הרוחנית, כאשר "לא הולך לו" כרצונו והוא במצב של "ירידה מן המלוכה", אז מזהיר אותו אביו המלך: אף כשתרד מהמלוכה אסור לך לרדת מן השמחה, וכשתהיה בשמחה גם אני אהיה בשמחה…

 

 

הקב"ה אומר ל"בנו יחידו", שהוא כל יהודי ויהודי: אם כוונתך בעבודת ה’ היא באמת להסב לי עונג ונחת-רוח, אזי עליך לדעת שלא משנה לי באיזה מצב אתה נמצא – ‘עליה’ או ‘ירידה’ – כי חשוב לי מאוד שתשמח בי בכל מצב שתהיה, וכמו שאמר דוד המלך ע"ה: "אנוכי אשמח בה’" (תהילים קד). הוא לא אמר ‘אנוכי אשמח בהצלחות’ המדומות שלך. לכן דווקא בזמן ‘הירידה’ נמדדת האמת הזו, ועיקר הנחת-רוח שתסב לי בשעת ‘הירידה’ היא ההתחזקות במידת השמחה, דווקא במקום ‘הנמוך’ בו אתה נמצא.

 

"כי גם כשתהיה לך עצבות, אף על פי כן אני אהיה בשמחה על שאין אתה מלך, כי אינך ראוי למלוכה, מאחר שאינך יכול להחזיק עצמך בשמחה כשאתה יורד מן המלוכה" – זהו עיקר המבחן והנסיון העומד לך, אומר המלך לבנו, ואם תעמוד בנסיון זה יתברר שאתה ראוי למלוכה, ואם לאו – יתברר שאינך ראוי למלוכה.

 

המלך רוצה למסור את המלוכה לבנו בחייו, כלומר, הקב"ה רוצה שהצדיקים ימשלו בתפילתם והוא יקיים את רצונם, ובודאי לפני שנותנים לאדם רשיון נהיגה לרכב בוחנים אותו קודם אם הוא יודע לנהוג ברכב כראוי, ואם אינו יודע, הרי הוא מסכן את עצמו ואת הסובבים אותו, על אחת כמה וכמה כאשר הקב"ה רוצה להעניק לאדם "רשיון" להנהיג את כל העולם – הוא מוכרח קודם להעבירו "טסט". וזהו ה"טסט" שעובר בן המלך לפני שיזכה לתואר "צדיק מושל יראת אלוקים".

 

רבי נתן כותב בעניין זה (ליקוטי הלכות, חושן המשפט, הלכות העושה שליח לגבות חוב, ה"ב, סעיף כג):

 

"ושמחת עולם על ראשם, שזהו נאמר על הכתרים של נעשה ונשמע שאמרו בשעת קבלת התורה, ועל ידי השמחה זכו לבחינת צדיק מושל, בחינת ישראל ממשלותיו, כי על ידי גודל השמחה זוכים לבחינת צדיק מושל, בחינת ישראל ממשלותיו, שישראל מושלים בו יתברך, כביכול, כי הוא גוזר גזירה והם מבטלים, כמו שאמרו חז"ל, והכל על ידי השמחה של המצווה כנ"ל…"

 

אם אדם שמח בזמנים של ‘עליות’, אולם עצוב בזמנים של ‘ירידות’, ניכר כי השגחת הבורא והנהגתו אצלו כשני דברים מופרדים, לכן אינו זוכה לראות את האחדות והשלימות באחדות בהנהגת הקב"ה את הבריאה, וכבר אמרו חז"ל (ברכות ס): "יהא אדם רגיל לומר: כל מה שעושה הקב"ה – לטובה הוא עושה", וגם צריך לדעת שכל ניגון בנוי מצלילים עולים ויורדים, ואם יבחר האדם לנגן ולהאזין לניגון בעל צלילים עולים בלבד, הרי ניגון כזה הוא חד-גוני וצורם באוזניים, ואדרבא – ניגון כזה הוא רק רעש בלתי נסבל.

 

לכן עלינו לדעת, שהעליות והירידות בחיינו הם כמו תווים וצלילים העולים ויורדים, ואם "נאזין" להם ונצרפם יחד, על ידי שנקבל את שניהם בשמחה, נוכל "לשמוע" ניגון נפלא מאוד, וכל אחד מאיתנו יודע שהוא מעין "כלי נגינה" עליו מנגן הקב"ה את ניגונו האישי, שהיא מסכת חייו עלי-אדמות. כשנבין זאת, נדע שהקשיים והירידות הם טובות וחסדים נפלאים מאת הקב"ה.

 

"אבל כשתהיה בשמחה, אזי אהיה בשמחה יתירה מאוד" – הקב"ה שמח בכל מצב, ולפניו ישנה רק שמחה ואין עצבות כלל, כמו שאמרו חז"ל (חגיגה ה): "אמר רב פפא: אין עצבות לפני הקב"ה, שנאמר: הוד והדר לפניו עוז וחדווה במקומו", ואם כן, גם אם בן המלך לא יעמוד בנסיון, גם אז יהיה הקב"ה בשמחה. אולם אם יזכה בן המלך לעמוד בנסיון, אזי הקב"ה יהיה בשמחה יתירה מאוד, משום שאז תגיע הבריאה לתיקונה השלם, וכמו שהקב"ה היה מלך לפני הבריאה ולא היתה שום הפרדה באחדותו, כך תתוקן הבריאה וכולם יראו אחדות ה’ ומעשיו, ושכל מה שהוא עושה – לטובה הוא עושה.

 

כשסיפר רבי נחמן ‘איך פעם היו בשמחה’, הוא לימד אותנו כיצד אנו יכולים להיות בשמחה כאשר הצלילים יורדים, ואלה הם הזמנים והמצבים בהם אנו נוחלים לא פעם אכזבות, קשיים וכשלונות, כדי להתחזק ולעלות ביחד עם הצלילים.

 

כך סיפר רבי נחמן לתלמידיו "איך היו פעם שמחים!" גם במצבים של עצבות…