שירת הציפורים הטהורות
פרשת מצורע - הקול העיקרי של עם ישראל הוא קול הנבואה, שהוא הדיבור שהקב"ה מדבר עמנו. והמצורע, מכיון שדיבר לשון הרע, גרם להגביר את אחיזת הנחש בעולם...
פרשת מצורע
המצורע צריך להביא שתי ציפורים חיות טהורות ועל ידי זה מתקן את הקול של לשון הרע שהוציא בדיבורו, כי הציפורים גם כן מוציאות קול של צפצוף הציפורים, וקולן עומד כנגד הקול הלא טוב שהוציא המצורע, ובדרך זו מתקן המצורע את הקול הנ"ל.
הציפורים מרמזות על שני הכרובים (של ארון הקודש) שהם שתי ציפורים חיות טהורות, מכיון שהם נושאים כנפיים ומשם יוצאת הנבואה והקול אל משה רבנו ע"ה, כי משה היה שומע את הקול מדבר אליו מבין שני הכרובים ועל ידי זה היה מתנבא.
משה הוא רבן של הנביאים ודרכו היו מתנבאים כל שאר הנביאים. נמצא, שקול הנבואה היוצא מבין שני הכרובים אל כל הנביאים דרך משה, הם כנגד שתי הציפורים טהורות של המצורע, כמובא בדברי רבנו הקדוש (ליקו"מ, תורה ג) ובכך נתקן הקול.
הקול העיקרי של עם ישראל הוא קול הנבואה, שהוא הדיבור שהקב"ה מדבר עמנו. והמצורע, מכיון שדיבר לשון הרע, גרם להגביר את אחיזת הנחש בעולם, שהוא הקול של הסיטרא-אחרא, לכן צריך עכשיו להביא את שתי הציפורים הטהורות המרמזות על הקול היוצא מבין הכרובים, ובכך מחזיר המצורע את הקול לשורשו שבקדושה.
מצורע חשוב כמת מכיון שסתם את צינורות השפע של הקדושה על ידי הקול של הסיטרא-אחרא, אולם עכשיו, בהביאו את שתי הציפורים הטהורות, הוא פותח שוב את הקול והדיבור של הקדושה על ידי הציפורים הטהורות המרמזות על קול הקדושה כנ"ל.
עוד אומר רבנו הקדוש, כי הנגינה שבקדושה נמשכת משתי הציפורים הנ"ל, שמשם נמשכת מלכות הקדושה, ועל ידי הנגינה שבקדושה מתקנים את מלכות הקדושה, כי הקול הוא כנגד ספירת היסוד וכנגד צדיק יסוד עולם, שדרכו נמשך השפע שבקדושה. לכן, מי ששומע נגינה ממנגן כשר והגון, אומר רבנו הקדוש, טוב לו הדבר לעבודת הבורא, כי הנגינה של המנגן הכשר וההגון נמשכת מן הצדיק יסוד עולם, שהוא כנגד הקול היוצא מן הכרובים. על כן, מנגן שמקושר לצדיק זוכה שנגינתו תשפיע בנפש השומע שפע קדושה וטהרה כעין קול הנבואה היוצא מבין הכרובים.
הנגינה עצמה היא כנגד ספירת המלכות, לכן דוד המלך נקרא נעים זמירות ישראל, כי המלכות נתקנת על ידי הניגון, ודוד המלך ידע להמשיך בספר תהילים, ובכלל, את התיקון של המלכות, שהיא ק"ן ציפורים (שהם ק"ן מזמורי תהילים) על ידי הקול של הציפורים הטהורות, ועל ידם נתקנת השכינה הנקראת ציפור.
לכן כותב רבנו הקדוש (ליקו"מ, מ"ב) שכאשר מנגנים את התפילה מלבישים את השכינה בלבושים נהירין, כי על ידי הניגון נתקנת המלכות, וכפי שרואים בחוש שכל מלכות ומלכות, וכל מדינה ומדינה, יש לה ניגון מיוחד ששייך למדינה ולמלכות ההיא, ועם הניגון הזה היא מתגאה בשריה החשובים לפני מדינות ומלכויות אחרות, וזה הניגון שמראה כלפי חוץ לכולם כי הוא הסמל של אותה המלכות, כי כמו שהניגון הוא קולמוס הנפש בפרט, כך הוא הקולמוס של אותה המלכות והמדינה בכלל.
ולכן, כאשר המנגנים הם כשרים והגונים, הם יכולים להעלות את המדינה והמלכות בקדושה, כי הוא הסמל של הקדושה גם כן. בעניין זה ניתן לראות שלא מעט אנשים חזרו בתשובה על ידי ששמעו ניגונים קדושים וניגונים מצדיקים בשולחן השבת וכדומה, כי לניגון יש כח להמשיך את הלב, כמובא בספר "שמע שלמה", שהכהן היה ידוע אם מקריב הקורבן התעורר בתשובה בזמן הקרבת הקורבן, וכשהיה רואה שעדיין לא חזר בתשובה, היה מרמז ללוי לנגן ביתר שאת וביתר עוז כדי לעורר את לב החוטא בתשובה ולהעלותו לדרגה עליונה יותר על ידי הניגון, כי כח הניגון גדול ועצום מאוד, וכשהוא בקדושה אזי מתעוררות הנפשות לעבודת ה' יתברך, ובפרט בתפילה, בשמחה של מצווה, או כשאדם מזמר לעצמו, בינו לבין עצמו, כדי לשמח את עצמו, מכיון שעל ידי זה יכול יותר להתקרב לה' יתברך, או לפעמים על ידי ניגון המעורר את הלב – שאז כשמנגן ניגון של כיסופים וערגה, של חשק ותשוקה לה' יתברך, הוא יכול להגיע ממש לכלות הנפש והשתוקקות לבורא-יתברך מתוך דמעות של כיסופים או דמעות של גיל ושמחה.
לכל זה זוכה המצורע להמשיך בעולם, מכיון שהוא מביא את שתי הציפורים הטהורות, על ידי זה הוא מגביר את הקול של הקדושה, כי הוא עצמו עושה תשובה על ידי זה, ואז הקול של המצורע בעצמו נתקן. וזה העניין נקרא ניגון לתיקון המלכות מכיון שכל עליה בקדושה נקראת ניגון, כי יסוד הניגון הוא לעלות ולרדת בשיר, כמו היד העולה ויורדת בשעת הניגון (כמובא בליקו"מ, ס"ד), וכלל כל הירידות והעליות בעולם של כל אחד ואחד נקראות שיר וניגון, ועיקר העליה והירידה יש לשכינה הנקראת מלכות ישראל, שנמשלו ללבנה שפעם היא שלימה ופעם חסרה, וכן כאשר אדם עולה מדרגה, ובפרט המצורע שזוכה להפוך ממת לחי מכיון שהוא חשוב כמת כנ"ל – אזי העליה הזו נקראת ניגון. לכן עניין זה מרומז בשתי הציפורים חיות טהורות המצפצפות ומזמרות תדיר לה' יתברך. והמתבונן ב"פרק שירה" יראה כי החלק הגדול ביותר של שירה שייך לציפורים ולעופות.
נמצא, שעל ידי הניגון של הציפורים הנ"ל מתעורר המצורע ממיתה לחיים (וזה חלק חשוב בהקרבת קורבנו ותהליך היטהרותו) וחוזר הקול לשורשו. לכן אומר רבנו הקדוש, שהניגון שבקדושה נמשך משתי הציפורים הנ"ל, כי הן עומדות כנגד הקול של הסיטרא-אחרא ופה-הנחש, ועל ידי הניגון הזה עולים מבחינת מיתה, חס ושלום, לחיים, כי הניגון מחייה את הקדושה והמלכות.
לכן צריכים להיזהר לשיר ולנגן בקדושה מכיון שעל ידי זה מעלים את המלכות מנפילתה, עד שנזכה במהרה לניגונו של משיח דוד המלך, נעים זמירות ישראל, בגאולה השלימה במהרה בימינו אמן.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור