יש עצה ומוצא – פרשת השבוע בהר בחוקותי

פרשת בחוקותי

 

"לא יחליפני ואל ימיר אותו: טוב ברע או רע בטוב"

 

 

רבנו הקדוש סיפר מעשה – שהחליפו את בן המלך עם בן השפחה שהוא עבד, והעבד עלה למלוכה והשקר התגבר על האמת. דבר זה נמשך מהיכלי התמורות – שאדם מחליף את יצר הטוב ביצר הרע, ונותן כח ליצר הרע ועל ידי זה מגביר על עצמו את השקר.

 

רבנו הקדוש כבר סיפר במעשה "מבערגיר ועני" – שבת הקיסר היתה באה אצל הרוצח, שהוא הס"מ בעצמו, ולא ידעה מזה שהוא רוצח, והיו לו ציפורים של זהב שהיו חידוש נפלא שהיו עומדות על שיבולים ושרות, והשיבולים אינן נשברות. וכל זה עשה בתחבולות – שהיה מעמיד מאחורי הציפורים בני אדם בתוך חדר והם היו שרים, והיה נדמה שהציפורים שרות, ומחזה זה היה נראה יותר יפה ואמיתי מן האמת, כי על פי האמת ציפור לא יכולה לעמוד על שיבולת מבלי שהשיבולת תשבר.

 

מובן מדברי רבנו הקדוש, שהשקר לפעמים יותר יפה "ואמיתי" מן האמת, כי כך תפס הרוצח את בת הקיסר כשבאה לראות ולשמוע את הציפורים הנ"ל.

 

המלחמה הזאת, שלא להחליף את בן המלך עם בן השפחה, היא מלחמת יצר הטוב ביצר הרע, וכל זה עובר על כל אחד ואחד מאיתנו בכל יום ויום, כי היצר הרע בא לאדם בנסיונות ומראה את עצמו תמים וצדיק, כמו שכותב רבנו הקדוש (ליקו"מ, תורה א) – שיצר הרע דרכו להתלבש אצל האדם במצוות, ומזה נעשים מחלוקת, כי הוא חושב שזו מחלוקת לשם שמים. ובאמת, כל המחלוקות הנ"ל מגיעות מהכבוד והגאוה שלו ומן הקנאה והכעס והדמים העכורים שבתוכו.

 

על כן, צריכים להיזהר מאוד לא להחליף את הרע בטוב ואת הטוב ברע, כי היצר הרע מסמא את העיניים ומראה לאדם על רע – שהוא טוב ועל הטוב – שהוא רע, ובפרט על ידי כח המדמה (הדמיון) שמתגבר מאוד ומראה לאדם ההיפך מן האמת.

 

על זה אמר רבנו הקדוש (ליקו"מ תורה כה) – שצריך לקרוא היום ליצר הרע "כח המדמה", שמשם נמשכים היכלי התמורות ומשם יונוקות הקליפות. ולכן, כדי להינצל מהיכלי התמורות, צריכים להתקרב לצדיק אמיתי שיודע להבחין בין טוב לרע ובין רע לטוב, ויכול לברר לנו את הדמיונות, כי עיקר הדמיון הרע בא מן הכסילות והתאוות. אולם צדיק-האמת, שתיקן את כל זה, יכול להראות לנו מה אמת ומה שקר.

 

לכן, בסיפור של בן המלך ובן השפחה שנתחלפו, הגיעו שניהם אל תוך היער והיו רודפים אחר הבהמות והסוס, שהם הדמיונות והתאוות שלהם. אולם אחר כך בא איש היער והראה להם את הדרך איך לצאת מן הדמיונות, וגער בהם ואמר להם: חדל לרדוף אחר הבהמות, חדל לרדוף אחר העוונות. ונתן להם דרך כיצד להיחלץ מן היער והכניסם לביתו הפורח באויר, שהוא בית הקדושה והוא לא בעולם הזה, כי רק כשאדם מקשר את ענייני העולם הזה לענייני העולם הבא ומתנתק מהבלי העולם הזה לבחינת 'בית פורח', רק אז הוא זוכה לצאת מכח המדמה הנ"ל ומהיכלי התמורות.

 

וכך היה שאיש היער נתן להם דרך כיצד לצאת מן היער: הוא נתן להם את כלי הנגינה האמיתי, ששמים אותו על בהמה והוא מתחיל לנגן, וכלי זה הוא בחינת "עשרה מיני נגינה" שגילה רבנו הקדוש, שהם תיקון לפגם הברית ולכח המדמה, והם מסוגלים להפוך אפילו אדם שמונח בבהמיות לקדושה ולניגון, כי הצדיק יודע איך להוציא אותנו מהיכלי התמורות, ומגלה לנו את המדמה שבקדושה על ידי ה"כלי המנגן", שהוא בחינת עשרה מיני נגינה, שיכולים להוציא את האדם מן הבהמיות, שהיא המדמה, ומהיכלי התמורות.