“טיפ” קטן לאחוז בחבל הנכון

 

 

אמר שלמה המלך החכם באדם (קהלת ח): "יש הבל אשר נעשה על הארץ, אשר יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים, ויש רשעים אשר מגיע אליהם כמעשה הצדיקים".

 

מפרש רבנו נחמן את הפסוק הזה בצורה נפלאה עד מאוד, ומוציא ממנו רמז להנהגה פלאית שכל הרוצה לנהוג בה יכול לעשות כן בלי שום קושי, ויוכל על ידי זה להיות צדיק גמור.

 

כותב רבנו (תורה ק"ט): הבל – פירושו, הבל פה היוצא דרך הגרון מהאנחה שנאנח כל אחד כפי ערכו. צדיקים ילכו – ופושעים יכשלו. כלומר, יש אדם שהיה רשע כל ימיו ומתאנח על העבר ומתחרט על מעשיו הרעים. ויש, חס ושלום, אדם שהיה צדיק בתחילה ומתחרט על דרכו הטובה, וגם הוא נאנח על כך.

 

והנה, יש לאדם בחירה חופשית במה לבחור – בחבל הקדושה (בדרך כלל פירוש המילה "חבל" דהיינו "חלק" הקדושה, אבל כאן הוא גם כפשוטו חבל המקשר את האדם אל הקדושה) או להיפך ח"ו. ומי שמקדש את עצמו מקשר עצמו בחבל הקדושה, ומי שמטמא את עצמו מקשר עצמו לחבל הטומאה.

 

האנחה היא בחינת מיתה בגוף ונפש. מיתה בגוף – כמו שאמרו רז"ל: אנחה שוברת גופו של אדם. מיתה בנפש – לומדים ממה שכתוב בתהלים: "תוסף רוחם יֽגְוָעוּן". כי קודם המיתה נתוספת הרוח ואחר כך יֽגְוָעוּן. וכמו כן היא האנחה, שאם תדקדק ותעיין בה איך היא נמשכת אל הגרון, תראה שהיא בחינת "תוסף רוחם" כי לשעה קלה נֽתוֹסֵף רוחו ועוד רגע תֽגְוַע ותאסף. כלומר, שפעולת האנחה היא כעין מיתה בזעיר אנפין.

 

מי שנאנח על העבירות שבידו ועל ריחוקו ממידות טובות ומן הקדושה, ורוצה לשוב בתשובה, אזי באנחה זו הוא נִגְוַע ונאסף מן הרע שבידו, בחינת: "תוסף רוחם יגועון", ונדבק אל הקדושה. כלומר שמפסיק חיותו שהיתה מן הרע, ומקבל עכשיו חיותו מן הקדושה. וכן להיפך ח"ו.

 

וזה פירוש הפסוק: יש הבל – דהיינו ההבל פה מהאנחה. יש צדיקים – שנאנחים על מעשיהם הטובים ומתחרטים עליהם ויוצא הבל מפיהם. ומגיע אליהם כמעשה הרשעים – דהיינו שנדבקים אל הטומאה. ויש רשעים – שנאנחים ומתחרטים על מעשיהם הרעים, ומההבל היוצא מפיהם – מגיע אליהם כמעשה הצדיקים, דהיינו שנפסקים מן הטומאה ונדבקים אל הקדושה.

 

והכלל – כי את זה לעומת זה עשה האלוקים, ובהכרח שיקבל חיות מאחד מהחבלים הנזכרים – חבל הקדושה או חבל הטומאה – ותיכף שהאדם מתנתק ונפסק מחבל זה, הוא נדבק בחבל שכנגדו. על כן טוב להרגיל את עצמו להתאנח על מעשיו שאינם טובים, ולכסוף ולהשתוקק בתוקף אנחתו לשוב להשם יתברך, כי על ידי אנחה זאת, נפסק מחבל הטומאה ונקשר לחבל הקדושה.

 

כותב רבי נתן:

 

עוד מצאתי בכתב יד החברים מעניין זה, ומבואר שם בביאור יותר מגודל מעלת יקרת האנחה דקדושה. כי מבואר שם, שהאנחה שמתאנח האדם על עוונותיו, או על מיעוט השגתו, הוא יותר טוב מכמה סיגופים ותעניות. כי בתענית משבר רק את הגוף לבדו, ואילו באנחה משבר כל הגוף, וגם מחליף את הנפש והחיות שלו מרע לטוב. כי ההבל של האדם, הוא חבל המקשר הנשמה למקום שורשה, לטוב או להיפך ח"ו. וכשמתאנח הוא בבחינת: "תוסף רוחם יגועון", ואזי נפסק מהחבל שהיה מקושר מתחילה ונתקשר לחבל אחר כפי האנחה שנאנח.

 

זו היא עצה חסידית מובהקת, דהיינו שלפני שזרחה שמשו של אור שבעת הימים מר"ן הבעל שם טוב הקדוש, היו המגידים סובבים בעיירות ומוכיחים את ישראל על עוונותיהם וריחוקם מן התורה, והיו ישראל נבהלים ונופלים מאוד מזה למרה שחורה ועצבות, וכל שכן שרוב עמי הארצות לא ידעו מה רוצים מהם בכלל, מחמת שבקושי ידעו קרוא וכתוב, והיו המגידים מוכיחים אותם על ביטול תורה וכדומה, דברים שאינם שייכים להם כלל, כי בקושי החזיקו בחלק כלשהו ביהדות, עד שבא הבעש"ט ולימד את העם דרכים להתקרב אל השם ממקום שהם עומדים שם, דהיינו דרכים המתאימות למדרגה שלהם. ולימד אותם לשמוח ביהדותם ובכל נקודה טובה, ולהרגיש קירבת השם בפשיטות בכל מצווה שמקיימים.

 

דרך החסידות היא שלא להלחם עם הרע – אלא לחזק את הטוב, והרע ממילא נופל. וכך היא עצה פשוטה זו, שלימד אותנו רבי נחמן ממשיך דרך החסידות – שעל ידי האנחה הפשוטה, שאדם נאנח על ריחוקו מהשם, הוא מדבק עצמו בקדושה ויכול להיות צדיק גמור על ידי זה בלבד, בלי תעניות וסיגופים ועבודות קשות, כמו שמובא בפסוק הנ"ל: "יש רשעים אשר מגיע אליהם כמעשה הצדיקים", דהיינו שאפילו מי שהוא רשע גמור יוכל לבוא למעלת הצדיקים על ידי אנחתו שנאנח על מעשיו הרעים.

 

עצה קלה ומועילה. יהי רצון שנזכה לקיימה בפשיטות ובתמימות. אמן.