לעמוד בנסיון
אדם שמודע לתנודות של עליה-ירידה, לא נבהל ולא נרתע. הגעת למעלה? בודאי שזה משמח ונותן מרץ להמשיך הלאה. הגעת גם למטה? אז מה?! גם בנקודה זו ממשיכים...
אדם שמודע לתנודות של עליה-ירידה, לא נבהל
ולא נרתע. הגעת למעלה? בודאי שזה משמח ונותן מרץ
להמשיך הלאה. הגעת גם למטה? אז מה?! גם
בנקודה זו ממשיכים…
מעשים רבים עושה האדם בחייו. אולם בכל פעם שאדם עושה מעשה טוב, הוא זוכה לעלות למדרגות רוחניות גבוהות יותר מקודמותיהן. אחת הדרכים שיכול האדם להגיע להתעלות זו, היא בעזרת אותם נסיונות שהוצבו בפניו, כאשר העמידה בנסיונות אלו מהווה את קרש קפיצה שמעלה ודוחפת את האדם מאוד כלפי מעלה.
אולם יש פעמים שנסיונות אלו נראים קשים מנשוא, והעוצמה הגדולה שהאדם נתקל בה, כתוצאה ממפגש כזה, לעיתים מייאשת אותו – איך אני אצליח? זה בלתי אפשרי! אני כבר לא עומד בזה!. לא פעם מרגיש האדם שהוא נמצא בעיצומה של משימה בלתי אפשרית, שאין באפשרותו להתמודד איתה, לכן גם הוא מחליט ‘להרים ידיים’ מראש ולעזוב את הזירה.
ישנו סיפור על מלך אחד שהיה לו בן חכם מאוד, והוא היה מתפאר ושמח מאוד בחוכמת בנו. יום אחד החליט המלך לאתגר את חוכמת בנו, ואמר לו: בני היקר, באחד מהחדרים ישנו סלע גדול מאוד, הייתי רוצה שתעלה אותו לעליית הגג. בן המלך חשב וחשב, ניסה לטכס עצות ותחבולות, אך ללא הועיל.
עברו מספר ימים, של נסיונות כושלים להעלות את הסלע לעליית הגג, ובן המלך שב אל אביו והודיע לו שהוא לא הצליח למלא את בקשתו, בטענה שהסלע גדול וכבד מאוד, ואין שום דרך לבצע את המשימה הקשה הזאת.
הביט המלך בבנו בבפליאה ואמר לו: אני מתפלא עליך, כזה חכם ולא מצאת פתרון לדבר?!. אם כן פתרון פשוט לי אליך: אומנם אתה צודק, את הסלע אי אפשר להעלות כמו שהוא, שלם וגדול, לעליית הגג. רק חשבתי לתומי שבעזרת חוכמתך העצומה תבין, שכל מה שהיית צריך לעשות כדי להעלות אותו למעלה, הוא רק להשתמש בפטיש! אם היית שובר את הסלע בעזרת הפטיש לחתיכות קטנות יותר, היית מצליח להעלות את הסלע, והיית מבין עד כמה המשימה היתה פשוטה.
סיפור זה מחזק וממחיש, בעיקר את המתמודדים המיואשים, שיש דרך ‘להרים’ סלע ענק, גם אם נראה שאין שום פתח ומוצא, איך לעשות זאת. אך יש ויש! נכון שאי אפשר להתמודד עם הנסיון כשהוא ‘שלם’ – גדול וקשה מנשוא, אבל בהחלט יש עצה ויש מוצא וכל מה שנדרש מאיתנו לעשות, זה רק ‘לפרק’ אותו.
הרב יעקב ישראל קנייבסקי זצ"ל ("הסטייפלר") שגוייס לצבא הרוסי בכפייה, נותן לנו דוגמא כיצד ‘מפרקים’ את הנסיון, וכך סופר:
בעת שהיה הרב במשמרת-לילה עם חייל נוסף (רוסי), היה להם רק מעיל אחד (ועם מעיל זה הם עשו ‘תורנות’ כל כמה שעות כדי להתחמם). וכידוע, הקור בלילות רוסיה מקפיא את העצמות. באחת הפעמים כשסיים החייל הרוסי את משמרתו, הוא תלה את המעיל על העץ, אולם שכח להוריד אותו משם עבור בן זוגו למשמרת. ודבר זה היה לפני יום השבת.
בליל שבת, כשהגיע זמן המשמרת של הרב קנייבסקי, המעיל עדיין היה תלוי על העץ. אבל מה לעשות? את המעיל אי אפשר להוריד מן העץ, ומצד שני, הקור… כאן ‘פירק’ הרב את הנסיון הקשה הזה, כשאמר לעצמו לאורך כל המשמרת: לא נורא, עוד חמש דקות, עוד חמש דקות. וכך היה עד סוף המשמרת – לילה מקפיא ללא מעיל, אך עם הצלחה עצומה של עמידה בנסיון.
באחד ממכתביו כתב הרב קנייבסקי זצ"ל לתלמידו (כדי לחזקו בעת נסיון קשה שאיתו נאלץ התלמיד להתמודד) את הדברים הבאים: "…וצריך לדעת, כי בכל פעם שעומד בנסיון, מקל על ידי זה את הנסיון על להבא, כי כן טיבעה של מידה זו (אותו נסיון קשה של התלמיד) – דמרעיבו שבע, כמו שאמרו חז"ל (סנהדרין קז), ובמשך הזמן כמעט שלא ירגיש שום נסיון מכל זה, והוא בדוק ומנוסה…"
התורה מלמדת אותנו שלכל אדם תפקיד ייחודי משלו, ולביצוע תפקידו הוא מקבל את הכלים והכוחות הייחודיים שמתאימים בדיוק לנסיונות שבפניהם הוא ניצב. לעולם לא יטיל הקב"ה על האדם תפקיד שהוא לא מסוגל לעמוד בו, ובפרט כאשר מדובר בנסיון. ראייה לכך אנו מוצאים בספר תהלים (קמז) שם אומר דוד המלך: "הנותן שלג כצמר, כפור כאפר יפזר" – לא יהיה שלג יותר מהצמר המסופק לאדם כדי שיתכסה בו. לכן גם הכפור מפוזר כאפר, כמידת העצים שמצויים באותה העת כדי לחמם את האדם. כלומר, הקושי קיים, אך גודלו לא יעבור את קצה גבול היכולת של התמודדות האדם בזמן הנסיון.
מכיון שקיבלנו כוח מיוחד לתפקיד המיוחד לנו, עלינו לעשות הכל כדי לאמץ ולהשקיע אותו בזמן הנסיון, כדי שלא ניפול ברוחנו או לייאוש, חלילה. הייאוש הוא אחת המחלות הרוחניות הקשות, ולרוב הוא נובע מתוך חוסר הצלחה או חוסר עמידה בנסיון. לכן רבי נחמן מברסלב שם דגש חשוב מאוד על העניין של – אין יאוש כלל בעולם! ולו רק כדי לחזק ולעודד אותנו, ולמנוע תוצאות של ‘שיתוק’ האדם והפלתו הרוחנית עד עפר. בנוסף לכך, כל מה שאדם ינסה לעשות בזמן שהוא מיואש, יהיה ללא הצלחה, הוא לא יאמין בכוחות שניתנו לו, הוא לא יהיה מסוגל לראות את עצמו אחרת ממה שהוא נראה עכשיו, והכל רק בגלל אותו יאוש שנגרם כתוצאה מחוסר עמידה בנסיון, או במילים אחרות, יראה את עצמו ככישלון מוחלט.
חז"ל חיזקו אותנו בעניין זה כשאמרו: "אל תהי רשע בפני עצמך" – אל תתייחס אל עצמך כאל רשע, ואל תדמה את עצמך לפחוּת, כי אז ההערכה העצמית שלך תהיה נמוכה, והייאוש המר שאליו תיפול יוביל אותך עד לדיוטא התחתונה – שאין שום טעם להתאמץ ולהתעקש לעשות טוב, הרי ממילא הכל אבוד. לכן אסור לאדם להרשיע עצמו בעיני עצמו ולחשוב מחשבות מסוג זה.
תגובות של חוסר נכונות להתמודד עם הנסיון, או הגעה למצב של ייאוש טוטאלי, הן ה"הפי אנד" בתסריט של היצר היצר הרע. ואין יצרו של אחד דומה ליצרו של חברו, וכל אדם ונסיונו האישי, לכן כל אחד יוכל להרגיש את ה’רגל’ ששם היצר, כדי להפיל אותו בזמן הנסיון.
אולם חשוב מאוד לדעת! הנפילה האמיתית היא לא חוסר ההצלחה בזמן הנסיון, אלא הייאוש והעצבות שאליהם נופלים כתוצאה מהכישלון. ‘להרים ידיים’ לנטוש את הזירה, ואפילו לא לנסות להתמודד בפעם הבאה. כדי ‘לחזק’ אתכם בנקודת משבר זאת, ידאג היצר לתרץ ולשכנע בצורה ‘הולמת’, שעשיתם את הצעד החכם ביותר.
כאן מתחילה הטעות. אין דבר כזה "הכל" או "כלום", זה השקר של היצר שבנו, שכל מגמתו היא להכשיל ולייאש אותנו בכל מחיר, ולא נותן לנו ליהנות מההצלחות שלנו. מאידך, גם לא להתחזק מהכישלונות שלנו. אסור להסכים עם מחשבה כזאת מכיון שאל המסע הרוחני של כל אחד מאיתנו מתלווים הנסיונות והקשיים, וכן – גם הכישלונות שמתגלים כהכרחיים מאוד. ברגע שאדם זוכה לראות בנסיונות, הן בהצלחה והן בכישלון, קרש קפיצה להתחזקות, התעלות והתחשלות, הוא מבין שהם הוצבו שם בכוונה ולטובתו, ואחרי כל ירידה באה עליה ולהיפך. הכל נועד כדי להתקדם הלאה בצורה אמיתית, לא רק בעליה תמידית של אינסוף הצלחות.
אדם שמודע לתנודות של עליה-ירידה, שהן תוצאות של עמידה או אי עמידה בנסיון, לא נבהל ולא נרתע. הגעת למעלה? בודאי שזה משמח ונותן מרץ להמשיך הלאה. הגעת גם למטה? אז מה?! גם בנקודה זאת ממשיכים הלאה, מכיון שהדרך היא רק כלפי מעלה. מצב זה, של עליות וירידות, מזכיר את הסולם בחלומו של יעקב אבינו: "מלאכי אלוקים עולים ויורדים" – ההתקדמות נעשית בצורה של עליה וירידה, לעיתים מצליחים ולעיתים נכשלים ומן ההכרח לעבור משברים והתנסויות. בנקודה זאת חשוב מאוד להתבונן – מה רצה הקב"ה ללמד אותי, אילו נקודות עלי לחזק, מהם הכלים שאני מקבל בדרך העולה?
בעזרת הנסיונות וקבלתם באהבה, זוכה האדם להסתכל על חייו עם מבט חיובי יותר. הוא מבין שיש מסר ולימוד בכל דבר, במיוחד כשאחד האמצעים ללימוד זה, הוא הנסיון. אז נכון שלפעמים זה קשה, ולפעמים גם קשה מאוד, אך "לפום צערא אגרא" – השכר ניתן לפי הצער והמאמץ שהושקעו, מכיון שבוחן כליות-ולב שם דגש על המאמץ ועל הצער שהושקעו בעת המעשה ולא רק על כמות המעשים, ובסופו של דבר התוצאות הברוכות של הנסיון ניכרות על פני השטח.
הנסיון משמש כנקודת מבחן לאדם אם יתגבר על יצריו ויבחר בדרך הישרה. וכמו שהסברנו, הוא גם חיוני להתעלות הרוחנית של האדם ולהתחזקותו. אולם אל לו לאדם להזמין לעצמו נסיונות, ואמרו חכמים: "לעולם אל יביא אדם עצמו לידי נסיון" – לא פותחים דלת בפני הסכנה! אם הנסיון ניתן לאדם על ידי ההשגחה העליונה, רק אז הוא צריך להשקיע את כוחותיו ומאמציו כדי שיוכל להתמודד מולו, אך לא להזמין אותו מכיון שאין שום ביטחון שהאדם יוכל לעמוד בנסיון כזה.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור