אוצרות המלך

אוצרות המלך

היה היה מלך שמדינתו הייתה במלחמה עם מדינה שכנה. המלחמה ארכה זמן רב, משך חמש שנים ללא הפסקה והייתה עקובה מדם. שני הצדדים סבלו סבל רב ומיותר, וסיום היריבות לא נראה באופק, הסכסוך והשנאה רק הלכו והחמירו.

אחד משרי המלך החכמים הציע למלך לפנות לציבור כדי למצוא עצה ייעוצה בדבר סיום המלחמה. "הוד מעלותו, אולי יש אדם בעל עצה ותבונה כיצד ניתן לסיים את המלחמה המרה הזו ללא הפסדים מיותרים" אמר השר למלך, "רעיון נפלא מאין דוגמתו!" ענה המלך בצהלה. ולמחרת יצאו הכרוזים בדבר המלך "לכל עמי היקר, אנו נמצאים במצב חירום, כבר למעלה מ-5 שנים במלחמה עם שכנתנו, ומחפשים פתרון הולם לסיום המשבר. כל מי שייתן עצה טובה יקבל שעה שלמה באוצרות המלך!"

האספסוף שפשף את עיניו היטב ולא האמין למראה הכרוז, "שעה בגנזי המלך?! הייתכן..??!" כולם שמחו והלכו לטכס עצה.  אחד מפשוטי העם הגהה רעיון פנטסטי וגאוני שהביא לסיום הלחימה וזכה בפרס הגדול. "בעוד שבועיים מהיום עלייך להתייצב בארמון המלך על מנת שתוכל ליטול את שכרך". האיש היה נרגש, המום ומסוחרר בלי סוף, כל היום הלך שמח וצוהל, שמח ורוקד ומחכה לרגע המיוחל.

אך דבר אחד הפריע למלך, שעה בגנזי המלך משמעותו הון תועפות. אותו אחד שיזכה עלול לקחת אוצרות יקרות ב60 דקות ולמלא את שקיו במלוא חופנים ואני ייצא נפסד ומרושש.. חשב בליבו וקרא מיד לשר שהגהה את הרעיון. "שרי היקר, שעה שלמה באוצרות המלך פירושו ריקון משמעותי של אוצרותיי.. מה נעשה?!" ענה השר הנלהב, "אל דאגה מלכי היקר, אני אטפל בזה יופי יופי, אתה, תנוח דעתך!"

וכך היה, למחרת בבוקר יצא השר לביתו של הזוכה ופנה בסודי סודות לאשתו, "אנא אמרי לי מה בעלך אוהב, איזה אוכל ומטעמים? יש בופה מיוחד? איזה מוזיקה אוהב לשמוע? איזה סגנון בגדים לובש? האם יש לו תחביבים מיוחדים, משהו שהוא אוהב לעשות, לשמוע, למה הוא מתחבר…?"

וכך השר אסף ודלה פרטי מידע אודות מיודענו, חזר לארמון וציווה על כל המשרתים לסדר את שאהבה נפשו.

היום הגדול הגיע והזוכה המאושר נכנס לחדר הנוצץ, מיד קפץ עליו השר ואמר לו שיש לו שעה אחת בלבד בגנזי המלך והוא יכול לאסוף ולקחת ככל אשר עולה על רוחו, "אבל שים לב ידידי היקר", פנה אליו השר, "דאגנו במיוחד בשבילך למטעמים ולאוכל שאתה אוהב, עבורך יש פה את המוזיקה שערבה לאוזנייך, התחביבים שלך..". עיניו של הזוכה אורו והוא כמעט התפקע מרב שמחה ואמר "אתה צודק! יש לי שעה זה עוד המון זמן.. אני אלך קצת לנפוש ולנוח, אשתה ואוכל מכל הכל טוב הזה שהכנתם עבורי, קצת ארקוד ואשמח, יש פה את כל הטוב שאני אוהב.. אחר כך אתפנה לאסוף כמה אוצרות.." וכך עבר לה השעה בין הרף.. לפתע צלצלו הפעמונים והשר נכנס, "יקירי, נגמרה לך השעה, צא החוצה ומיד!" "ממהה?" צרח מיודענו, "הכיצד? רק עכשיו נכנסתי.." וכך יצא כלעומת שבא ללא שום אוצר. הסיפור הזה נשמע לכם מוכר..? לצערי הרב לכולנו.. היצר הרע שכל הזמן מנסה לסלק אותנו מגנזי המלך-הלוא הוא כבוד הקדוש ברוך הוא.. מפריע לנו בתפילה, בבית הכנסת, בעשיית מצוות, חוטף לנו את המעשים הטובים, החסדים, את השמחה, את ההתבודדות.. וכך השעה שהם החיים נגמרים בין עף אבל אח"כ כבר מאוחר..