בריאות הגוף והנפש

 

 

כולנו מכירים ומודעים לערך העליון של הבריאות והשפעתה על חיינו.

 

גם בעולם הרחב ישנה הכרה והערכה לבריאות, אבל כתנאי הכרחי להישגים חומריים שלרוב מספקים מעמד, נוחות והנאה, והמאמצים הרבים המוקדשים בנושא הבריאות הם עצומים.

 

אנו עדים לכך בעיקר בתחום המזון המציף אותנו בשפע של שיטות ועצות, דיאטות ומזון טבעוני, סוגים שונים של ויטמינים ותוספי מזון, כשהמטרה העיקרית שלהם היא שיפור בריאות גופנו. גם בתחום ענף הספורט יש מבחר עצום של פעילויות לטיפוח הבריאות – מכוני כושר ובריאות, פעילויות שונות המטיבות עם אברינו הפנימיים כמו הלב, הליכה, ריצה ועוד.

 

תרבות הבריאות התפתחה והפכה לחרושת שלמה של מפעלים וחנויות, אירועים, פרסומים ומסעי הסברה, סקירות תקשורתיות ומה לא?! אבל לרוב, עיקר ההשתדלות שלנו למען בריאותנו מסתכמת בבליעת ויטמינים או התעניינות תוך כדי שיחות עם חברים או שכנים, ש’קיבלו’ על עצמם לשפר את בריאותם. השתדלות די פאסיבית, אפשר לומר.

 

אולם "חלק ה’ עמו יעקב חבל נחלתו" שהוא עם ישראל, ניחן במטרה שונה של בריאות הגוף והנפש מכל המקובל בעולם הרחב. עבורנו, בריאות תקינה מהווה תנאי הכרחי לחיים שעיקרם הוא עבודת הבורא וקיום המצוות. לא בכדי נאמר בתורה "ונשמרתם לנפשותיכם", מצווה כה חשובה עד שחז"ל סמכו אותה במצוות זכירת מתן תורה – "הישמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח…יום אשר עמדת לפני ה’ אלוקיך בחורב".

 

"הישמר לך" – לומר לנו שעלינו לשמור על הגוף. בריאות הגוף היא תנאי חשוב וחיוני מאוד לשמירת מצוות התורה, משום שרובן תלויות בפעולה גופנית, וכשהגוף אינו בריא הדבר גורע מעשיית המצוות בשלמות.

 

הרמב"ם, הידוע בגדולתו העצומה בתורה וברפואה, ובספרו "משנה תורה" הקדיש פרק שלם המדריך את האדם בנושא תזונה נכונה, נקיות הגוף, רחצה ועוד, אומר: "הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי ה’ הוא, שהרי אי אפשר שיבין או ידע דבר הבורא והוא חולה, לפיכך צריך האדם להרחיק את עצמו מדברים המאבדים את הגוף ולהנהיג את עצמו בדברים מבריאים ומחלימים".

 

עלינו לזכור עובדה חשובה –  אנו מורכבים משני חלקים, מגוף ונשמה, לכן עלינו לטפח את הבריאות של כל אחד מהם.

 

בורא העולם הטביע בנו יצרים כדי שלא נזניח את צרכיו של הגוף. אולם סיפוק היצרים מעבר למידה עלול לגרום נזק לגוף ואף לנשמה. אחת הדרכים לשמירה על בריאות הגוף בעניין היצרים היא על ידי ריסונם ושליטה עליהם, כמו כן אכילה נכונה, פעילות גופנית, שעות שינה הנצרכות לבריאות הגוף וכדומה.

 

גוף בריא מהווה כלי יעיל כדי שהנשמה תוכל להתקיים בעולם הגשמי. ברדתה אל העולם היא מתלבשת בתוך הגוף החומרי על מנת להשיג את מטרתה, אך את החלק המעשי של הגשמת מטרתה בעולם הזה, רק הגוף יכול לבצע (המצוות המעשיות הכרוכות בשיתוף פעולה עם הגוף, כגון: גמילות חסדים, ביקור חולים ועוד מצוות רבות). לכן, עלינו לספק לגוף את צרכיו החיוניים ואת נקיותו כדי לקיים שיתוף פעולה פורה בין השניים. כלומר, וויסות היצרים ושליטה עליהם, כפי שהזכרנו, וכמו שאומר הרמח"ל: "שישתמש האדם מן העולם לצורכו…דהיינו, שלא יהיה בו דבר ממה שמנעו ואסרו הא-ל יתברך שמו, ושלא יהיה אלא הראוי לבריאות הגוף וקיום חיותו על הצד היותר טוב, ולא כפי נטיית החומר ותשוקתו למותרות…ויהיה הגוף מוכן ומזומן שתשתמש בו הנשמה לצורך עבודת בוראו, ושלא ימצא לה עיכוב בהעדר הכנתו וחולשתו…כי גם זה מצווה עלינו".

 

מובן מדברים אלה, שהשתדלות מצידנו בעניין זה תאפשר לנו חיים איכותיים יותר. השגחה ראויה על הגוף וצרכיו, שליטה וריסון התאוות והימנעות מהרגלים לקויים, יאפשרו לנו הארכת חיים ואף יחסכו מאיתנו מחלות ופגעים רבים, משום שבריאות לקויה גורמת לתיפקוד גרוע, מחלות ואף לעצבות.

 

אחת הדרכים שנותנת לנו התורה הקדושה, על מנת לשמור על בריאותנו, היא שמירה וקיום המצוות לפרטיהן, ושם נאמר: "אם שמוע תשמע לקול ה’ אלוקיך, והישר בעיניו תעשה והאזנת למצוותיו ושמרת כל חוקיו, כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך, כי אני ה’ רופאך". יתירה מזו, ברכתו של הקב"ה נמשכת לתוך המזון היומי שלנו, וברכה זו מגינה על בריאותנו: "ועבדתם את ה’ אלוקיכם וברך את לחמך ואת מימיך והסרתי מחלה מקרבך".

 

נכון, את התורה אנו מצווים לשמור ולקיים כי כך ציווה הבורא, ולא ורק על מנת לשמור על בריאותנו, אולם קיום המצוות ואורח חיים כפי שציוונו הבורא מהווה שביל לחיים בריאים ותקינים בנפש ובגוף, הרי קיבלנו הבטחה על כך.

 

אומר רבי נחמן: צריך כל אדם לרחם מאוד על בשר הגוף, כדי שיוכל להראות לו מכל הארה ומכל השגה שהנשמה משיגה. הגוף צריך לדעת מהשגותיה של הנשמה, ככתוב: "ומבשרך לא תתעלם", שלא תעלים עיניך מלרחם על בשרך, דייקא בשר גופך. האדם צריך לרחם מאוד על גופו ולזככו כדי שיוכל לדעת אף הוא מכל ההארות וההשגות שהנשמה משיגה, כי לנשמה יש יכולת להשיג תמיד דברים עליונים, אבל הגוף אינו יודע מהם.

 

וכשהגוף נמצא בבחינה זו, כשהוא צח, הוא מסייע לנשמה להתעלות. ובנוסף, כשהאדם נמצא בזמנים של ירידה אך גופו מזוכך, יש לנשמתו כלי ראוי כדי להתרומם ולחזור למדרגתה, כי כשהגוף טוב וכשר ואינו נלכד בתענוגים, יכולה הנשמה לחזור על ידי תענוג זה למעלתה, לתענוגים שלה. אולם כשיש לגוף עזות, דהיינו תאוות ויצרים לא מרוסנים, הנשמה לא יכולה להתקרב אליו ולהודיע לו מההשגות שלה. (ליקוטי מוהר"ן ח"א, כב)

 

מדברים אלו אנו מבינים ששיתוף הפעולה בין שני החלקים המרכיבים את האדם, גופו ונשמתו, הוא הכרחי וחיוני, הן להתעלות הרוחנית והן לגשמית וכמובן לבריאותו (הנפשית והפיזית) ומסביר רבי נחמן: מכיוון שיש לאדם שלום בעצמיו – שלום בין גופו ונשמתו – נתתקן ברוחניות, וממילא כשמתתקן ברוחניות מתתקן גם בגשמיות. כלומר, כל חלק משפיע בתיקונו על החלק השני, והכל תלוי בשיתוף הפעולה ובשלום ביניהם.

 

בנוסף למצווה המפנה את תשומת ליבנו ומדגישה את נושא הבריאות – "ונשמרתם לנפשותיכם" אשר לה חשיבות מיוחדת, המורה לנו לעשות השתדלות מסוימת על מנת לשמור על הגוף מפגעים ונזקים, הנגרמים כתוצאה מחוסר אכילה נכונה או חוסר שליטה וריסון היצרים, ובנוסף לחשיבות שיתוף הפעולה בין הגוף לנשמה – ישנה הפניה למצווה חשובה מאוד, שאף היא מהווה תמריץ לחיים איכותיים יותר והיא – מצוות השמחה.

 

את קיום מצוות השמחה עלינו לאמץ במידה שווה, ואולי יותר, למרות שאנו מאמצים, מטפחים ומקיימים הרגלים בריאותיים וגופניים התורמים לבריאות תקינה.

 

עכשיו, אם כן, ברור לנו מה צריך לעשות כדי לנהל אורח חיים בריא: עלינו להיות בשמחה, ואנו גם מבינים, ואולי גם יודעים, מה כדאי ומותר לאכול ומה אסור ומזיק. אנו גם מודעים לעובדה שפעילות גופנית אף היא חיונית מאוד, אבל לא תמיד אנו מיישמים ידיעות אלו בפועל.

 

חשבתם פעם למה זה קורה לנו?

 

אז ככה, המרוץ של חיי היום-יום, שלרוב מלווה בתחושות נפשיות של מתח, לחץ כללי, לחץ חברתי, חוסר ביטחון בתוספת חרדה עצבות ורוגז, שהופכים לעצבנות יתר, שעמום ועייפות – הם אלה המקלקלים לנו את השמחה וגורמים להזנחה גופנית, עד כדי איבוד הרצון ליישם בפועל את הידיעה והצורך לדאוג לבריאות גופנו ונפשנו.

 

בנקודה זו, של הזנחה גופנית המובילה לדיכאון וייאוש, מתחיל קלקול השמחה. או-אז אנו מתחילים את החיפוש אחר החסרונות שלנו, כדי "לחזק ולתרץ" את היותנו במצבי עצבות, כשלרוב הטענות: אני עצוב כי אני לא מושלם, אני מדוכא כי לא הצלחתי או נכשלתי. אבל אסור לנו לשכוח – שהכל לטובה! שיש בנו צדדים חיוביים ונקודות טובות, שבכל רגע אנו יכולים להתחיל מחדש. וכשאנו מפנים את תשומת ליבנו אל מה שאסור לנו לשכוח,  נצליח לפעול ולתרום רבות לשמחת חיינו ולבריאות נפשנו.

 

שאיפות מוגזמות וציפיות לא מציאותיות מעצמנו, אף הן גורמות לקלקול השמחה ו’נספחיו’ של קלקול זה: ייאוש, עצבות, כעס, דיכאון ושות’. עדיף לנו לשמוח בהישגים שיש בידינו, המלווים בהתקדמות מדודה ונכונה, מאשר לבנות גורדי שחקים של תוכניות לעתיד, שעל פי רוב נשארות בגדר מחשבה בלבד, ואי הגשמתן תורמת למתחים נפשיים, אכזבה, תדמית נמוכה, וכמובן לקלקול השמחה.

 

לכן אומר רבי נחמן: "מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד!" ואף נותן לנו עצה נפלאה: "ולהתגבר להרחיק העצבות והמרה השחורה בכל כוחו, כי כל החולאת (המחלות) הבאים על האדם, כולם באים רק מקלקול השמחה". (ליקוטי מוהר"ן ח"ב, כד).

 

כשאדם נמצא בשמחה, הוא זוכה להתגבר על הקלקולים של השמחה, ואף להרחיקם ממנו. לכן ראוי לנו לעצור לרגע ולחשוב, להתבונן בדברים הקטנים ההכרחיים לקיומנו, לדעת להעריך את כל המתנות שקיבלנו מבורא עולם, כל אחד לפי כישוריו, להתמקד בטוב שבנו ובעולם כולו, כי רק אז נוכל להתמלא באושר פנימי ובשמחה גדולה.

 

השמחה היא מקור לאנרגיה בלתי פוסקת, היא עולם של חירות המשחרר את האדם מכל ההגבלות. וחשוב לדעת – לא מדובר בשמחה חיצונית של הנאות וריגושים רגעיים שמציע לנו העולם הזה, אלא לשמחה פנימית ועמוקה הנובעת מתוך אמונה ובטחון, מתוך התקשרות אל האמת ומתוך התחברות אל מקור החיים.

 

שמחה כזאת מתירה את כל הספקות שיש לאדם, כי כאשר האדם שלם עם עצמו ועם דרכו, וכשיש שלום בין גופו ונשמתו – הוא צועד בדרך הנכונה, בדרך שבה ייעד לו בורא עולם, וכמובן במילוי תפקידו. בדרך זו האדם מצליח לשמור על בריאות נפשו ובריאות גופו, מכיוון ששמחה זו נמשכת ממקור החיים, והיא השמחה האמיתית.

 

הבריאות הינה מתנה יקרה בה חנן אותנו בורא-עולם ברחמיו, לכן ראוי שנעריך ונטפח אותה, הן גופנית והן נפשית.

 

מתכון מעניין מצאנו בדברי הרמב"ם שבעזרתו נוכל לזכות לשמחת חיים, ריפוי הנפש והצלחה בכל תחומי החיים, והרי הוא לפניכם (מומלץ לכל שעות היום ובכל יום):

 

קח שורשי השבח וההודאה

ועיקרי השמחה והביטחון

הסר מהם גרעיני היגון והדאגה.

 

קח פרח רימוני הדעת והתבונה

ושורשי ההמתנה וההסתפקות

ותכתוש הכל במכתשת השפלות.

 

בשל הכל בכלי הענוה

ותלוש אותם במתק שפתיים

ותמסוך הכל במימי החן והחסד.

 

השקה לחולה ממחלת הייאוש

שני יעים בכל בוקר ובכל ערב

עם שלושה יעים ממיני ההסברה והאמצעיות.

 

תנקה הכל מפסולת הכעס והקפדנות

ותערב הכל בתמצית הסבלנות

לרצונו יתברך – אדון השבח וההודאה.

 

השקהו בכלי שבחו של מקום

ותתברך על הכל

וינוח החולה וישקוט.

 

המתנהג באלו המידות

יתקן עצמו וירפא נפשו

ויצליח בכל דרכיו ומעשיו…