חוש הראיה- חודש תמוז

 

 

כתוב בספר יצירה, כי האות של חודש תמוז היא האות ח’. והנה על האות ח’ נאמר (באותיות דר”ע): “אל תקרי חית אלא חטא” (עכ”ל).

 

אומנם, יש בחינת חטא בחודש זה שהוא חטא העגל. וכשנצרף את האות ח’ לאות של חודש אב, שהיא האות ט’, נקבל “חט”, וכשנוסיף את האות א’ (שהיא הכולל) נעשה חטא.

 

נמצא, שתמוז ואב הם ביחד “חטא”, שהם חטא העגל והמרגלים. על כן אומר הזוהר הקדוש, שבחודשים אלו יש אחיזה לעשו. חודשים אלו עלולים, רח”ל, לחטא. אומנם בשורשם כפי שיתבאר להלן הם דווקא שורשי התיקון.

 

תמו”ז (ראשי תיבות) – זמני תשובה ממשמשים ובאים, ומכיון שבימים אלו נכנסים לשליש האחרון של השנה, ובאים ומתכוננים לקראת הימים הנוראים, לכן מתגבר כוח הרע ביותר.

 

ההוי”ה של חודש תמוז (על פי גירסה אחת של ה”פרי עץ חיים”) היא הוי”ה בהיפוך – כלומר: הוה”י, כיון שזהו אבדון מחד, ומאידך הוא שורש והתחלה לשנה הבאה, וכידוע הכלל – שדווקא כאשר עומדים לפני התיקון, אזי מתגבר היצר הרע ביותר, לכן בחודש תמוז התגבר על עם ישראל היצר הרע ועשו את העגל.

 

הפעם היחידה שבה מופיע השם תמוז בתנ”ך הוא ביחזקאל (ח) ושם נאמר: “הנשים יושבות מבכות את התמוז”. פירש רש”י: דמות (פסל) אחד שמחממים אותו מבפנים והיו עיניו של עופרת והם נתונים מחום ההיסק ונראה כאילו בוכה, ואומרת תקרובות הוא שואל”.

 

בספר היצירה נאמר כי החוש של חודש זה הוא חוש הראיה. ואכן תיקון העיניים למי שקלקל בראיות אסורות הוא שישמור עליהם מעתה, מכיון שזוהי תשובה המשקל, וכמו כן נראה שירבה בבכיה על העבר, שאז דווקא מתקן על ידי הבכיה באותו מקום שבו קלקל (בעיניים).

 

אומנם, כאן בעבודה זרה היא עבודה הפוכה לבכות עבור העבודה זרה, לכן נאמר (יחזקאל ח): “הנשים יושבות מבכות את התמוז”, שעובדים את העבודה הזרה הזו בבכיה, שבוכים עבור הקלקול, שרוצים בעבודה זרה ובקלקול, שזה היפך התשובה לגמרי. וזהו הקלקול הגמור של חוש הראות, שהוא חוש של חודש זה.

 

נמצא, ששמו של חודש זה רומז על עניין העבודה הזרה בשיא קלקולה, ועל כן בחודש זה עבדו ישראל עבודה זרה, כי דווקא בחודש זה צריך להיזהר ביותר מלעבוד עבודה זרה, חלילה, מחמת התגברות כוח הסיטרא-אחרא (הטומאה).

 

בראש חודש זה נולד יוסף הצדיק. ידוע הדבר, שעל ידי הצדיק ניצולים מעבודה זרה, לכן יש גם משמעות בלידתו של יוסף הצדיק דווקא בראש חודש זה. אולם, כאשר לא דבקו בצדיק, שהוא משה רבנו ע”ה, במדבר, עבדו את העגל מכיון שרצו לעשות להם אלהות וצדיק אשר ילך לפניהם בצורת העגל.

 

וזהו שנאמר בכתבי האריז”ל, כי על חודשי תמוז ואב נאמר: “עיני עיני יורדה במים”, שהם שני חודשים כנגד עין ימין ועין שמאל. זאת משום שעיקר התיקון של חודש זה, תמוז, הוא תיקון העיניים, שזה תיקון האות ח’, שהיא בחינת חכמה, ובמעשה העגל נתקלקלה החכמה, כמובא בליקוטי מוהר”ן (רי”ז), שם נאמר: “זכרו תורת משה” – ראשי תיבות: תמז ללא האות ו’. זאת משום שהלוחות שנשברו הם בחינת ו’, כי אורכן ורוחבן ו’, לכן כתב תמז בזכרו תורת משה ללא האות ו’ מכיון שהתקלקל הזכרון של התורה. ופירוש הדבר הוא – קלקול החכמה. וזהו: זמן מתן תורתנו, ראשי תיבות תמז (ללא האות ו’), מכיון שזה מרמז על שבירת הלוחות. נמצא, שהאות ח’, שהיא החכמה, נשברה ונפלה.

 

 

תמוז הוא אותיות מות-ז’, מכיון ששבירת הלוחות כאן מרמזת על שבירת ז’ המלכים הקדומים ששורשם בחודש זה, ועל כן תמוז הוא מות ז’ המלכים הנ”ל.

 

המרגלים נשלחו בערב ראש חודש תמוז ותרו את הארץ בעיניהם בכל חודש זה, ככתוב: “ויתורו את הארץ”, ועברו בזה על בחינת “ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם”, משום שזה הקלקול הגדול של תמוז, קלקול הראיה. לכן אותיות “תמוז” הן אותיות “זמות”, ככתוב (משלי ל”א): “אם זמות יד לפה”, שזה ענין של זממה. המרגלים, שזממו, היו צריכים לשתוק ולשים יד לפיהם, ולא לדבר לשון הרע. וזה העניין שחטאו בתמוז בראיית העיניים דווקא, כי קלקלו בחודש זה את הראיה, כיון שתרו אחר עיניהם בעין רעה.

 

השבט של חודש זה הוא ראובן, הנקרא ראו-בן, על שם הראייה. ובחודש אב דיברו המרגלים לשון הרע, ובני ישראל שמעו את הלשון הרע, וידוע שחודש אב הוא כנגד שמעון שהוא חוש השמיעה, והם קלקלו בזה. נמצא, כי עיקר התיקון בחודש תמוז הוא שמירת העיניים.

 

 

אומנם, בעת התיקון יהפכו חודשים אלו לשמחה ולשורש התיקון, שמתחיל בראיה ובשמיעה, בעולם הנקודים, כי כאן כבר מאיר הנקודים של השנה הבאה, והוא שורש השנה המתחילה על ידי ראובן ושמעון ראשי השבטים.

 

על דרך הרמז אפשר לומר כי תמו”ז בגימטריא = גנ”ת, ואגו”ז בגימטריא = חטא, שהוא כנגד תמוז ואב כנ”ל. לכן אפשר לומר על פי הפסוק: “אל גנת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל לראות הפרחה הגן הנצו הרימונים”. גנת הוא חודש תמוז, ואגוז הוא חטא, חטא העגל. הקב”ה יורד אל גנת האגוז, השכינה יורדת אל תוך החטא, לראות “הפרחה הגפן” – שהוא עם ישראל שנמשלו לגפן, “הנצו הרימונים” – שאפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון, כי הזמן הזה מסוגל לתשובה, ככתוב: תמו”ז ראשי תיבות: זמני תשובה ממשמשים ובאים, והקב”ה יורד כבר בחודש תמוז, שאז מאירים שורשי השנה הבאה, ששורשם בחוש הראיה והשמיעה, לראות האם עשינו תשובה, וכיצד אנו מכינים את עצמנו לשנה הבאה עלינו לטובה ולעזרנו בזה, ועל ידי זה נזכה לשלימות הגן, שהוא גן עדן, ולתיקון הח’, שהיא החכמה, והט’ שהוא טוב, כמובא (זוהר שמות פ”ק) שבשבטים אין אותיות ח’ ו – ט’, שהיו שלימים.

 

יהי רצון שנזכה בעזרת ה’ לתקן את האותיות הנ”ל, באבי הנחל, ותפרח הגפן וינצו הרימונים, ואז תתוקן על ידי החודשים תמוז ואב כל השנה הבאה עלינו לטובה, ששורשם בחודש זה, ונזכה לכל זה במהרה בימינו אמן.