הכוס – חצי ריקה או חצי מלאה?

 

 

הנה באים עלינו ימי תמוז ואחריהם ימי אב ואלול. שלושה חדשים אלו קשורים אחד בשני כיחידה אחת של תשובה והתקרבות להשם. בימי תמוז אנו מתחילים להתעורר לעצם האמונה, בימי אב מחפשים את הצדיק, ובימי אלול כידוע עושים תשובה שלימה ומתחילים את השנה החדשה ללא חטא.

 

רבינו כותב בתורה נ"ד, שתחילת בניין האמונה הוא כאשר עולה במחשבתו של האדם המציאות של עולם הבא. דהיינו, שכל זמן שאין האדם מאמין בעולם הבא, אפילו שמאמין במציאות הבורא, עדיין אין זו האמונה השלימה לה הוא צריך להגיע בעולם הזה. זאת משום, ששלימות האמונה היא לדעת ולהכיר את הבורא, את הנהגתו ואת ברואיו על פי המידות בהן הוא מתגלה, כמו שכתוב בזוהר הקדוש, שאת הבורא אי אפשר להכיר אלא על פי המידות שבהן הוא מנהיג את בריותיו.

 

הכרת המידות שבהן הקב"ה מנהיג את עולמו תלויות באופן ישיר באמונה שיש עולם הבא. כי אם אין עולם הבא ח"ו, אי אפשר להסביר כלל מה שקורה עם האדם בעולם הזה, וכל תפיסת ההנהגה של הבורא את ברואיו יוצאת מעוותת. למשל, כאשר רואים אדם שהיה טוב וישר כל ימיו ומותו היה ביסורים קשים ר"ל, אם אין מבינים שהיסורים הם בשביל זיכוך, על מנת שיקבל שכרו בעולם הבא, אזי אפשר לפרש את השגחתו של הבורא כבלתי צודקת ח"ו. וכן להיפך, כאשר רואים אדם שכל ימיו הרשיע ופשע, ומת בשיבה טובה, אפשר להסיק מכך מסקנה שאינה נכונה לגבי הנהגת הבורא את עולמו. וזו רק דוגמא אחת לכך שרק עם האמונה בעולם הבא אפשר להכיר באמת מי הוא הבורא, דהיינו כיצד הוא מנהיג את ברואיו.

 

אחת מהנקודות החסרות לרוב בני האדם בהבנת ההנהגה של הבורא, והיא הנקודה המונעת אותם ביותר מהתפילה וההתקרבות להשם, היא העניין שכל מה שהבורא עושה – הכל לטובה. רבינו אמר: יש עניין שהכל מתהפך לטובה. וכן כתוב בשולחן ערוך: תמיד יהיה אדם רגיל לומר: כל מה שעושה הרחמן – לטובה הוא עושה.

 

ראשית כל, צריכים אנו לדעת שכל מה שקורה בעולם – הכל מעשה ה’ והשגחתו. כמו שכתוב ב"שלוש עשרה עיקרים של האמונה" של הרמב"ם, שצריך האדם לומר כל יום: "אני מאמין באמונה שלימה שהבורא יתברך שמו הוא בורא ומנהיג לכל הברואים, והוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים". ואם כן – מאחר וכל מה שקורה לאדם, בין אם זה מקרה שנכפה עליו, ובין אם זה מעשה שעשה הוא בעצמו, הכל ה’ עשה, ועוד אנו יודעים שכל מה שה’ עושה, הכל לטובה – אם כן, אין מקרה בעולם שאינו כלול בכלל הזה שהכל לטובה, ואפילו מעשים של בעל הבחירה – הכל לטובה.

 

כל זמן שאדם אינו יודע שהכל לטובה – אפילו הדברים שהוא בעצמו לא עשה טוב – הוא אינו יכול להתפלל אל ה’, כי הדבר שמונע את האדם מן התפילה יותר מכל, הוא שאינו מאמין שהכל לטובה. רק כאשר האדם מאמין שהכל לטובה, הכל – ולא כמעט הכל, רק אז יכול הוא להתפלל אל ה’ באמת, מקרב לב ולהמשיך לעצמו את כל הישועות להם הוא צריך. ועיקר הטובה היא בהקשר לעולם הבא, ובכלל זה ההתקרבות לה’ גם בעולם הזה. כי עולם הבא פירושו קרבה לה’, לכן ההתקרבות לה’ בעולם הזה גם היא שייכת לעולם הבא. והטובה העיקרית היוצאת מכל מיני יסורים שיש לאדם היא ההתקרבות שיתקרב על ידי היסורים לקב"ה, כי על ידי היסורים האדם מכניע את עצמו לפני ה’, וכאשר האדם מכניע את עצמו, ה’ שוכן עמו, כמו שכתוב: "אשכון את דכא". ועוד כתוב: "קרוב ה’ לנשברי לב ואת דכאי רוח יושיע", וכן: "הרופא לשבורי לב ומחבש לעצמותם", וכן: "זה עני קרא וה’ שמע" – ועוד פסוקים רבים בתהלים המבטאים את העיקרון הנ"ל, שכאשר האדם נמצא במצב של נמיכות רוח, אזי תיכף ה’ מושיעו.

 

ובכן, עתה אנו יודעים שהכל לטובה, ועיקר הטובה היא מה שמתקרבים אל ה’. אבל עדיין חסר לאדם משהו שבגללו הוא אינו יכול להוציא אל הפועל את הידיעות החשובות הללו. מה שחסר לאדם הוא הקשר עם התכלית, דהיינו עם העולם הבא.

 

כל זמן שהאדם אינו מקושר אל התכלית, קשה לו להרגיש שהכל לטובה, אף על פי שיודע בשכלו שהיסורים הם בשביל התכלית – לקרב אותו אל ה’, בכל זאת בזמן היסורים קשה לו לעמוד בהם מחמת שהוא קשור מאוד עם העולם הזה. ומאחר וכל המציאות של עולם הבא רחוקה מליבו, אם כן גם עצם העניין שההתקרבות לה’ הוא העיקר בחיים, גם זה רחוק מליבו, והוא אינו יכול להאמין שהכל לטובה בתוקף כזה עד שירגיש את זה, וממילא אינו יכול לפתוח את פיו לדבר עם ה’. וכי אפשר לדבר עם זה שמכה אותך אם אינך מרגיש את האהבה שיש במכותיו?

 

נמצא שכל החסרונות הם מחסרון הדעת, כמו שכתוב: דעת חסרת – מה קנית? ומצד שני: דעת קנית – מה חסרת? מה היא הדעת? לדעת את ה’. לדעת כי אין עוד מלבדו, וכל מה שנעשה בעולם עם האדם – הכל, הכל ה’ עושה. והכל, הכל לטובה.

 

כאשר אדם מגיע לדעת הזאת, אין לו שום חסרון. כי גם מה שנראה כחסרון אינו חסרון כלל, אדרבה הוא יתרון גדול מאוד – היתרון שבהתקרבות אל ה’ – על פי הכלל שלמדנו, שכל תכלית האדם היא להתקרב אל ה’, מאחר ויש עולם הבא, וכל עניין עולם הבא שהוא נצחי הוא להתקרב אל ה’, נמצא שאין תכלית אחרת בעולם מלבד ההתקרבות אל ה’, ואם כן, כל העניינים של העולם הזה אינם חשובים כלל בפני עצמם, אם הם לא בשביל התכלית. ומכאן שכל חסרון בא לאדם בשביל לעורר אותו להתקרב אל ה’, לכן, כל החסרונות הם טובות גדולות בעצם. זו הדעת שצריך כל אחד לשאוף להגיע אליה אשר עליה נאמר: דעת קנית – מה חסרת?

 

בשביל לזכות לדעת הזאת צריכים ווידוי לפני תלמיד חכם. כך כותב רבינו בתורה ד’: כשאדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו – זאת הבחינה היא מעין עולם הבא. רבינו מסביר בהמשך התורה, שכאשר האדם מתוודה לפני תלמיד חכם אמיתי, המקושר ומחובר אל התכלית, ופירוש הדבר שהוא מבוטל אל האין סוף – על ידי זה נמשכת לאדם הארה מהאין סוף, ששם כולו טוב ואין חילוק בין חסד לדין, כי הכל אחדות אחת, ויכול הוא לדעת שהכל לטובה.

 

תלמיד חכם זה אינו אלא הצדיק האמיתי בעצמו. ועתה שאין לנו כזה צדיק שאפשר להתוודות לפניו, עיקר הווידוי הוא כאשר עושים התבודדות בהתקשרות לצדיק. ככל שהאדם עושה יותר התבודדות בהתקשרות לצדיק, ובהתבודדותו הוא מתוודה על כל חטאיו ועורך חשבון נפש על כל מעשיו עסקיו – אם כך ראוי לו לנהוג אם לאו, והכל על פי התורה כמובן, או לפחות על פי השכל והמוסר הידוע לו שהוא אמיתי ומוחלט, על ידי זה נכלל האדם באין סוף וזוכה להגיע לדעת שהכל לטובה, ואז יכול הוא לפתוח את פיו ולהתפלל אל ה’ באמת, וממילא להשלים כל חסרונותיו. 

 

עוד חשוב – שיתן צדקה לצדיק, שפירושו לגבינו שיתן צדקה להפצת ספריו ודעתו של הצדיק, וגם שילמד בספרי הצדיק. על ידי שלוש בחינות אלו, דהיינו: צדקה לצדיק, לימוד בספריו, ווידוי דברים, על ידי זה האדם נכלל בצדיק, שהוא עצמו כלול באין סוף, ואז נמשכת אליו הארה מהאין סוף ויכול לדעת שהכל לטובה.

 

עצה טובה: ישנה אפשרות להזמין דרך האתר ערכה הכוללת קופת צדקה, ספר של רבינו, והדרכה להתבודדות, ועל ידי זה לקיים את שלושת הבחינות שהזכרנו, ולזכות לכל הישועות והנחמות הנפלאות שהתבארו לנו במאמר קצר זה. כמו כן מומלץ לכל אחד לעיין בעצמו בספר ליקוטי מוהר"ן תורה ד’ וללמוד בהרחבה יותר את כל העניין, מחמת שלא יכולנו להאריך הרבה במסגרת זו ונאלצנו לכתוב את הדברים בקיצור גדול וברמזים.

 

ואנו נושאים תפילה לא-ל חי – אנא ה’ אלוקים רחם נא על צאן מרעיתך וזכה את כל עמך ישראל להתקרב אל הדעת הנפלאה של הצדיק האמת, הדעת הממתיקה הכל והנותנת טעם לכל חיי העולם הזה, כי אם יזכו כל ישראל לדעת הזאת נזכה בודאי לגאולה שלימה בקלי קלות ובמהירות. אמן.