לרקוד בכל יום!
אפילו קצת, אפילו מעט בכל יום. להיסגרבאיזה חדר, להשמיע מוזיקה שמחה ובמשך חמש דקות לרקוד. אף אחד לא צריך לדעת. מותר לנו...
אפילו קצת, אפילו מעט בכל יום. להיסגר
באיזה חדר, להשמיע מוזיקה שמחה ובמשך
חמש דקות לרקוד. אף אחד לא צריך לדעת.
מותר לנו.
"חדלו עוד להיות עניים. שובו אל האוצרות שלכם והיו משתמשים באוצרות שלכם" כך קורא אלינו רבי נחמן מברסלב. יש לנו אוצרות חבויים, יש לנו כוחות עצומים, יש לנו עצות עמוקות ופשוטות איך להתמודד עם כל קושי שבעולם, אבל צריך להאמין באוצרות הללו, להשתמש בכל הכוחות, לקחת ברצינות את העצות.
אחת מעצותיו הגדולות של רבי נחמן היא השמחה.
לא רק לשמוח כאשר טוב לנו, זה לא חכמה.
לשמוח גם כשקשה לנו, גם כשנדמה שאין במה לשמוח.
לשמוח כעצה לגרש את העצבות, הדיכאון, הפחד, הספק.
אבל מה עושים כשלא מצליחים לשמוח? כשהלב אטום ומנותק, כשהמוח קהה וריק?
מה עושים כשיש לנו כל כך הרבה סיבות טובות להתעצב ולהצטער, האם זה לא קצת מעושה ואולי אפילו מגוחך, לשמוח, כשהכל סביבך בוער וקורס?
"וצריכים", כותב רבי נחמן, "להכריח את עצמו לשמוח בכל מה שיוכל, ואם לפעמים דעתו מבולבלת ואינו יכול בשום אופן לשמח את עצמו – אז עצתו שיעשה את עצמו כאילו הוא שמח. ואף על פי שבתחילה עדיין אין השמחה באמת בלב, אף על פי כן על ידי שעושה את עצמו כאילו שמח, על ידי זה יזכה אחר כך באמת לשמחה. ועצה זאת היא עצה גדולה מאוד גם בכל הדברים שבקדושה, שבתחילה צריכים לעשות את עצמו כאילו הוא להוט אחר אותו הדבר שבקדושה, ואחר כך זוכים לזה באמת" (שיחות הר"ן ע"ד).
אבל איך עושים את עצמנו שמחים?
רוקדים!
יש צער? דינים שורים על העולם? צרות ממשמשות ובאות? השמים באופק קודרים?
רוקדים!
לא בגלל שאנחנו מנותקים מהמציאות, לא בגלל שלא איכפת לנו, לא ריקוד של שוטים.
ריקוד כעצה לביטול הדינים. "כשיש חס ושלום דינים על ישראל, על ידי ריקודים והמחאת כף אל כף נעשה המתקת הדינין" (ליקוטי מוהר"ן תורה י, סעיף א).
אין לנו במה לשמוח? עוד יהיה. אפשר גם לרקוד על חשבון השמחה של העתיד.
"דע כי הריקוד הוא עבודה לאלוקים והדבקות בו", כותב ספר הכוזרי (קכ"ט).
"כשהשמחה של האדם היא כל כך גדולה עד שמגיעה לרגליו ורוצה לרקוד, אזי על ידי שרוקד, דהיינו שמגביה את רגליו מן הארץ, עושה בזה תיקון גדול לעצמו ולעולם כולו", כותב רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן תנינא, פ"א).
ידוע שברגלי האדם דווקא נאחזות הקליפות (כוחות הטומאה) ("עץ חיים" שער ל"ח פ"ב), דהיינו שהרגל, שהיא המקום הנמוך והשפל ביותר בגוף האדם, מרמזת על דרגה רוחנית נמוכה ורחוקה ביותר מן הקדושה. ועל כן, כשאדם מרים את רגליו בשמחה, על ידי זה כביכול מעלה ומרים גם את כל הבחינות והמדרגות השפלות ומקרבן אל הקדושה (ליקוטי מוהר"ן מ"א, תנינא פ"א). {כידוע שבכל אבר ואבר של האדם תלויים עולמות עליונים (זוהר ח"ב דף ע"ו, ח"א ק"מ, חיי מוהר"ן תק"ה), וכל אבר משפיע בפעולותיו על אותן עולמות שהוא מרמז עליהן (זוהר ח"ג רמ"ח, ח"א רכ"ו, חיי מוהר"ן תק"ד)}.
וכותב רבי נתן בליקוטי הלכות:
"כל אחד מישראל על ידי עבודתו את ה’ – מעלה ומברר השמחה מעמקי הקליפות, ומהפך ביותר היגון והאנחה לשמחה, שעל ידי זה תגדל השמחה ביותר, עד אשר תתברר השמחה בשלימות מעמקי הקליפות שאחיזתם בבחינת רגלין, בבחינת "רגליה יורדות מות" (משלי ה) כידוע. וכשתתברר השמחה משם ויעלו הרגלין מהקליפות אז יבוא משיח. (וכן ידוע שנשמות הדור האחרון לפני בואו של משיח הן כנגד רגלי אדם הראשון ועל כן נקראים "עקבתא דמשיחא" ("שער הגלגולים פ"א בסופו "ונמצא בדור האחרון") ועליהם מוטל תיקון זה של השמחה ביותר). ויקויים "ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים" (זכריה יב) שזהו בחינת "עד דמטו רגלין ברגלין" המובא בזוהר הקדוש ומבואר בכתבי האריז"ל.
"ועיקר עליית הרגלין מן הקליפות הוא על ידי השמחה, שעל ידי זה מעלין הרגלין מבחינת "רגליה יורדות מות", שהוא עצבות ומרה שחורה שהוא סיטרא דמותא (צד המוות) כנ"ל. וזוהי מעלת הריקודים של איש הישראלי, כשזוכה להיות בשמחה כל כך עד שמרקד, בזה מעלין הרגלין מהקליפות" (ליקוטי הלכות אבן העזר הלכות פריה ורביה, הלכה ג סעיף י"ג).
עוד נראה, שתיקון עצום זה של הריקוד והקשר שלו לעניין הגאולה, מרומז בסיפור שסיפר רבי נחמן מברסלב על שבעת הקבצנים, שהרי גמר המעשה, דהיינו מה שהיה ביום השביעי עם הקבצן השביעי בלי הרגליים, לא סיפר רבי נחמן כלל ואמר שמשיח יספרו ("חכמה ותבונה" סימן ט"ו דף קי"ז).
למעשה בודאי שבכל עת שמחה צריך האדם לעורר את עצמו ולרקוד, כמו שפירש רש"י על הפסוק "עת רקוד" (קהלת ג, ד): "בחתנים וכלות". וכן כתב "המצודת דוד" שם: "בעת שמחת נישואין וכדומה". וכמו שסופר על רבי נתן, שפעם אחת היתה בנמירוב (עיר באוקראינה) חתונה של אחד מקרובי משפחתו הרחוקים, והלך רבי נתן לחתונה כדי לעורר את עצמו לשמחה, ובלא סיבה זו לא היה הולך, כי לא היו קרובים כל כך עד שילך לחתונתם, רק מסיבת רצונו שיתעורר ליבו על ידי זה בשמחה. (שיח שרפי-קודש ב, סימן א-תקע"ז).
ולא רק בעת שמחה כשמתעורר ליבו טוב לרקוד, אלא בכל עת שיוכל, ואפילו כ"סדר" מסדריו ומנהגיו הקבועים, כמו רבי נתן שנהג לרקוד בכל יום (שיח שרפי קודש א, סימן תקע"ד), וכמו שנוהגים רבים מחסידי ברסלב עד היום. ואם אמר פעם רבי נחמן מברסלב לאחד: "אתן לך דרך לתשובה – שתרקוד בכל יום" (שם תר"ס), בודאי אין הדבר ריק וקל חלילה.
נודע הסיפור המופלא המובא במסכת כתובות (דף יז) אודות רבי יהודה בר עילאי, שהיה נוטל ענף של הדס ומרקד לפני הכלה, ואודות רב שמואל בר יצחק שאף הוא הרבה בריקוד לפני הכלה, עד שטען כלפיו רבי זירא שאין זה ראוי לעשות כן, כיון שמזלזל בכבוד עצמו כתלמיד חכם. אולם משנפטר רב שמואל בר יצחק הופיע עמוד של אש והפסיק בינו לבין העולם (דבר המתרחש רק לאחד או שניים בדור, וכפי שמבואר מהרש"א משמעות הדבר: "רמז שאין הדור ראוי לעמוד במחיצתו"), ואז אמר רבי זירא שמסתבר שדווקא על ידי ריקודיו זכה רב שמואל למעלה עליונה ומופלגת זו.
אז בואו נשוב אל האוצרות שלנו, בואו ננסה בתמימות את העצה הפשוטה הזו. אפילו כשאין חשק, אפילו כשעצובים. אם נרים את הרגליים – הכל בסוף יתרומם. האמת הפנימית תתגלה, המוח ישתחרר, הדינים יתבטלו, אור יופיע.
אפילו קצת, אפילו מעט בכל יום. להיסגר באיזה חדר, ולהשמיע מוזיקה שמחה ובמשך חמש דקות – לרקוד.
בהתחלה זה יראה מעושה. יש הרי כוחות רבים ואפלים בעולם שמעדיפים אותנו בלי רגליים, בלי מוח, בלי לב, צמודים לקרקע, בלי כוח להתרומם, עלובים, שפלים. בואו נלחם בהם. יש לנו אוצרות.
אף אחד לא צריך לדעת, אף אחד לא יצחק לנו או יבוז לנו. מותר לנו, הרי בסך הכל אנחנו רוצים להתרפא מן העצבות, לגלות את כוחנו האמיתי.
כותב רבי אברהם בן רבי נחמן: "שמעתי בעל פה, שהתפילה בארבעים יום רצופים בלי דילוג בינתיים מסוגלת ביותר להוציא את הבקשה אל הפועל" ("כוכבי אור" אנשי מוהר"ן אות ג).
לפי עקרון זה אפשר בלי ספק לומר, שגם מי שיקבל על עצמו את העבודה הקדושה הזו, בתמימות, לרקוד כל יום חמש דקות, במשך ארבעים יום רצופים, בודאי יזכה גם הוא לישועות.
יש לנו אוצרות חבויים, יש לנו כוחות עצומים. יש לנו עצות עמוקות איך להתמודד עם כל קושי שבעולם, אבל צריך להאמין באוצרות הללו, להשתמש בכל הכוחות, לקחת ברצינות את העצות.
(מתוך אתר "לב הדברים").
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור