רוצה או לא רוצה
אף על פי שבענייני העולם הזה ישנה אפשרות יותר ברורה, לכאורה, לשקול את הדברים במפלס השכל, ההכרעה היא כאמור רק על ידי אמונה, אלא שמדובר כאן בדקויות ובהעלם...
אף על פי שבענייני העולם הזה ישנה אפשרות יותר
ברורה, לכאורה, לשקול את הדברים במפלס השכל,
ההכרעה היא כאמור רק על ידי אמונה, אלא שמדובר
כאן בדקויות ובהעלם.
בשיחה השבועית הקודמת (לרצות או לא לרצות – זאת זירת הקרב) למדנו על מעלת הרצון, שיש כח עצום ברצון, עד כדי כך שעל ידי התחזקות ברצונות וכיסופים בלבד אפשר להגיע למעשים גדולים מאוד.
אכן, צריכים אנו עדיין לבאר כיצד יבוא האדם להתחזקות הרצון.
אמר דוד המלך עליו השלום (תהלים קי"ט): "כל מצוותיך אמונה…", ואומר רבינו, ששורש כל התורה והמצוות – היא האמונה הקדושה. כי כאשר אדם מאמין – הוא רוצה, וכאשר הוא רוצה – הוא עושה. נמצא, שבשורש עשיית המצוות עומדת האמונה.
דרך אגב, הכלל הזה הוא לאו דווקא בתורה ובמצוות, משום שכאשר אדם עושה דברים שאינם קשורים לתורה ומצוות, זה אך ורק בגלל שהוא מאמין שהם נכונים, לכן הוא רוצה לעשותם וממילא גם עושה אותם.
לדוגמא: אדם מאמין שללמוד מקצוע זה טוב – מתוך כך מתעורר בו רצון ללמוד מקצוע – ומתוך כך הוא עושה מעשה, ולומד מקצוע. האם הוא יודע שזה טוב? לא בהכרח, הלא רבים יאמרו לו שלא כדאי לו ללמוד מקצוע. מדוע הוא בכל זאת מחליט לשמוע לדעה שאומרת שטוב ללמוד מקצוע? משום שהוא מאמין בזה.
אף על פי שבענייני העולם הזה ישנה אפשרות יותר ברורה, לכאורה, לשקול את הדברים במפלס השכל, ההכרעה היא כאמור רק על ידי אמונה, אלא שמדובר כאן בדקויות ובהעלם. אך באמת באמת, זה רק ‘לכאורה’, כי אין שום דרך להוכיח שיש משהו טוב בענייני העולם הזה ובקלות אפשר להוכיח את ההיפך… אולם, בקיום התורה והמצוות יותר גלוי לעין כיצד הדברים תלויים אך ורק באמונה. לכן אמר דוד המלך עליו השלום: "כל מצוותיך אמונה", דהיינו ‘כל’ המצווה תלויה באמונה, שהרי ברוב המצוות אין שום דרך להוכיח על פי השכל את תועלתה, אם לא על ידי שקודם לכל מאמין שיש בורא לעולם שנתן תורה וציווה לקיימה, והבטיח שכר טוב לעושים כן.
והנה, יש אמונה בכלליות – שמאמין שיש אלוקים צופה משגיח. ויש אמונה יותר בפרטיות – שמאמין שהבורא נתן תורה לעמו לקיימה, ובתוך קיום התורה עצמה יש עוד אמונה יותר בפרטים, דהיינו שמאמין באמונה חושית במצוות שעושה שהן רצון ה’, ושה’ באמת רוצה שהוא, הוא ממש, יעשה את המצווה שנזדמנה לידיו.
לדוגמא: אדם כבר מאמין שה’ ציווה להתפלל, והוא אכן הולך לבית הכנסת להתפלל. אם האמונה בציווי ה’ להתפלל היא עדיין חיצונית אצלו, אזי אין לו רצון חזק כל כך להתפלל, וממילא תפילתו אינה בשלימות ובחיות כראוי לה. אולם, אם יאמין באמונה שלימה שהקב"ה ממש ברגע זה צופה עליו, וזימן לו את התפילה הזאת להתפלל אותה, ורוצה הוא בכך שיעמוד עתה ויתפלל אליו, ומצפה ומאזין לקול תפילתו, אזי יתעורר אצלו רצון גדול להתפלל, ויתפלל בחשק בחיות ובכוונה. וכלשון רבינו בתורה קנ"ה: "כי בודאי אם היה לו אמונה שלימה, והיה מאמין שהשם יתברך עומד עליו, ושומע כל דיבור ודיבור שיוצא מפיו, ומאזין לקול תפילתו, בודאי לא היה לו שום עצבות ועצלות בתפילתו, ובודאי היה מתפלל כראוי, אך עיקר בלבול התפילה הוא מחמת חסרון אמונה".
עתה מובן יותר הפסוק: "כל מצוותיך אמונה", שכל קיום המצוות, בין עצם הקיום שלהן ביובש, ובין בעומק ההרגשה והשמחה בקיומן – הכל עומד על האמונה, כפי שאמרו חז"ל: "בא חבקוק הנביא והעמידן (את מצוות התורה) על אחת – צדיק באמונתו יחיה". כלומר שהצדיק, דהיינו זה המקיים את המצוות בחיות, זוכה לכך בגלל אמונתו.
ההנהגה למעשה היוצאת מדברינו אלה היא: שבכל זמן שעומד האדם לקיים מצווה כלשהי, יעצור ויתבונן ויתעורר להאמין שאכן ה’ ציווה על המצווה הזאת. ופירוש הדבר הוא, שה’ רוצה שיעשה את המצווה הזאת, ומתוך כך יתעורר בו רצון לעשות אותה ויקיים אותה בחיות כראוי, וכן יאמר לעצמו בפה: ככה ה’ רוצה! ה’ רוצה שאתפלל עכשיו, משום שרק טוב יצא מזה, כי כל מה שה’ עושה – זה לטובה. ואם ה’ רוצה שכעת אתפלל – אתפלל בכוונה הראויה, תוך כדי התעלמות מוחלטת מכל מניעה או בלבול, ובודאי לא יגרם לי שום הפסד, אלא אדרבא, אזכה לישועות רבות. וכך יעשה בכל מצווה ומצווה הבאה לידיו.
על פי היסוד הזה, יכול האדם לסרטט לעצמו תרשים או מפה של מצבו בעבודת ה’. אם רואה שהוא מקיים מצווה פלונית בחשק, אזי יכול לדעת שהוא מאמין בה, כלומר שהוא מאמין שזה רצון ה’ שיקיים את המצווה. ואם קיום את המצווה חלש, אזי ידע שצריך לחזק את אמונתו במצווה הזו, דהיינו שיחזק את אמונתו: שאכן רצון ה’ הוא שיעשה את המצווה הזאת. ואם יש מצווה שאינו מקיים כלל, ידע שאין הוא מאמין שזה רצון ה’ שיעשה את המצווה הזאת, וצריך לברר לעצמו היטב, על יד לימוד, התייעצות עם חכמים ובעזרת התבודדויות רבות, שאכן מצווה זו היא רצון ה’, ושה’ רוצה שהוא יקיים מצווה זו. (כי לפעמים אדם מאמין שה’ ציווה, אולם נדמה לו שאין הציווי חל עליו מסיבות שונות).
עתה, משקיבלנו עצה להתעוררות – שבכל פעם שעוסק באיזה מצווה יתעורר להאמין שכך הוא רצון ה’, ומתוך כך יבוא לרצון, ומתוך הרצון יבוא לידי מעשה מהודר – צריכים אנו עצה להתחזקות…כי באמת, זה לא כל כך קל לקיים את כל האמור לעיל, וצריכים לזה הרבה תפילות והתגברות על המניעות בלי שיעור, לכן צריכים כאן התחזקות רבה. ונקדים תחילה ונביא את דברי רבינו הקדוש (ליקו"מ רפ"ב) שם הוא אומר:
"כאשר אדם מתחיל להסתכל בעצמו ורואה שאין בו שום טוב, והוא מלא חטאים, ורוצה הבעל דבר להפילו על ידי זה בעצבות ומרה שחורה, חס ושלום, אף על פי כן אסור לו ליפול מזה, רק צריך לחפש ולמצוא בעצמו איזה מעט טוב, כי איך אפשר שלא עשה מימיו איזה מצווה או דבר טוב? ואף שכשמתחיל להסתכל באותו הדבר הטוב, הוא רואה שהוא גם כן מלא פצעים ואין בו מתום, היינו שרואה שגם המצווה והדבר הטוב שבקדושה שזכה לעשות, הוא גם כן מלא פניות ומחשבות זרות ופגמים הרבה, עם כל זה איך אפשר שלא יהיה באותה המצווה והדבר שבקדושה איזה מעט טוב? כי על כל פנים איך שהוא, על כל פנים היה איזה נקודה טובה בהמצוה והדבר הטוב שעשה וכו’…"
כאשר אדם מתחיל לסרטט לעצמו את מפת הקשר שלו עם התורה והמצוות, ובראותו את ריחוקו מהתורה והמצוות – שהרבה מהמצוות שעושה הן בלי רצון ובלי חשק – הוא עלול להחלש בדעתו וליפול מזה לעצבות ומרה שחורה. העצה לכך: שיחפש את הנקודה הטובה במעשה שעשה. ומה היא הנקודה הטובה הזאת? האמונה! פירושו, שאם עשית מצווה – איך שעשית – סימן שיש לך אמונה! וזו נקודה בהחלט טובה. כי בודאי אם לא היתה לאדם אמונה כלל במצווה שעשה, לא היה עושה אותה, כאמור לעיל. ואם כן, מאחר וסוף כל סוף עשה אותה, גרוע ככל שעשה, אף על פי כן, בודאי יש לו אמונה בקב"ה שציווה לעשות את המצווה, וזו נקודה בהחלט יפה וטובה שאפשר לשמוח איתה בלי קץ, כי כל תכלית בריאתו של האדם וכל תכלית התורה והמצוות – היא האמונה. ומאחר ועשה מצווה – יש לו אמונה בקב"ה. היש שמחה גדולה מזו?
עצה טובה היא, שיקח האדם מצווה מובהקת המראה על עצם האמונה, כגון הכיפה, שמירת שבת וכדומה (או כל דבר אחר שיודע בעצמו שעושה בגלל שמאמין בה’, כל אחד לפי מה שמחזק אותו), וישמח במצווה זו המזכירה לו את הנקודה הטובה הנפלאה שהולכת איתו תמיד – שהוא יהודי המאמין בקב"ה. כי עיקר השמחה במצווה, הוא במה שהמצווה הזאת מעידה על כך שאני מאמין בה’. אין אני מקיים אותה אלא מכח אמונתי בהקב"ה, ורק מעובדה זו בלבד יש לי לשמוח כל ימי חיי שזכיתי להאמין בה’. וכל שכן שמאמין אני שה’ ציווה לקיים מצווה זו, ואני גם מאמין שה’ ציווה גם על קיום מצווה זו, ועל זו, ועל זו – אם כך, באמת בעל אמונה גדול אני. בכל כך הרבה דברים אני מאמין! מאמין בה’ ושם כיפה על הראש! מאמין שהשם ציווה ללמוד תורה! מאמין בצדיק! מאמין שצריך לשמור שבת! מאמין מאמין מאמין…התחזקות נפלאה – והכל מתחיל מלשמוח בדרך קבע במצווה אחת, ורק לאחר מכן להוסיף ולשמוח בעוד מצוות, כאמור בתורה רפ"ב באריכות.
בשביל לפשט את כל עבודת ה’ ולמנוע ערפול ובלבול, צריך האדם לבחור נקודה אחת של התחזקות שילך איתה תמיד, ונקודה אחת של התעוררות שילך איתה תמיד, ולא יתפזר על הרבה עניינים. ההמלצה שלנו, המבוססת על שיעורי הרב ארוש שליט"א, היא שיבחר את הכיפה כנקודה טובה, שישמח בכל רגע על כך שיש לו כיפה שמראה שהוא יהודי שמאמין בקב"ה, וישמח בה כל כך ויתאר לעצמו שאילו זה הדבר היחיד שיהיה לו כל חייו – היה די בזה בשביל לרקוד כל ימיו. והנשים יכולות לשמוח בנקודה פשוטה דומה לזה, כגון הצניעות וכדומה.
נקודת ההתעוררות שאנו ממליצים עליה, היא שמירת העיניים, שיקבל על עצמו לשמור את עיניו ממראות אסורות, שזה היסוד והקיום של האמונה. נמצא, שהולך לו יהודי ששם כיפה על הראש ומאמין בקב"ה, ומשתדל לשמור את בריתו. ועל שני היסודות הללו בלבד יכולים כבר לצמוח כל המדרגות בעבודת השם, כי מחמת שמחתו הפשוטה, אינו נופל משום דבר, גם אם הוא רואה שהוא רחוק מהרבה דברים, זו נקודה חזקה של התחזקות. ונקודת ההתעוררות – שהוא עובד על שמירת הברית – היא נקודה שתביא אותו לעוד הרבה מעשים טובים, כי מחמת שמירת הברית קודש, מתעוררים לו רצונות נפלאים אל הקדושה, וכשיש רצון – יש מעשה, והוא הולך וצומח בעבודתו את ה’ יתברך – ולכן זו נקודה חזקה מאוד של התעוררות. וכן הנשים, תשמחנה באמונתן, ותשמורנה על צניעותן על זו הדרך.
לסיכום:
א. ישמח תמיד בכך שהוא יהודי שמאמין בה’, ויסמוך את זה על איזו מצווה קלה שמעידה על כך. את נקודת התחזקות זו לא יעזוב לעולם.
ב. יעבוד על שמירת הברית קודש. וגם את זה לא יעזוב לעולם. (לנשים – צניעות).
ג. בכל פעם שעושה מצווה יזכיר לעצמו שזה רצון ה’ שיעשה אותה ובכך יתעורר אצלו הרצון ויבוא לידי מעשים.
יהי רצון, שבזכות כל הצדיקים שהלכו בדרך זו, נזכה גם אנחנו וכל עם ישראל לרצונות טובים, ולשמחה ואמונה, ונזכה לגאולה שלימה במהרה בימינו, אמן ואמן.
כ' חשון התשע"ג
11/05/2012
יואאאאוווו איזה מחזק ומשמח המאמר הזה. כבר דיימיינתי בעינני רוחי את המעבר מעצב לשמחה. תודה בורא עולם . תודה כולם.
כ' חשון התשע"ג
11/05/2012
איזה מחזק ומשמח המאמר הזה. כבר דיימיינתי בעינני רוחי את המעבר מעצב לשמחה. תודה בורא עולם . תודה כולם.