אין לך אדם שאין לו שעה
לפעמים, כשאדם משתעמם, וזה בהחלט קורה, הוא מחפש דרך 'להרוג את הזמן', למצוא דרך להעביר אותו מבלי 'למות' משעמום, כי הרגל ושיגרה הופכים להיות אוייבים לא קטנים...
לפעמים, כשאדם משתעמם, וזה בהחלט קורה,
הוא מחפש דרך ‘להרוג את הזמן’, למצוא דרך להעביר
אותו מבלי ‘למות’ משעמום, כי הרגל ושיגרה הופכים
להיות אוייבים לא קטנים.
מסופר על רבי נתן מברסלב (תלמידו של רבי נחמן מברסלב), שהיה מקפיד מאוד על כל שעותיו ורגעיו, ובגלל זה היו לו כמה שעונים בביתו. פעם אחת אמר בדרך צחות על מאמר המשנה שבפרקי אבות – "אין לך אדם שאין לו שעה" – שאדם שאינו חי עם השעון והזמן, אינו אדם!
אחד המצרכים החשובים והנחוצים ביותר לאדם הוא הזמן. לא כולם מודעים לעובדה חשובה זו, שכן רבים מרגישים כיצד הזמן ‘מחליק’ להם בין האצבעות והם לא מספיקים לעשות דבר. לפעמים זה נובע מתוך זילזול במשאב יקר זה, ופעמים בגלל שלא מתכננים כראוי את סדר היום, גם כשהוא עמוס במטלות.
כל רגע וכל יום הם משהו חד פעמי. אין רגע אחד דומה לשני ואין יום אחד דומה לבא אחריו – יום ורגע שחלפו לא יחזרו עוד לעולם. הזמן כידוע, הוא אמצעי מדידה לאדם לקביעת סדר בעולמו ובחייו, על כן ראוי לנו מאוד לנהוג בזמננו היקר בחוכמה ובתבונה, אחרת כל מה שלא הספקנו והפסדנו, עקב אי ניצול הזמן כראוי, הופך להיות ‘עבר זמנו – בטל קורבנו’, אבידה שאינה חוזרת. אם נשכיל להבין שכל יום הוא ייחודי, נוכל להשיג דברים והישגים ייחודיים רק ליום זה, כי ביום המחר מצפה לנו תפקיד חדש או משימה אחרת שונים מאלה שביום הקודם. החיים שלנו בעולם הזה אף הם מוגבלים בזמן, אין לנו חיי נצח בעולם הזה, לכן ראוי שכל אחד יעריך את הזמן שנקצב לו לחיות וינצלם כראוי. רגעים וימים שהולכים לאיבוד, הם חלק מחיינו ממש.
הזמן הולך ונמוג, חולף ונעלם. העולם הזה הוא עולם צבעוני שמפתה אותנו לרדוף ולחמוד ממנו עוד ועוד. עולם שיש בו הרבה אשליות שנוצרות לרוב על-ידי… הזמן. כשאדם שוקע באשליה שיוצר הזמן, הוא למעשה נכנס למרוץ מטורף אחריו, ולא תמיד בשיקול דעת – לעשות, לקחת, לחטוף קצת מפה וקצת משם, ולעבור שינויים שמותאמים לאשליות אלו. אך אם האדם ישכיל להבין שהתוצאה בכל מרדף ומרדף כזה לא בהכרח מובילה למטרה, ואדרבא, התחושה היא שהידיים ריקות כי לא הצלחנו לתפוס כלום, כי ‘תפסת מרובה – לא תפסת כלום!’ אז הוא יעשה ‘פסק-זמן’ ויחשוב לאן כל זה מוביל. האם כך עליו להעביר את הזמן, שהוא מאוד יקר, ולבזבז אותו בצורה כזאת?
במרוץ-הזמן אנשים רצים במסלול של עבדות. עבדי הזמן – עבדי עבדים הם, ואומר רבי נתן: כי עיקר העבדות הוא בבחינת הזמן. כשמאבדים את הזמן בצורה כזאת, אפשר לאבד, חלילה, את החלק המחייה אותנו: את השמחה, את ההנאה מרגעים יפים שאנו חווים, את השלווה והרוגע ועוד תחושות נפלאות מעין אלה.
בתוך העולם המפתה הזה רוקם האדם חלומות – ‘יום אחד אהיה מנהל של חברה גדולה ומצליחה בכל רחבי העולם’, ואילו האחר חושב ש’יום אחד אהיה העשיר הגדול והמפורסם בעולם’. נכון הוא שחלק מחלומותינו אנו יכולים לממש, כשהם בגדר מציאות, כמובן. אך אם הם בגדר חלום דימיוני לחלוטין, מדוע להעניק להם זמן לא קטן מחיינו?
כאן מתחוורת לנו עובדה לא כל כך נעימה: הזמן יכול להיות בוגדני. במקום להפוך בעזרתו דבר מסויים למשהו מציאותי וקיים, הוא מתבזבז לריק והופך לזמן ‘מת’. לפעמים, כשאדם משתעמם, וזה בהחלט קורה, הוא מחפש דרך ‘להרוג את הזמן’, למצוא דרך להעביר אותו מבלי ‘למות’ משעמום, כי הרגל ושיגרה הופכים להיות אוייבים לא קטנים. ומסתבר עוד יותר, שחלומות ואשליות אף הם אמצעים ‘להרוג’ אותו, במקום לנצל אותו כראוי.
לפעמים כשאנו רוצים להתעכב מעט בעשייה של דבר, או לדחות אותו, אנו מוצאים את עצמנו אומרים: ‘יש לי את כל הזמן שבעולם’ – אמרו חז"ל: "אל תאמר לכשאפנה אשנה, שמא לא תפנה". אל יחשוב האדם שברגע שהוא אומר ‘יש לי זמן’ או ‘כשיגיע הזמן’ הוא יספיק לעשות את מה שהוא רצה. את הזמן שניתן לו לעשות דבר מסויים עליו לממש ולא לדחות, שמא לא יפנה. כדי להימנע מביזבוז זמן לריק, או ממצב של השתעבדות כעבד אליו, או לסמוך על ‘לכשאפנה אשנה’ – נותן לנו רבי נחמן, דרך מעניינת שתאפשר לנו לדעת כיצד להתמודד מול מימד הזמן ותעתועיו, ולנצלו על הצד הטוב ביותר – למעלה מן הזמן.
יכול להיות שקורא שורות אלה יופתע מאוד וישאל – וכי יש זמן שהוא למעלה מן הזמן, או זמן שהוא מתחת לזמן?
מסתבר שכן, ועל כך אומר רבי נחמן מברסלב:
דע, שעיקר הזמן הוא רק בגלל שאין אנו מבינים, בגלל חסרון הדעת, כלומר, כשהשכל נעשה קטן. כי כל זמן שהשכל וההכרה גדולים יותר, הזמן ותחושתו נעשים קטנים יותר ואף מתבטלים. דוגמא לכך היא כשאדם חולם – בזמן החלום השכל מסתלק ורק כוח המדמה (הדמיון) הוא זה שפועל, לכן ברבע שעה של חלום יכול האדם לעבור שבעים שנה, אך כשמתעורר הוא מהשינה, הוא רואה שכל אלו הזמנים של השבעים שנה שעברו בחלום, הם זמן מועט מאד באמת, כי הם רק אותה רבע שעה שבה חלם את חלומו.
ומסביר רבי נתן, תלמידו של רבי נחמן:
עיקר העבדות היא בבחינת הזמן, כי תחת הזמן נאחז כל העמל והכעס ויגיעות וטירחות וטירדות העולם הזה, שהם בחינת עבדות, כמו שכתוב: "כל ימיו כעס ומכאובות", כשהדגש הוא על ‘כל ימיו’, כלומר מתחת לאותו הזמן והימים, כי "מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש". נמצא, שעיקר העמל והעבדות הוא תחת השמש והזמן, וכל זה נובע בגלל שטות וחסרון הדעת, על כן נעשה הזמן ארוך ביותר אצל האדם, עד שנדמה לו כאילו הזמן של ימיו וחייו ארוכים וקבועים, ומתמהמה בעולם הזה וחושב מחשבות בכל עת להגיע לעוד מעמד של פרנסה ועשירות וכו’, והוא טרוד בזה ומייגע עצמו ביגיעות וטירחות גדולות, כאילו היה עבד משועבד שנמכר לאיזה אדון, ושוכח הוא שאין שום זמן כלל, כי הזמן רץ ופורח מאוד מאוד, בכל עת ובכל רגע בלי הפסק, וכבר נאמר על כך: "וימינו כצל עובר" – כצל עוף הפורח. אך מי שיש לו דעת אמיתית, הוא מבין היטב שכל הזמן שיש בעולם הזה הבל הוא, "ימי חיינו הבל לפניך", ובאמת אין שום זמן כלל. גם בדעתנו הפחותה אנו לא יכולים להבין מהו ‘למעלה מן הזמן’, אבל פשוט הוא שרואים שהזמן רץ ושט ופורח מאוד, והאדם מיום שנולד מתחיל למעשה את הספירה לאחור.
מתחת לזמן, אם כן, הוא השיעבוד של האדם והתעסקותו בהבלי העולם הזה, שגורמים לו להיות עבד רודף אחר כבוד, פרנסה וכדומה, וכל זה בגלל חסרון הדעת, דהיינו, בזמן שהשכל קטן ואילו הזמן נראה כארוך. לעומת זאת, מעל הזמן הוא, כשהשכל וההכרה נעשים גדולים, לכן הזמן נעשה קטן יותר ואף מתבטל.
אז איך אפשר, בכל זאת, לחיות בעולם הזה שבו אנו חיים, שהוא מתחת לזמן, גם למעלה מן הזמן? על כך משיב רבי נתן: חשוב מאוד לדעת לפעול בתוך גבולות הזמן של העולם הזה, שבו יש טירדות ויגיעות, ואף חלומות ואשליות, ולהבין שעיקר החיות האמיתית שתוביל אותנו למעלה מן הזמן היא ההבנה הפשוטה שאומרת – שעיקר הנסיון של האדם הוא בעולם הזה, בזמן המוגבל בו. לכן צריך לבקש להאריך ימים בזה העולם, מכיון שבכל יום ויום הוא זוכה לקדש את עצמו כראוי. בדרך זו יוכל להשלים בדעתו שכל יום ויום הוא נכלל בבחינה של למעלה מהזמן – וזה עיקר התכלית.
ברגע שהשכל וההכרה נעשים גדולים יותר, האדם זוכה להבין ולהעריך את הזמן שניתן לו, לכן הוא מבקש להאריך את ימיו כדי לפעול בהם כראוי ולהגיע לתכלית האמיתית שלו, ולא להיפך, הגדלת הזמן על ידי חלום בו הוא רואה את עצמו מגיע לגיל שבעים ברבע שעה, בו בזמן שהמציאות היא אחרת.
כדי להגיע לבחינה של למעלה מן הזמן, עם כל הנסיונות שיש לנו בעולם, שהוא מתחת לזמן, קיבלנו כלים ועצות שבעזרתם נוכל לממש את הזמן, על מנת "שנוכל להכלל יותר בבחינה זו של למעלה מן הזמן" – כפי שהסביר לנו רבי נתן, כלומר, לחדש את כוחות הנפש הגוף ואת הזמן.
השבת והחגים
אחת הסגולות שאנו מקבלים מהחגים ומן השבת, היא היכולת להתחדש ולהתרענן. שבת, היא התרעננות ואתנחתא מששת ימי המעשה. כל יום שביעי בכל שבוע יש לנו הפסקה מרעננת, רוחנית וגשמית כאחד. עיסוקי היום-יום המטרידים אותנו לא מעט, זזים הצידה ומפנים מקומם ליום זה. בשבת אנו שואבים כוחות נפשיים ופיזיים כדי להמשיך הלאה, אך יותר מיושבים בדעתנו ויותר רגועים.
כך גם לגבי החגים. למשל, ראש השנה – בחג זה אנו מתחילים שנה חדשה – זמן חדש. תקופה זו נותנת לנו הזדמנות להתחדש ולחדש כוחות, כי השגרה, כפי שהזכרנו, היא אוייב לא קטן, לכן עלינו לנצל ימים אלו כדי להתחיל מחדש. הנביא הושע אומר: "כי נער ישראל ואוהבהו" – הוא מסביר לנו שההתחדשות היא מעלה שבה נשתבחו בני ישראל. הקב"ה אוהב את ישראל כיון שהם משימים עצמם בכל פעם כנער הנמצא בראשית דרכו. כל מהותו של נער היא ההתנערות וההתחדשות המאפיינות את המצאו בראשית דרכו בחיים. לכן השבת, החגים וראשי-החודשים הם זמן עלייה גדול, ואפשר להתפתח ולהתעלות ברוחניות ובגשמיות.
התפילה
אחד הכוחות החזקים שבהם ניחן האדם הוא התפילה. התפילה היא מעל הטבע, כלומר מעל למה שמוגבל בעולם הזה (שהוא מתחת לזמן). כשאדם מתפלל הוא זוכה לקשר את עצמו אל האין-סוף, בורא-עולם, שהוא כמובן מעל הזמן. תפילה אל מי שהכל שלו היא, בעצם, המפתח לזכות בכל עזרה ועצה להם אנו זקוקים. בכוח התפילה אנו יכולים לשנות דברים ולהשפיע ברוחניות ובגשמיות. הטבע אומנם מחייב שהדבר יהיה כפי שהוא, אך בכוח התפילה אנו יכולים לשנות אותו. לדוגמא, הפרנסה – טבע הדברים הוא שאדם שזקוק לכסף יוצא לעבוד. אם הוא זקוק לכסף רב (בגלל חובות מרובים, תשלומים וכו’), אז הוא יעבוד שעות נוספות או יחפש הכנסה נוספת. אולם בעזרת התפילה, שיכולה לשנות טבע זה של השתדלות והתשת כוחות הגוף והנפש, בבקשת רחמים ומתנת חינם מבורא עולם שיעזור וישפיע לנו את מה שאנו צריכים בלי כל הטרחות והיגיעות האלו, נוכל לשנות זאת. כך גם יתאפשר לנו לממש את הזמן היקר שניתן לנו, לא רק בהבלי העולם הזה, ולהתחבר אל הלמעלה מן הזמן.
תרי"ג מצוות, צדקה ותשובה אף הם כלים להתחברות האדם עם הזמן שמעל, ונותנים לנו כוח להתחדש בכל פעם, הן ברוחניות והן בגשמיות, וכמובן שהם מחדשים את הזמן לו אנו זקוקים מאוד, ולו רק כדי להשליך מעלינו את העייפות של חיי היום-יום ולקבל התחדשות בגוף ובנפש, במחשבה, בלב ואף רצונות ורעיונות חדשים. כל אלה עוזרים לנו להתעורר מתוך אותם חלומות ואשליות של עולם ססגוני ומפתה, בהם אנו כבר בני שבעים תוך דקות ספורות, ולהבין שאנו חיים במציאות של חיים אמיתיים.
החיים הם זמן והזמן הוא יקר, לכן אסור לנו לבזבז אותו ולתת לו לפרוח ולשוטט, מכיון שהרגע הזה הוא לא כמו הרגע הבא אחריו. מכאן גם אפשר להבין מדוע אמר רבי נתן: "אין לך אדם שאין לו שעה" – שאדם שאינו חי עם השעון והזמן – אינו אדם!
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור