שותפות כספית

 

 

בני זוג המנהלים אורח חיים תקין, עשויים למצוא את עצמם – בשלב מסוים של נישואיהם – במצב של עוינות הדדית, כתוצאה ממצב בו ניהול המערכת הכספית מכביד על אורחות חייהם. לכן, הכרת המערכת וההרגשות שמאחוריה, יכולה לעזור להם להמשיך ולשתף פעולה, אפילו בעת הימצאותם בתקופה כספית קשה.

 

מחסור בכסף הוא מצוקה המלווה כל משפחה, גם משפחה שרמת הכנסתה הכספית גבוהה, אלא שבמשפחה שרמת הכנסתה נמוכה, הדבר מורגש מדי יום.

 

אומנם בני הבית מתאימים עצמם לגבולות היכולת הכספית, אך לעיתים קרובות מתפתחים ויכוחים על אפשרויות לרכישת אותם מוצרים בחנויות אחרות במחיר זו ליותר, והאם מוצדק לטרוח וללכת אליהן כדי לחסוך מספר פרוטות.

 

גם במשפחה שרמת הכנסתה הכספית גבוהה מתגלעים ויכוחים, לא על קניית מוצרים יום-יומיים, אלא על רכישת מוצרים יוקרתיים, זאת, משום שבני הבית רואים במוצרים אלה צורך המובן מאליו, וחשים במצוקה אם אינם נמצאים בבית, כשם שבני משפחה בעלת הכנסה נמוכה חשים כלפי מאכלים שהם נמנעים מלקנותם בגלל מחירם הגבוה.

 

המועקה קשה יותר בתחילת הקיץ והחורף, כאשר יש לרכוש בגדים ונעליים מתאימים למזג האוויר. כאן מתגלה הבעל לעיתים קרובות כלא מבין לחלוטין את דרישותיה המקובלות של רעייתו, כאשר הוא שואל מדוע אי אפשר ללבוש את הבגדים מלפני שנתיים, או לנצל את נעלי הילדים, שנשארו משנה שעברה. מצב נוסף היוצר דרישה לבגדים הוא לקראת ‘שמחה’ – ברית, בר-מצווה, או חתונה. כשבנות הבית רוצות להופיע בבגדים שהוכנו במיוחד לקראת המאורע. במצב רע מתגלית המצוקה כאשר אירע, חלילה, נזק לדירה או לרכוש, ומחיר התיקון אינו נמוך.

 

על פי רוב הרעיה בטוחה שהיא חסכנית במידה רבה, שהרי היא אינה רוכשת דברים רבים שחברותיה או מכרותיה מרשות לעצמן לרכוש. בטיעוניה היא עשויה לציין אותם דברים כדוגמאות לחסכנותה. למעשה, כמעט כל אישה, אף הבזבזנית ביותר, חוסכת בדברים מסוימים שאחרות אינן חוסכות בהם. לכן הרגשתה היא שאף אם אינה קמצנית היא חסכנית, מה שנותן לה לגיטימציה שלא לחסוך בדברים אחרים הנראים לה הכרחיים, והיא רואה את הערותיו של בעלה ליתר חסכון כלא הוגנות וקטנוניות.

 

לפעמים קיימת הסכמה שההוצאה הכספית של המשפחה היא רחבת-מימדים ומעבר ליכולת הכלכלית של בני הזוג, אך הויכוח הוא על תפיסת החיים ותפקידו של הכסף בהם: אחד מהם סבור שיש לקבל את המצב כמות שהוא, זולתו סבור שעדיף לעמול ולהרוויח יותר בכדי שלא לסבול מחסרונו של הכסף.

 

לאברהם ורחל יש עמדות מנוגדות בנושא זה: אברהם סבור שהנכון הוא להצטמצם ולא לעבוד קשה, רחל לעומתו, סבורה שעדיף לעבוד שעות נוספות בכדי למנוע מוגבלות בהוצאות הכספיות. באחת ההזדמנויות היה אף ביטוי לכך: רחל סיפרה לאברהם שהיא מתכננת להגדיל את היקף משרתה, תגובתו הייתה: "יופי! עכשיו אוכל לעבוד פחות!" – בעוד שהיא ציפתה לתגובה: "יופי! עכשיו לא נזדקק להגביל את עצמנו כפי שהיינו מוגבלים עד כה".

 

 

פעמים רבות כאשר אדם מתלונן על בזבוזה של רעיתו, אני עורך עמו חשבון מדוקדק מה הוא הסכום שהוא עשוי לחסוך אילו הייתה רעייתו חסכנית. על פי רוב מתברר שמדובר בסכומים שאינם משמעותיים עד שיהיה כדאי להפר את שלוות הבית בגללם. זאת, משום שרוב הדברים המבוזבזים כלולים בנושאים שבלאו הכי היה צורך להוציא הוצאות עליהם, למשל, עודף של אוכל, או שימוש מיותר בחשמל, ולא בדברים שאין לקנותם כלל.

 

פעולת בירור כזו יכולה לעשות כל אישה עם בעלה כדי שייווכח עד כמה היא צריכה להתמודד יום יום עם לחצים כספים, ועד כמה היא מודדת בזהירות את צעדיה בעת שהיא קונה את המוצרים למשפחה.

 

ראוי לשים לב לדברי חז"ל ולפרשנות הראשונים בקשר להתנהגות עם בן הזוג ופרנסת הבית (בבא מציעא נט, ע"מ א):

 

"אמר רב לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו (שלא לצערה) שמתוך שדמעתה מצויה, (עונש) אונאתה קרובה.

 

אמר לו רב פפא לאביי: איתתך גוצא – גחין ותלחוש לה ( = אשתך נמוכה, כופף עצמך והאזן לה. כלומר, גם אם הנך גדול, חשוב ומבין יותר ממנה, בכל זאת בעסקי הבית האזן לעצתה).

 

אמר ר’ חלבו: לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו, שנאמר (בראשית יב, טז): ‘ולאברם היטיב בעבורה’. והיינו דאמר להו רבא לבני מחוזא אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו (= כבדו את נשותיכם כדי שתתעשרו). על כך כתב ה"מאירי": "מכאן אמרו שכל שאדם עושה בצרכי ביתו ומזונות בניו ובנותיו ומלבושיהם, ילך בהם אחר עצת אשתו, שמתוך כך שלום מצוי בתוך ביתו".

 

חז"ל אף מייעצים שתמיד יהיה מצוי בבית מזון לצרכי המשפחה, כדי למנוע ריב: "אמר רב יהודה: לעולם יהא אדם זהיר בתבואה בתוך ביתו, שאין מריבה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא על עסקי תבואה".

 

 

גם כאשר שני בני הזוג דואגים לפרנסת המשפחה, בכל זאת מתברר שכאשר קיימת מצוקה כספית, הבעל הוא שנוטל על עצמו מבחינה רגשית ומבחינה מעשית את הדאגה ואף האישה מעבירה אותה אליו גם אם היא שותפה לו בדברים רבים בחיי המשפחה.

 

במאמר "הצורך המקשר" צוין שבאופן טבעי חש הבעל יתר אחריות לפרנסת המשפחה מאשר האישה, לכן, גבר הסבור שאשתו מגלה חסר בשותפות בהתייחסותה הלא-אחראית להוצאה הכספית, כדאי שידע שדאגתו החיובית בנושא הפרנסה, היא מתנת שמים שרקם הבורא ברגשותיו, ושעל פי רוב פועלת דאגה זו ברמה נמוכה יותר ברגשותיהן של מרבית הנשים.

 

אין זו התנהגות של רעייתו בלבד, אלא כך היה נוהג אף הוא עצמו, לולא טבע בורא העולם באישיותו אחריות לפרנסת המשפחה. הדבר דומה ליתר האחריות של האם מאשר של האב כלפי התינוק הבוכה – אין זה מפני שהיא טובה יותר מבעלה, זוהי נטייה חיובית שנטע בורא העולם ברגשותיה כדי להמריצה לטפל בתינוקה. זאת הוא עשה לה על ידי הורמונים מסויימים, היוצרים חוסר רגיעה ברגשותיה כל עוד תינוקה בוכה.

 

לכן על הרעיה להבין את מצוקתו של בעלה בעת הקשיים הכלכליים. כיון שבורא העולם נטע בו נטייה טבעית לאחריות לפרנסת הבית, הוא פגוע בתחושת ‘גבריותו’ אם אינו מצליח לפרנס בכבוד את משפחתו כפי שהיה מצפה מעצמו, או כפי שבני ביתו מקווים ממנו.

 

תחושת האחריות בחוסר הפרנסה, ובעיקר כאשר הרעיה מתלוננת, צורבת לו בדיוק כפי שתצרוב התרסת בעל כלפי אשתו על חסרון עקרוני בנשיותה. לכן, אישה המציקה לבעלה בנושא הזה, פוגעת בו פגיעה חמורה, אף על פי שהיא סבורה כי היא משדרת רק מצוקה אישית אמיתית בלא כוונה להכאיב לו.

 

הפגיעה כאמור צורבת ביותר, בייחוד בימי מחסור כספי שהוא מצפה לשותף אמיתי שיבין את מועקתו הרגשית. לכן כדאי מאוד שבימים קשים מבחינה כלכלית, תתייעץ הרעיה עם בעלה על סדר העדיפויות בהוצאה הכספית. קיים אז סיכוי שעל אף המצוקה הוא יתגלה לה בפתיחותו הכספית ובידו הרחבה.

 

אישה שבכל זאת חשה שהיא זקוקה לספר לבעלה על תחושותיה הקשות בנושא החסר בכסף למשפחה, כדאי שתקדים ותאמר לבעלה כי היא יודעת שהוא עובד קשה והוא עושה כל אשר ביכולתו למען המשפחה והיא מעריכה אותו מאוד על מאמציו, והיא אינה מבקשת אלא שיקשיב לה ויעזור לה בכך לפרוק את מצוקותיה הרגשיות.

 

אנשים רבים מתלוננים, שעל אף שהרעיה יודעת בדיוק את גודל ההכנסה הכספית של הבעל, בכל זאת היא דורשת ממנו לדאוג להוצאות-יתר של המשפחה, גם כשאין מקור להשגת הכסף הדרוש. יתר על כן, טוענים הם: כשאנו עוקבים אחר ההוצאה הכספית בבית על דברים הנראים לנו כלא-הכרחיים בשעת מצוקה, לא נראה כלל שאיכפת למישהו הקושי הממוני המוטל על כתפי הבעל, אין מנסים לחסוך בשום דבר, הדרישה לכסף היא באותה עוצמה כמו בתקופה בה כסף מצוי בשפע.

 

כגון, בגדים הנקנים אף על פי שאפשר לדחות את רכישתם, וכן נרכשים חפצים שניתן להתקיים בלעדיהם. קונים פירות לפני העונה כשמחירם גבוה. דוד-חימום-המים החשמלי פועל שעות רבות ללא צורך, ההוצאות הטלפוניות גדולות והשיחות נערכות בשעות יקרות למרות שניתן לדחותן לשעות זולות יותר. עם זאת, מצד הרעיה דרישותיה הכספיות מובנות מאליהן, כביכול, באותה עוצמה כבתקופה שהפרוטה הייתה מצויה בכיסם. לעיתים אף כשהוא מעיר לבני הבית הצעירים על הצורך לחסוך, פונה הרעיה אליו ודורשת שלא יעשה ‘עניין’ מלא-כלום. במקום לתמוך בו ולהוסיף להם הסבר משלה על חשיבות החיסכון בשעה זו.

 

לעיתים בטוח בן הזוג שהוא שותף בקשיי הפרנסה, אך שותפו לנישואין סבור שאין הדבר נכון. חנה טענה שכל ימיה עודדה את שלמה בעלה בעבודתו: היא הרבתה עמו מילים כדי שלא ישבר על אף המכשולים שהיה נתקל בהם על כל צעד ושעל, האזינה הרבה לסיפוריו על קשייו ועל דרך התגברותו עליהם וחיזקה את רוחו. בעת שחנה הציגה את התייחסותה לשותפות הכספית, הבחנתי שפניו של שלמה נהפכו לכעוסים מאוד, והוא הניע את ראשו קלות מצד לצד כדי להצהיר בכך שהוא שולל את דבריה מכל וכל.

 

כשאפשרתי לו להגיב, הוא אמר: דבריה של חנה מוציאים אותי מכלי, משום שאף פעם לא הייתה שותפתי, על אף שהאזינה למצוקותיי. פעמים רבות ביקשתי ממנה לחסוך, אך תחנוני נתקלו בקיר אטום. היא טיפוס בזבזני, כל פתיחת ברז שלה הינה שטף מים רבים. היא מפעילה את המזגן ומשאירה את החלונות פתוחים, ומסבירה שכך יותר נעים לה. היא קונה מצרכי מזון, אך הם אינם מנוצלים אלא נרקבים. כל אחת מהדוגמאות שהזכרתי מוכיחה עד כמה רעיתי אינה שותפה לדאגה לקשיים הכספיים של המשפחה. לדעתי, התנהגות זו מצביעה על זלזול רב במאמצי לאזן את התקציב הרעוע של ביתנו. האזנתה למצוקתו אולי מהווה גילוי לשותפה לרגישותי, אך ממנה עד שותפות כספית מעשית, רחוקה הדרך.

 

* * *

הארכנו על תחושות קשות אלו שהן די מצויות, כדי להסב תשומת-ליבה של אישה הסבורה שהאישיות הבעייתית בנושאי הכסף הוא בעלה, גם אם בעלה מקצין בהשמעת דעותיו, אין לדחותן על הסף. שהרי אי אפשר ליצור קשר נישואין מוצק, ללא האזנה רבה ואמיתית למצוקות שמעלה הבעל בתגובותיו לדרישותיה להוצאה כספית נוספת או בהערותיו על בזבוז כספי.

 

 

בצד תלונות הגברים, אנו שומעים לעיתים תלונות של נשים על שהן נזקקות להתחנן בפני בעליהן כדי לקבל מהם כסף לצרכים היום-יומיים. כמו כן, נשמעות תלונות על שאין להן זכות חתימה בחשבון הבנק, והן אף אינן יודעות מה היא בדיוק הכנסתו הכספית של הבעל. אי-הסדרת המערכת הכספית, יוצרת ניכור בשותפות, כאשר במשך הזמן מפתח הבעל בלא משים זהירות מפני ‘סחיטה כספית’, ולעומתו מפתחת האישה כל מיני תחבולות להשגת כסף ממנו.

 

ראוי לדעת שלעיתים התנגדותה של האישה לעמדות הכספיות של הבעל, ונטייתה לנהל עמו ויכוחים ארוכים בנושא, אינן נובעות רק מהבעיה הכספית בלבד, אלא היא מושפעת מיחסי הזוג בנושאים אחרים. למשל, בעל שיש לו דעות מוצקות בכל דבר ולדעת אשתו קשה לו להתפשר, תחושתה תהיה כי הוא ניחן באישיות כפייתית מאוד, לא פתוחה, ומתוך כך גם בויכוחים הכספיים תראה את עמדתו כתואמת את אישיותו הלא מבינה לצרכיה, ייווצר מצב בו גם היא לא תהיה פתוחה להקשיב לדעותיו בכל נושא, גם לא בנושא הכספי, אף על פי שדווקא בו ניתן להוכיח ‘שחור על גבי לבן’ את אמיתות טענותיו כי המשפחה אינה יכולה להרשות לעצמה להמשיך ולהוציא כספים בכמות שהיא דורשת. מאידך גיסא, הבעל שמתעלם מחוסר פשרנותו, מנסה להוכיח מהתנהגותה הלחצנית בנושא הכספי שהיא זו החסרה רגישות לאפשרויות המשפחה.

 

לעיתים, פקיעת סבלנותה של אישה בנושא הכספי, נוצרת דווקא בשל חסרים קטנים. לא פעם אפשר לשמוע מנשים שאין להן גישה קלה וזמינה למשיכת כסף מהבנק, הטוענות: "נזקקתי למספר פרוטות, כדי לקנות מוצר מסוים שתכננתי להשתמש בו דווקא היום, והתברר שבעלי השאיר אותי בבית ללא פרוטה", או: "הייתי חייב לגשת עם ילדי לרופא, ולא היו לי מספר שקלים כדי לנסוע ולשלם לרופא את דמי הביקור".

 

אין ספק שבתנאי לחץ, אפילו דברים פעוטים החסרים, מציבים את בן הזוג בצורה שלילית. לכן כדאי מאוד שטרם צאתו את הבית, יבחן הבעל עם רעייתו אם יש בידה כסף לצרכיה הפעוטים, גם אם ביכולתה למשוך כסף מן הבנק.

 

עם זאת, כדאי מאוד שהרעיה תהיה מודעת לצרכיה בעוד מועד, תודיע לבעלה יום קודם על הצורך שלה לכסף, ולא תשאיר זאת לרגע האחרון עם צאתו את הבית ומתברר שגם בכיסו אין פרוטה. הדבר עלול להביא לויכוח שיושפע שלילית מתנאי לחץ הזמן שהוא נתון בו, וכתוצאה ממנו יוצא הבעל את הבית מתוך תחושה: "אשתי דואגת שבכל פעם שאצא לעבודה, תלווה אותי הרגשה רעה". לעומתו, הרעיה מצויה בתחושה שבעלה אינו מבין למצבה ואינו רגיש למצוקתה.

 

על התהליך שהתחולל אצל דוד ושרה, אפשר לקרוא בסיפור הבא:

 

דוד התלונן שרעייתו וילדיו הבוגרים ‘לוחצים’ עליו להוציא הוצאות כספיות, שאינו יכול למצוא להן כיסוי, בעיקר בתקופה שמצבו הכספי קשה. כשבחנתי את מערכת היחסים הכספיים ביניהם, התברר, שאומנם דוד הזרים כסף רב להוצאות המשפחה לאורך שנות הנישואין, אבל תמיד מתוך צרות-עין, בליווי הערות כגון: "אתם בזבזנים", "האם אי אפשר לוותר על הקניה?" ליווי צורמני זה לנתינת הכסף, נעשה גם בתקופה שהפרוטה הייתה מצויה בכיסו.

 

מאידך גיסא, הוא עצמו לעולם לא הציע ולא יזם לקנות דבר מה לבני המשפחה. כתוצאה ממערכת יחסים זו, התרגלו הילדים שעם אבא בכל הנוגע לקניות ורכישות יש להתנהג בצורה מלחיצה ומתוכננת כדי שייתן כסף. גם כשהמצב הכלכלי החמיר, ודוד אף הפך לבעל חוב, לא פסקו בני המשפחה לנהל עמו מערכת יחסים מלחיצה, מאחר והורגלו להתנהגות זו בעת שהפרוטה הייתה מצויה.

 

עד לפני השלב שבני הזוג פנו לטיפול במערכת הזוגית שלהם, הייתה גם שרה רעייתו שותפה להצלחת דוד, כיון שתמיד היה קשה לה להשיג ממנו כסף ללא שימוש בשיטות מתוחכמות. אולם תוך כדי הטיפול הזוגי, השכילה שרה לשנות כיוון ולנסות להגן על בעלה מפני הילדים. אולם, בלא משים, גם בשלב זה עשתה טעות קטנה: כשהילדים ניסו לגייס אותה לעזור להם להשיג כסף מאביהם, היא השיבה: "צריך להבין את אבא, כרגע קשה לו מאוד, יש לו חובות רבים". על כך השיבו הילדים: "האם כשהיה לו כסף, כן קיבלנו?"

 

כששוחחנו על כך, הודתה שרה שגישתה בהגנתה על דוד הייתה מוטעית כאשר אמרה "לאבא קשה". במקום זאת עדיף היה אילו שילבה את עצמה כשותפה לקשיים, והייתה אומרת "כרגע קשה לנו". כלומר, הטוב ביותר הוא לשתף את עצמה עם בעלה כלפי הילדים.

 

המצב האידיאלי בניהול המערכת הכספית, הוא כאשר היא פתוחה בפני שני בני הזוג, וכל אחד מהם פועל אך ורק במסגרת שההכנסה המשפחתית מאפשרת. זאת עושים שני בני הזוג בלא ויכוחים מיותרים. אם בכל זאת מתגלה שוב ושוב שהחובות גדלים, או-אז חייבים לערוך תקציב משפחתי, לסכם את המסגרת הכספית, באופן בו כל ההכנסות גלויות לפני שני בני הזוג והחלוקה הכספית מחולקת לפי שבוע או מחצית החודש, כאשר מוקצב סכום נוסף להוצאות מיוחדות המחושב לשלושה חודשים.

 

עם זאת, יש לציין שהניסיון מלמד שברוב המקרים שבהם היו קשיי הסכמה לגבי הטיפול בהוצאות המשפחתיות, גם כשהוצע לבני הזוג הצעת ניהול כספי שהתקבלה על דעתם הם לא הצליחו להתמיד בה זמן ממושך. גברים רבים ניסו להעביר לרעיה את ההכרעות הכספיות וניהול התקציב, כדי להשיג בכך את שמירת מסגרתו, מאחר והיא הרוכשת העיקרית את המוצרים שהמשפחה נזקקת להם, אם גם הליך זה לא הועיל ברוב המקים, והרעיה החזירה את ניהול הכספים אל בעלה.

 

כמו בכל בעיה שמנסים לפתור אותה והיא אינה נפתרת, עדיף להשלים עימה. יש לדעת שיש דברים בחיים בכלל, ובחיי הנישואין בפרט, שכמעט אי אפשר לשנותם ואף לא לשפרם. ככל שאדם יפנים ידיעה זו למודעותו כן יקל לו. כמו בכל שטח, לעיתים קרובות חוסר ההבנה וההסכמה הכספית מושפע הרבה מכלל מערכת היחסים של בני הזוג, וברור שכאשר המערכת הכללית תקינה מתמעטות נקודות החיכוך הכספיות.

 

 

(מתוך הבית היהודי חלק א, הבית היהודי חלק ב)