כל ההתחלות קשות – פרשת השבוע ראה
פרשת השבוע ראה - ההתחלה היא הרבה פעמים מאוד קשה, כמו שאמרו: כל ההתחלות קשות, משום שבהתחלה צריכים לשבור הרבה מניעות עד שעושים את הדבר...
פרשת ראה
"לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון, כי פתוח תפתח את ידך לו" (דברים ט"ו – ז, ח).
רבינו הקדוש כותב (ליקו"מ ח"ב, ד), כי צדקה היא פתח והתחלה להיכנס בעבודת ה' ובעבודת המצוות, זאת משום שכל העבודות וכל התשובות וכל מה שרוצה האדם לעשות איזה עובדא בעבודת ה' – צריכים הרבה קולות של גניחות והתאמצות, עד שמצליחים באמת לעשות דבר שבקדושה בשלימות, כי כל מעשה שבקדושה הוא בחינת הולדה – שצריכים לעבור קלין (קולות) וגניחות, חבלי לידה וכו', עד אשר זוכים באמת להשלים את הדבר שבקדושה.
על זה נאמר: המתחיל במצוה אומרים לו – גמור! כי להתחיל מצוה הוא דבר יותר קל מאשר לגמור, ולכן הרבה מתחילים מצוות אולם לא גומרים, ואף על פי כן גם ההתחלה היא הרבה פעמים מאוד קשה, כמו שאמרו: כל ההתחלות קשות, משום שבהתחלה צריכים לשבור הרבה מניעות עד שעושים את הדבר שבקדושה, וצריכים זכות משמיא ורשות מלמעלה כדי שיוכל לעשות את המצוה.
גם כאשר מתחיל האדם בעשיית מצווה, עדיין קשה לו הרבה פעמים להמשיך ולגמור את המצוה, ועל זה נאמר: "פתוח תפתח", כי על ידי מצוות הצדקה, שכאשר אדם נותן צדקה, הצדקה בעצמה היא בחינת "פתוח תפתח", והיא פותחת לו פתח להיכנס אל המצוות.
וגם כאשר התחיל האדם את המצוה, אזי על ידי נתינת הצדקה הוא פותח פתחים חדשים שעל ידם יוכל לגמור את המצוה ביתר שאת וביתר עוז, ויוסרו ממנו ביתר קלות המניעות והעיכובים שיש לו על המצוה.
נמצא, שכאשר אדם עסוק באיזה דבר מצוה ורואה שאינו יכול לגמרו, אזי על ידי נתינת צדקה יוכל לפתוח לו פתח, בבחינת "פתוח תפתח", וכך יוכל להתקדם ולגמור את המצוה.
לכאורה קשה הדבר, שהרי נתינת המצוה (צדקה) בעצמה היא מצוה, ואם כן, איך מתחילים בה? כי ניחא, שכאשר נותן האדם צדקה – אז נפתחים לו פתחים חדשים ונעשית לו עבודת ה' יותר בניחותא. אולם כיצד מתחילים במצות הצדקה בעצמה, הרי גם היא קשה מאוד (כי התחלת ההתחלות כנ"ל)? אך באמת, כד לתת צדקה צריכים לשברת את מידת האכזריות ולהופכה לרחמנות, וכאשר יעשה כך על ידי זה פותח פתח לכל המצוות כנ"ל.
נמצא, שהפתח לכל המצוות הוא בהפיכת הכעס והרוגז והאכזריות – לרחמנות, ועל ידי זה נעשית מצוות הצדקה ומתגלה הרצון.
וזהו שכתוב אצל אליהו: "ואת העורבים ציויתי לכלכלך" (מלכים א – י"ז). כידוע, עורב אכזרי על בניו ואינו מאכילם, ואף על פי כן ציוה ה' דווקא את העורבים להביא אוכל לאליהו הנביא כדי לשבר את טבעם האכזרי, ולהראות שברצות ה' – אפילו העורב האכזרי נעשה רחמן ומפרנס מישהו אחר – לא את בניו – כי הפרנסה בידי ה' יתברך.
נמצא, שצריכים לשבר את האכזריות ברחמנות, וזאת עושים על ידי מצוות הצדקה ועל ידי זה נפתחים פתחים בבחינת: "פתוח תפתח" – מידה כנגד מידה, כי כנגד זה שאדם פותח את ידו בנתינת הצדקה נפתחים לו מנגד פתחים חדשים בעבודת ה' ובקיום המצוות.
לכן נותנים צדקה לפני התפילה, ועל ידי זה משברים את האכזריות ברחמנות ונעשה "פתוח תפתח", כי אז נפתחים שערי התפילה, ומידה כנגד מידה – זוכים למידת הרחמנות – שהקב"ה ירחם עלינו מלמעלה על ידי תפילותינו.
מוצאים אנו, אם כן, שמידת הצדקה יש לה את הכוח המניע, וההתחלה של המצוות נעשית על ידי שבירת האכזריות, ויהי רצון שנזכה לתיקון המידה הזו בשלימות, אמן.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור