ונתנה תוקף
כשהגיע שליח הציבור לומר את קדושת היום, אמר לו רבי אמנון: "תן לי ואקדש את ה' הגדול", ואמר בקול גדול שבקע מתוך ליבו: "ונתנה תוקף קדושת היום..."
כשהגיע שליח הציבור לומר את קדושת היום,
אמר לו רבי אמנון: "תן לי ואקדש את ה’ הגדול",
ואמר בקול גדול שבקע מתוך ליבו: "ונתנה תוקף
קדושת היום…"
רבי אמנון ממגנצא יהודי עשיר, יפה-תואר ויפה-מראה, מיוחס וחכם שהצליח לפתור בשנינותו כל דבר. דמות מכובדת ונערצת בעירו מיינץ שבגרמניה, הן על ידי היהודים בני עמו והן על ידי הגויים. אדם בעל קומה וחוכמה עצומה שנהג להיפגש לעיתים תכופות עם שרי המלוכה ואנשי הכמורה, כשבראשם ההגמון.
"מה ליהודי חכם כמוך עם עמך? עליך להיות כמונו" – שאלו וטענו שוב ושוב אנשי הכמורה – "איזה עתיד יהיה לך איתם? עליך להיות אחד מאיתנו, כך יפתחו בפניך שערי התהילה והכבוד" – הפציר בו ההגמון שוב ושוב בפגישותיהם.
אולם רבי אמנון ממגנצא, שסבר שדבריהם נאמרים בהלצה, דחה שוב ושוב בחוכמה ובשנינות את בקשתם. אך ההגמון לא הפסיק להפציר בו, וככל שרבי אמנון דחה והתחמק מבקשה זו, כך ניטעה בליבו של ההגמון התקווה שאכן הוא ימיר את דתו. ההתחמקויות והעקשנות שגילה ההגמון מצדו של רבי אמנון ממגנצא, הם אלה שחיזקו את תקוותיו של ההגמון, שבוא-יבוא היום ורבי אמנון ממגנצא החכם והשנון, יהיה אחד מהם.
באחת מהפגישות עם ההגמון ושאר נכבדי הכמורה, החליטו כולם שהפעם הם לא מוותרים, ובסיומה לחצו על רבי אמנון שוב ושוב, אך הוא סירב. אולם הפעם, שלא כמו בפעמים הקודמות, ההגמון לא קיבל את התחמקויותיו והחליט שהוא לוחץ באופן אישי וישיר, על מנת שרבי אמנון ימיר דתו.
"שלושה ימים אני צריך כדי לחשוב על הדבר" – השיב רבי אמנון ממגנצא להגמון, מרוב תשישות ועייפות מהלחץ הכבד שהופעל עליו, ולו רק כדי שיניחו לו לשוב לביתו – "ארכה של שלושה ימים, זה מה שאני צריך", אמר והלך לביתו.
כשהגיע רבי אמנון לביתו, הבין את עומקן ומשמעותן של המילים שיצאו מפיו – "כיצד העליתי בדעתי להעמיד בספק את יהדותי? הרי לעולם לא יעלה על דעתי לכפור באלוקי ישראל". מחשבות רבות החלו להטריד את רבי אמנון, שלא מצא מזור ליסוריו ממילים אלו. שלושה ימים שבהם אמור היה ‘לחשוב’, הפכו לשלושה ימי סבל ויסורים מאין כמוהם, עד אשר נפל למשכב, עצוב אבל ומדוכא. שלושה ימים ללא שמחת חיים ללא אוכל ושתיה. שלושה ימים של צער מאין כמוהו.
עברו חלפו להם שלושה ימים, והנה הגיעו שליחיו של ההגמון לביתו של רבי אמנון ממגנצא כדי לקחתו אל ההגמון. רבי אמנון סירב לפקודת ההגמון ולא הלך עימם. כשחזרו השליחים להגמון ואמרו כשרבי אמנון מסרב, ציווה עליהם לשוב לביתו, אך הפעם לקחתו בעל-כורחו ולהביאו לפניו.
וכך היה. השליחים חזרו לביתו והביאו את רבי אמנון אל ההגמון. אז פנה אליו ההגמון, ואמר: "ובכן, עברו שלושה ימים, ואני מחכה לתשובתך, הבטחת שאחרי שלושה ימים תאמר לי מה אתה חושב על הצעתי להצטרף אלינו, ואני מקווה מאוד ששינית את דעתך ותמלא את בקשתי".
אולם רבי אמנון לא שינה דעתו, ואמר: "מגיע לי עונש, לא שיניתי ולא אשנה את דעתי, על כן אחרוץ את דיני – הלשון שאמרה דברים אלה וכיזבה לך – תיקצץ!".
"לשונך דיברה כראוי ולעניין" – אמר ההגמון בזעם – "אולם את רגליך אקצץ על שהעזו להפר את פקודתי, ואת שאר איברי גופך אייסר".
מיד פקד ההגמון לקחת את רבי אמנון לחדר העינויים ולכרות את פרקי ידיו ורגליו, וכל פעם שכרתו פרק מגופו הקדוש, שאלו אותו אנשי הכמורה שהתלוו אליו: "האם אתה מוכן לחזור בך מדבריך אמנון, ולהמיר דתך?", אולם רבי אמנון בשלו, כשליבו מלא אהבה ליוצרו וכשהוא מצדיק עליו את הדין, משיב בהחלטיות – "לא!" – והם ממשיכים עד אשר כרתו את כל פרקי ידיו ורגליו. לאחר עינויים קשים אלה, שלחו אותו לביתו על אלונקה ולידו מונחים פרקי ידיו ורגליו, כשהוא מתפתל ביסורים נוראים.
ראש השנה הגיע. רבי אמנון ביקש שיובילו את אלונקתו לבית הכנסת, ולהעמיד את מיטתו ליד בימת שליח הציבור. המראה הקשה של איש קדוש זה עורר בכי רב בקרב המתפללים, והללו פרצו בזעקה ותפילה לבורא עולם.
כשהגיע שליח הציבור לומר את קדושת היום, אמר לו רבי אמנון: "תן לי ואקדש את ה’ הגדול" – ואמר בקול גדול שבקע מתוך ליבו: "ובכן לך תעלה קדושה" (על שקידש שמו על מלכותו וייחודו), "ונתנה תוקף קדושת היום, אמת כי אתה הוא דיין ומוכיח" (כדי להצדיק עליו את הדין), "וחותם יד כל אדם בו ותפקוד נפש כל חי" (שכך נגזר עליו בראש השנה).
לאחר שסיים תפילתו דמם ליבו, ונשמתו הטהורה עלתה למרומים.
לאחר פטירתו התגלה רבי אמנון ממגנצא בחלומו של רבי קלונימוס בן רבי משולם, ולימד אותו את הפיוט "ונתנה תוקף קדושת היום", וציווה עליו להפיצו בכל תפוצות הגולה, כזיכרון על שמסר את נפשו על קידוש השם.
"ונתנה תוקף קדושת היום, כי הוא נורא ואיום. ובו תינשא מלכותך ויכון בחסד כסאך ותשב עליו באמת" – במילים אלו פותחת התפילה שחיבר רבי אמנון ממגנצא. תפילה המהווה אצל רבים את אחת מנקודות השיא של הימים הנוראים (הנאמרת בראש השנה וביום הכיפורים).
אכן נורא הוא יום ראש השנה שבו מעביר הקב"ה את בני עולמו לפניו. "כבקרת רועה עדרו המעביר צאנו תחת שבטו", כן מעביר הבורא וסופר ומונה ופוקד נפש כל חי, וחותך קיצבה לכל בריותיו וכותב את גזר דינם. ליום זה אשר "בריות בו יפקדו להזכירם לחיים ולמוות", כי "מי לא נפקד כהיום הזה?".
זהו סיפורו של יהודי אמיץ וקדוש, רבי אמנון ממגנצא, שמסר נפשו על קידוש שמו יתברך, ולא המיר דתו. פיוט נפלא זה היה למעשה מילותיו האחרונות, ותוכנו הוא עוצם קדושת הימים הנוראים שבהם דן הקב"ה את כל באי העולם, ואף – "מלאכים יחפזון, חיל ורעדה יאחזון, ויאמרו הנה יום הדין".
פיוט זה, המסיים בהכרזה על שלושה דברים המסוגלים להעביר את רוע הגזרה: תשובה, תפילה וצדקה, הינו אחד מרגעי השיא של התפילה, הנאמרת בפיו של כל אחד ואחד בהתרגשות ובכוונה גדולה.
סיפורו של רבי אמנון ממגנצא הובא על ידי רי יעקב מבונא, שהיה מבעלי התוספות והוא נזכר בדברי "הראשונים" (אור זרוע, הלכות ראש השנה) ונדפס במחזורים לראש השנה ויום הכיפורים.
ונתנה תוקף
ונתנה תוקף קדושת היום, כי הוא נורא ואיום
ובו תישא מלכותך, ויכון בחסד כסאך
ותשב עליו באמת, אמת כי אתה הוא דיין
ומוכיח ויודע ועד, וכותב וחותם (וסופר ומונה)
ותזכור כל הנשכחות, ותפתח ספר הזיכרונות
ומאליו יקרא, וחותם יד כל אדם בו
ובשופר גדול יתקע, וקול דממה דקה ישמע
ומלאכים יחפזון, וחיל ורעדה יאחזון
ויאמרו הנה יום הדין, לפקוד על צבא מרום בדין
כי לא יזכו בעיניך בדין, וכל באי עולם יעברון לפניך כבני מרון
כבקרת רועה עדרו, מעביר צאנו תחת שבטו
כן תעביר ותספור ותמנה, ותפקוד נפש כל חי
ותחתוך קצבה לכל בריה, ותכתוב את גזר דינם.
בראש השנה יכתבון, וביום צום כיפור יחתמון
כמה יעבורון וכמה יבראון, מי יחיה ומי ימות
מי בקיצו ומי לא בקיצו, מי במים ומי באש
מי בחרב ומי בחיה, מי ברעב ומי בצמא
מי ברעש ומי במגפה, מי בחניקה ומי בסקילה
מי ינוח ומי ינוע, מי ישקט ומי יטרף
מי ישלו ומי יתייסר, מי ירום ומי ישפל, מי יעשיר ומי יעני
ותשובה ותפילה וצדקה – מעבירין את רוע הגזרה!
כי כשמך כן תהילתך, קשה לכעוס ונוח לרצות
כי לא תחפוץ במות המת, כי אם בשובו מדרכו וחיה
ועד יום מותו תחכה לו, אם ישוב מיד תקבלו.
אמת כי אתה הוא יוצרם, ואתה יודע יצרם
כי הם בשר ודם –
אדם יסודו מעפר, וסופו לעפר
בנפשו יביא לחמו, משול כחרס הנשבר
כחציר יבש וכציץ נובל, כצל עובר וכענן כלה
וכרוח נושבת וכאבק פורח, וכחלום יעוף
ואתה הוא מלך א-ל חי וקיים!
אין קצבה לשנותיך, ואין קץ לאורך ימיך
ואין שעור למרכבות כבודך, ואין לפרש עילום שמך
שמך נאה לך, ואתה נאה לשמך
ושמנו קראת בשמך, עשה למען שמך
וקדש את עמך, על מקדישי שמך
בעבור כבוד שמך הנערץ והנקדש
כסוד שיח שרפי קודש, המקדישים שמך בקודש
דרי מעלה עם דרי מטה, קוראים ומשלשלים
בשילוש קדושה בקודש…
כ"ו סיון התשפ"ב
6/25/2022
אני לא דתי ואני נהנה ביום כיפור בבית הכנסת לשמועה את תפילת ונתנה תוקף קדושת היום שאני יודע את כל התפילה בעל פה