ההזדמנות הגדולה
כשמתקרב יום זה כולנו, בדרך זו אחרת, מתחילים להתכונן לשנה החדשה. לקבל אותה ולממש את ההזדמנות הגדולה שניתנה לנו. אפשר לומר שהתחלנו לממש אותה כבר מחודש אלול.
כשמתקרב יום זה כולנו, בדרך זו אחרת,
מתחילים להתכונן לשנה החדשה. לקבל אותה
ולממש את ההזדמנות הגדולה שניתנה לנו.
בפרוס עלינו השנה החדשה המתחילה עם חודש מלא מצוות כרימון, קבלות לעתיד, הבעת חרטה ומחילה. חודש שהוא מתוק מדבש וגדוש בעשייה קדושה, התחלה שבה כל יום מעסיק אותנו יותר מקודמו. ימים בהם האוירה המיוחדת השורה בראש חוצות ישראל, המורגשת בכל פינה ובכל לב, 'מנערת' את עם ישראל מכל הבלי העולם הזה. כולם משליכים הצידה את כל ענייני ועיסוקי היום-יום ומתמקדים בהכנות של חודש זה: קניות, מתכונים למאכלים המיוחדים שיוסיפו לאווירה הנפלאה סביב השולחן, המשפחה והמוזמנים.
כשמתקרב יום זה כולנו, בדרך זו אחרת, מתחילים להתכונן לשנה החדשה. לקבל אותה ולממש את ההזדמנות הגדולה שניתנה לנו. אפשר לומר שהתחלנו לממש אותה כבר מחודש אלול. חודש שבו יש הכנות רוחניות, חודש הבקשות והמחילות מבורא עולם, חודש שבו קיבלנו על עצמנו דברים 'קטנים' לעשות או לשנות – והכל כדי להתחיל את השנה 'ברגל ימין' עם הרבה שמחה ורצון שהספקנו לאגור בימים מהחודש שעבר, כדי להגיע ליום ההתחלה הגדולה, מוכנים עד כמה שאפשר.
לא פלא! הרי זה היום של מימוש ההזדמנות הגדולה של אותה התחלה גדולה – ראש השנה!
לשנה, כידוע, יש מבנה מושלם. יש לה ראש, לב, ידיים, רגליים וכדומה. חלקים נפרדים המקבילים לשנים-עשר החודשים. היום הראשון בשנה הוא 'הראש' של השנה ובאותה מידה שהראש מכוון את הגוף, כך גם ראש השנה ועבודתנו ביום זה יקבעו את תוצאות שאר השנה.
חז"ל מלמדים אותנו שבראש השנה נגזר מה שיהיה בסופה, כל מה שיתרחש בכל השנה ועד סופה. הכל נגזר כבר בתחילת השנה, ביום הדין.
ביום זה, שהוא היום הראשון בשנה והוא יום הדין, הוא גם יום בריאת האדם וכן היום הראשון של עשרת ימי תשובה – יום שבו אנו למדים בתפילותינו אנו עוסקים בהכתרת המלך. זהו יום של חזרה לשורשים, ואולי בעצם, יום שבו מעלים 'זיכרונות' – להיזכר ולהזכיר מי הם בני ישראל בשורשם העליון, העם שאיתו כרת הקב"ה ברית ניצחית.
בתפילות ראש השנה לא מזכירים שום עניין של וידוי ותשובה על מעשים מהעבר, הרי סוף סוף יום זה הינו הראשון מעשרת ימי התשובה, מדוע אם כן אנו מקדישים חלק גדול מהתפילות להמלכת הקב"ה? האם לא חשוב יותר להתפלל לחיים טובים ולעזרה משמים בכל עניינינו? דבר נוסף הוא, ידועים דברי חז"ל על הפסוק: "לדוד, ה' אורי וישעי" (תהלים כז) – אורי בראש השנה וישעי ביום הכיפורים. המשמעות של 'וישעי ביום הכיפורים' מובנת לנו, שכן ביום זה מושיע אותנו הקב"ה על ידי הסליחה והכפרה. אולם 'אורי בראש השנה' הוא דבר המצריך ביאור, כיצד מתקשר 'אור' לראש השנה?
עיקר עבודת ראש השנה הוא המלכת הקב"ה על בני ישראל, ומתוכה יעשה גילוי מלכותו בכל העולם. כאן יכולה לעלות בעיה מהותית – מלוכה, כידוע, היא תמיד על עם הדומה למלכו דמיון בסיסי, על בני מינו הנמצאים בדרגה פחותה ממנו, עַם שהוא עִם המלך מכיון ש"אין מלך בלא עַם". אדם השולט על עצים ואבנים או על חיות לא נקרא מלך – מלך בשר ודם מולך רק על אנשים. והרי המרחק בין הבורא לאדם אינו ניתן להערכה, הוא גדול לאין שיעור מהיחס בין אדם לחיה או דומם, ואם כן – על מה יכול לקרוא הקב"ה את שמו כמלך?
הקב"ה כרת ברית עם ישראל שיהיו עימו, הוא למעשה העלה אותם בכריתת ברית זו להיות 'בני מינו' שעליהם הוא ימלוך, לכן נאמר שישראל עלו במחשבה תחילה והיו שותפיו של הקב"ה בבריאתו. לכן 'אין מלך בלא עם' – ועם ישראל, שעליו נאמר: "ועמך כולם צדיקים" בעצם כריתת הברית, הופכים להיות בני מינו של הקב"ה והם 'צדיקים הדומים לבוראם'. ולשם קיום "תמליכוני עליכם" – מתוך ההכרה שעם ישראל הם העם הראוי לקב"ה כמלך, יש להעלות "זיכרונות" – להזכיר ולהיזכר מי הם בני ישראל בשורשם העליון. אולם לא הזיכרון הוא זה שמגלה שבני ישראל הם 'בני מינו' של הקב"ה. הרי כשמסתכלים בני ישראל על מעשיהם בפועל מתוך חשבון נפש אמיתי, הם חשים עד כמה הם רחוקים מלהיות בני מינו של הבורא, ובנקודה זו קשה להעלות 'זיכרונות' מוחשיים מהשורש.
לכן כדי לזכות ולהגיע לזיכרון נפלא זה באופן מוחשי, יש להתעצם עם תחושת הריחוק הזאת עד שהיא מעוררת בלב היהודי זעקה – צעקת געגועים אל פני הבורא ואל פנימיותו של האדם. מכוח צעקה זו, המתבטאת בקול של תקיעת השופר ביום זה, מצליחים בני ישראל להעפיל ולזנק אל הזיכרון שמחבר אותם אל שורשם האלוקי, וכך חוזרים להיות בני מינו של הקב"ה וממשיכים את תכלית בריאת העולם. לכן אנו מרבים בתפילות של יום מיוחד זה להמלכת הקב"ה, כדי לעלות אל השורש האלוקי שלנו ולקיים את 'אין מלך בלא עם' – עם שדומה בדימיון בסיסי למלכו, עם שהוא בני מינו של יוצרנו.
והאור?
"אורי בראש השנה" הוא אור גדול של חסד המושפע עלינו באותו. חסד גדול שהבורא דן אותנו ביום ראש השנה לפי מצבנו באותו יום, וכפי שהזכרנו אין ביום זה שום עניין של וידויים ותשובה, אותם עשינו במהלך חודש אלול, וכמובן שבמשך כל השנה, ונמשיך אותם בשאר עשרת ימי תשובה בהם נוכל 'לחטט' במעשינו מהעבר ולהתוודות עליהם.
התשובה שאנו עושים בראש השנה, היא תשובה שעיקרה הוא התחלה חדשה! לכן השפיע עלינו הקב"ה את החסד הנפלא והגדול של המלכותו על מנת שלא ניפול חלילה ליאוש, כי אם נצטרך ביום זה לפשפש במעשינו ובעוונותינו, לא נצליח לפתוח דף חדש ולנצל את ההזדמנות הנפלאה שניתנה לנו ביום זה. ככל שנתעלה ונתרומם ביום הדין לקבל עלינו עול מלכותו, כלומר המלכתו של הבורא עלינו ועל העולם כולו, כך ייטב לנו וכך נזכה לאותו אור גדול המושפע ביום זה הנותן לנו הזדמנות להתחיל מחדש.
עתה גם נבין, שהיום הראשון של השנה הוא היום הראוי לדין ראש השנה, כי יום זה הוא "תחילת מעשיך, זיכרון ליום ראשון". הוא היום שבו הקב"ה בורא את עולמו מחדש, כביכול, ובוחן ובודק מי ראוי למה. לכן גם התשובה שאנו עושים בשני הימים הראשונים של עשרת ימי תשובה, היא בעיקרה סביב ההכרה במלכותו, הכרה המחברת אותנו אל שורשנו ומשפיעה עלינו חסד שהוא אור גדול ונפלא.
ביום זה אנו ממליכים את הקב"ה על כל העולם, אך אל נשכח להמליכו גם על עצמנו. וכשיראה הקב"ה שקבלת המלכות שלנו היא אמיתית, הוא יכתבנו לחיים טובים ולשלום. והוא ירצה לתת לנו תפקידים במלכותו, שפע עזרה משמים, חיים בריאות ופרנסה. ומאידך, לסלק מדרכנו את אותם דברים שיפריעו לנו במילוי תפקידנו.
לכן יום זה הוא יום שבו אנו מממשים הזדמנות גדולה מאוד, הזדמנות של התחלה מיוחדת הניתנת ביום הראשון של השנה, שהוא הראש של השנה המכוון את 'הגוף' – שאר ימות השנה.
ובהזדמנות נפלאה זו נאחל לכל בית ישראל שנה טובה ומתוקה, שנזכה לממש את ההזדמנות שניתנה לנו במתנה ממרומים, שנזכה לאהבת-ישראל ושפע של זכויות כרימון!
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור