פרשת השבוע תולדות – אל תתבלבל מן האדום הזה!

פרשת השבוע תולדות - עניינו של היצר הרע הוא בחינתו של עשו, שאכילתו היא "הלעיטני מן האדום האדום הזה", שבכל דבר בודק איזו הנאה יקבל מהדבר ומה יצא לו מזה עכשיו.

5 דק' קריאה

הרב מנחם אזולאי

פורסם בתאריך 06.04.21

פרשת תולדות
 
 
למצוא את הנקודה
 
מדי שנה חוזרת הטעות על עצמה. כאשר מגיעים לפרשת "תולדות" תמהים אנו מחדש על יצחק אבינו ע"ה, האוהב את עשו, הטועה בו והמבקש לתת לו את הברכות. דבר זה מוזכר בפסוק: "ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו" משום שהיה מביא לו בשר צייד (כפירוש התרגום), או משום שהשכיל לצוד בעזרת לשונו החלקה והתחזה לאדם המקפיד במצוות וירא-שמים (כהסבר המדרש).
 
אומר רבי נתן: "עשו הרשע הטעה את אביו שגם הוא חפץ בתכלית ואוהב את לומדי התורה ורוצה להחזיק אותם ועל כן שאל אותו – אבא איך מעשרין וכו', כאילו הוא חפץ להרבות בצדקה בתרומות ובמעשרות, עד שמסופק אפילו אם להפריש מעשרות מתבן ומלח" (חושן המשפט, הלכות ערב, ג, כ"א).
 
האם ניתן להטעות את יצחק אבינו? הנביא? עמוד היראה הפחד והגבורה? הן ידוע הסיפור על רבי יצחק ורבי יהודה שעסקו כל היום במצוות הכנסת כלה, והעוסק במצוה פטור מן המצוה, וכשהגיעו לביתו של רב המנונא בכפר סכנין, הריח בנו בריח במלבושיהם שלא קראו אותו היום קריאת שמע! (זוהר הקדוש, חלק ג, קפ"ו עמ' א). האם "חוש הריח" הרוחני של יצחק אבינו נחות היה חלילה ממדרגתו של אותו ינוקא? חלילה לנו מלחשוב כך!
 
יצחק אבינו ע"ה ידע שהוא חוליה בשרשרת, שממנו עתיד להיווסד העם הנבחר. עוד ידע, שמשני בניו רק אחד יהיה נושא את המורשת, כי הרי כך התבשר אברהם אבינו ע"ה: "ביצחק יקרא לך זרע" – בחלק מזרעו, ביצחק, ולא כל יצחק (נדרים לא, א).
 
דבר נוסף הוא, שבאותם ימים היה הבכור נבחר לעבודת ה' (רש"י כ"ה, ל"א), אלא מאי? עשו אינו ראוי, אמת ויציב. יצחק ידע אודותיו הכל! לא נעלם מעיניו דבר, אולם הלכה פסוקה היא: "אל תעביר נחלה, אף לא מבן רע לבן טוב, כי לא תדע מי יהיה זרעו" (בברא בתרא קל"ג, ב).
 
יצחק ראה אף מי ייצא מעשו. הוא ראה נשמות גבוהות ורמות העתידות לצאת מעשו ואשר יהוו את עמודי התווך בין חכמי התורה שבעל-פה ("כי ציד בפיו"): שמעיה ואבטליון, רבי עקיבא ורבי מאיר, בני גרים היו, צאצאי עשו!
 
נקודה טובה היתה בעשו עם כל רשעותו: הוא כיבד את אביו והביא לו צייד. למעשה, התחזה לצדיק כדי לא להעציב את אביו בדרכו הקלוקלת. הוא רצה שיחשוב שהולך הוא בדרכו של אך לא הצליח לרמותו, אולם עצם ההתחזות הוכיחה שעוד נותרה קרן אור. ואם כך, כאשר במהלך הדורות יצאו מעשו אינספור צאצאים, יהיו כמה שיירשו את נקודת האור, ויצחק סבר שהם יהיו ממשיכי המורשת, שמהם יצא עם ה'.
 
אולם בשמים החליטו אחרת: מדוע לבחור בעשו עבור נקודת האור כשאפשר לבחור ביעקב שכולו אור? מה התורה באה להורות לנו וללמדנו בנושא זה? שתי נקודות מצאנו בעניין זו:
 
הראשונה – להתחזק בנקודה הטובה. בכל אדם ישנה נקודה טובה שצריך לראותה, ודווקא באותם אנשים שמרגיזים אותנו, שפסלנו אותם, שהתייאשנו מהם, ש"הוצאנו" אותם מחיינו. אולי בזכות אותה נקודת אור קטנה נוכל לגלות אנשים שונים לחלוטין מכפי שחשבנו קודם?
 
השניה – לבחון כיצד אנו מקיימים את מצוות כבוד אב ואם.
 
אמרו רבותינו ז"ל (ב"ר ס"ה, טז): "אמר רבי שמעון בן גמליאל: כל ימי הייתי משמש את אבא ולא שימשתי אותו אחד ממאה ששימש עשו את אביו. אני, בשעה שהייתי משמש את אבא, הייתי משמשו בבגדים מלוכלים, ובשעה שהייתי יוצא לדרך – הייתי יוצא בבגדים נקיים. אבל עשו, בשעה שהיה משמש את אביו, לא היה משמשו אלא בבגדי מלכות. ואף על פי שלא היה מכבדו כבוד של אמת ולא היה מתכוון אלא כנגד השכר, עדיין היה רבי שמעון בן גמליאל לומד מוסר ממעשיו של רשע זה, שהיה מכבד את אביו כבוד גדול".
 
פנימיות מול חיצוניות
 
המחלוקת בין יעקב לעשו, אומר רבנו הקדוש (ליקו"מ, תורה א), היא המחלוקת בין היצר הטוב ובין היצר הרע, בין הפנימיות לחיצוניות.
 
היצר הטוב "מסית" את האדם למאוס בכל החכמות החיצוניות ובכל התאוות, שהן, כידוע, כסילות גמורה ורוח שטות, ולקשר עצמו רק אל האור, אל השכל שבקדושה. אולם כנגד המלכות שבקדושה, כנגד עשיית המצוות באמונה תמימה, ישנה מלכות דסיטרא-אחרא, מלך זקן וכסיל, שהוא היצר הרע, אשר אינו חפץ בשכל הפנימי ובחכמה שבכל דבר אלא מחפש את החיצוניות הנראית לעין, את התאוות והנאת הרגע.
 
עניינו של היצר הרע הוא בחינתו של עשו, שאכילתו היא בבחינת "הלעיטני מן האדום האדום הזה" – שבכל דבר מסתכל ורואה איזו הנאה יקבל מהדבר ומה יצא לו מזה עכשיו. הוא לא מסתכל על התכלית – עולם הבא, על החכמה הנסתרת שתתגלה לו. זה לא מעניין ובודאי שלא בשבילו.
 
יש כאן שתי דרכים שונות שגורמות לא אחת 'להתנגשות' בחיינו: האחת – חיים קלים, פרנסה טובה – שהיא העיקר, הנאות גשמיות ועוד. לעומת זאת, הדרך השניה – חיים של תורה ותפילה, שכר רוחני ונצחי עצום ורב על כל מצוה, לימוד ומעשה חסד.
 
יעקב מול עשו. יצחק מול אבימלך מלך גרר, כאשר גרר מרמז על היגררות אחרי מנעמי החיים וקלות הראש. יש כאן רמז ברור להתמודדות בין יעקב ועשו בתוככי נפשו של כל אחד מאיתנו, ככתוב "ויתרוצצו הבנים בקרבה" – חיצוניות מול פנימיות בעבודת ה' שלנו. ומהי אותה פנימיות? אף כאן נשים את הדגש על שתי נקודות:
 
האחת – לראות את האור הפנימי, את השכל האלוקי שיש בכל דבר, בכל דיבור שאדם שומע, מאורע שרואה או מאמר שקורא – בכל דבר יש שכל פנימי נסתר. בכל דבר נמצא רמז אשר אותו מרמז לנו ה' יתברך כדי לחזק אותנו או לעוררנו, להדריך אותנו בדרך אשר נלך בה. אין דבר בעולם שהוא "סתם", לכל דבר ישנו יעוד ותכלית, בכל דבר נמצא את המסר שעלינו להבין. לכן, אדם שזוכה לקרב עצמו אל האור האלוקי הזה ולדבוק בו, מתענג בתענוג נפלא שאין דומה לו כלל בעולם הזה.
 
השניה – להיות איש אמת. על כך אמר רבי נתן: "כי עיקר הבחירה של האדם הוא בעניין האמת והשקר. כי אמת הוא עצם הקדושה והטוב, ושקר הוא עיקר הטומאה והסיטרא-אחרא והרע. וצריך האדם לבחור בטוב ולמאוס ברע, היינו לקרב האמת ולרחק השקר. מחד – עשו, שרצה להטעות את אביו ברמאותו ושקריו, ומאידך – יעקב, שעל ידי האמת והתמימות שלו זכה להוציא מיד עשו את הבכורה ומיד לבן הוציא את כל זיווגיו ושנים עשר שבטי י-ה ועשירות גדול, והכל על ידי גודל האמת" (אוצר היראה, אמת, ע"ז).
 
איש אמת יודע את מקומו! הוא ענו וצנוע. על כך אמר הרב ברלנד שליט"א הסבר נפלא ל"טעות" של יצחק אבינו: מדוע נסוב הדבר שיצחק נתן את הברכות ליעקב, בהנחה שזהו עשו? הרי אם היה נותן את הברכות ליעקב בידיעה שזה יעקב אזי כל השפע שהיה יורד במשך כל הדורות היה מגיע רק לצדיקים. אולם בגלל "טעות" זו, אף אנו, שאיננו צדיקים ויש בנו בחינה מסויימת של עשו, זוכים לקבל את השפע. והוא שאמרנו – לדעת את מקומנו. לחיות בענוה ובצניעות.
 
כח לימוד התורה
 
נאמר בפרשה: "הקול קול יעקב והידים ידי עשו". דרשו חז"ל: "כל זמן שקולו של יעקב מצפצף בבתי כנסיות ובבתי מדרשות בלימוד התורה, אין ידי עשו שולטות בו". עד כמה גדול כח לימוד התורה? ובמה דברים אמורים?
 
כאשר הרב מפוניבז' רבי יוסף שלמה כהנמן היה רוצה לתאר את דביקותם של גדולי הדורות שעברו בתורה, היה מספר כי בזכרונו נחרט מעשה שהיה ברבה של העיר טבריק אשר בליטא, שהיה ידוע ומפורסם בגאונותו הגדולה ובשקידתו העצומה:
 
במלחמת העולם הראשונה הבחינו הרוסים בשעת לילה מאוחרת באור המנצנץ מחלון ביתו של רב העיר, רבי אהרן. מיהרו החיילים להסתער על הבית בהיותם בטוחים כי מדובר במרגל לטובת הכובש הגרמני, המאותת לגרמנים על ידי אור הנר הדולק, וכאשר פרצו לביתו של הרב מצאו אותו כשהוא רכון על ספר הרמב"ם ושקוע בלימוד. עובדה זו לא שינתה את הערכתם כי מדובר במרגל, ומיד הודיעו הקצין הרוסי שעומדים הם להוציאו להורג באשמת ריגול.
 
רבה של טבריק שידע והכיר את אכזריותם של צבאות רוסיה הצארית השיב להם: אם אכן נגזר עלי לצאת להורג אני מקבל על עצמי את הדין, אך בקשה אחת לי אליכם, ואנא!!! מלאו את בקשתי האחרונה. עסוק ושקוע כל כולי בבירור הלכה קשה ברמב"ם, בבקשה מכם, המתינו לי שעה קלה עד אשר אבהיר לעצמי את משמעות הקטע הקשה הזה ואחר כך עשו בי כרצונכם. אנא אל תסרבו לבקשתי.
 
דבריו שיצאו מלב טהור וקדוש התקבלו על לב שומעיהם ובתדהמה מוחלטת נענו בחיוב לפנייתו של הרב ואמרו לו שאכן מוכנים הם להמתין עד אשר יסיים לעיין. תוך כדי המתנתם חל מפנה מפתיע במצבה הצבאי של העיר, הגרמנים פתחו במתקפה גדולה והחיילים הרוסים המופתעים נסו על נפשם וכך ניצל רבה של טבריק מההוצאה להורג. וזהו: "כשקול יעקב מצפצף בלימוד התורה אין ידי עשו שולטות בו"!
 
שבת "תולדות", כפי שאומר הרב אליעזר ברלנד שליט"א, הינה שבת גבוהה מאוד ואולי אף הגבוהה ביותר בשנה. ראשית, עקב הברכות שקיבלו יעקב ועשו. שנית, הפרשה נאמרה בפסח ("וקח לי משם שני גדיי עיזים", אומר רש"י: פסח היה, האחד הקריבו לפסח והאחד עשה מטעמים). כשם שליל פסח הינו לילה גבוה וחשוב, כך גם הלילה הזה. לכן כדאי להרבות בתפילה לימוד או כל עבודה רוחנית, ובע"ה יתמלאו כל בקשותינו, אמן.

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה